בינה לעיתים חלק ב רמד

מהללים אותו. אלא אדרבא להשתבח מההתפעל לקבל אנו שבח ומעלה בהלול שאנו נותנים כי יהיה לנו לגדולה וקלוס אצל הגוים ההם שאנו הגענו למדרגת הלל לשמך הקדוש והנורא. ולכן אמר כאן שירו לו וגו' ובשיר הזה שתזמרו לו. התהללו בשם קדשו שתהיו אתם המתהללים שתוכלו להתפאר היותכם ראוים להזכיר ולשורר שם קדשו ית' המרומם לכל ברכה ותהלה. ואמר ישמח לב מבקשי' ה' דרשו וגו'. כי הלא ידענו אין שום מבא לשכל האנושי להשיג כלום מאמתת מהותו ית' ולא נתן לנו לדרוש ולחקור כ"א בפעולותיו כאשר יסד הפייט ע"ה חקור פעליו רק אליו אל תשלח ידך

וכבר הוזהר ע"ז רבן של נביאים ע"ה וראית את אחורי ופני לא יראו שנאמר אחורים על הפעולות הנמשכות ממנו יתברך. והפנים על עצמות מהותו ישתבח לעד. ודבר מפורסם הוא כי המשתדל להשיג איזה דבר הנה בעודו עסוק בבקשת הדבר ההוא. הוא דואג ואין שמחה נכנסת בלבו עד שימצאנו וישיג אותו כי אז שקטה נחה המיית לבו והוא שמח בהשגת מבוקשו. ועתה אמר כי אצל בקשת השגת מהותו יתב' אין הדבר כן אלא ישמח לב מבקשי ה'. כי להיות תכלית מה שנדע שלא נדעהו. נמצאת ההשגה האמתית הוא שנבא לכלל ידיעה שאין אנו יכולים להשיגו ושלעולם אנו עדין בגדר הבקשה. ובקשה זו היא מה שתשמח הלב הפך שאר הבקשות שהן מעצבות ולפיכך ישמח הלב של המבקשים עצמות הויתו ית' וזה לפי שדרשו ה' ועוזו. כי מה שנתן לכם ויש בידכם לעשות בו דרישה וחקירה ולהתווכח עליו. הלא הוא ה' ועוזו. ההסתכל בו ית' בהצטרפות עוזו ויכלתו המוחלט דהיינו מה שהוא פועל בכחו הבב"ת שזה נקרא אחורים. אבל לענין הפנים שהוא המהות. אין לכם בו צד דרישה והתווכחות. אלא בקשו פניו תמיד. צריך שתמיד לעולם ועד תהיו במדרגת הבקשה. ושא"א לכם לבא לכלל מציאה והשגה כ"א תחשבו שכבר מצאתם והשגתם אותו. נפלתם בטעות גדול ושקר נמרץ. אבל בהניחכם שאתם תמיד מבקשים. ושא"א לכם להשיג ממנו מאומה אז הטיבותם אשר חשבתם. וראוי שהלב יזכה במה שנוגע לו שישמח מאד בבקשה זו כי הוא חלקו והיא שמחה של מצוה שידע שאינו יכול להרוס לעלות אל ה'. ובענין זה יוסכמו אצלנו פסוקי קהלת ע"ה. אשר היו נראים כסותרים את עצמם. בראשון אמר

אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. אשר בזה מגנה השמחה ומראה שהיא בלתי ראויה. ושוב אמרתי ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח וגו'. שנראה מזה שהשמחה היא משובחת ושאין טוב ממנה. והיותר מתמיה שאמר זה בענין האכילה והשתיה ונראה דבר זר אלא שהוא ע"ה אמר דבריו בדקדוק עצום בו הורה כונתו הנכונה. כי בפ' הראשון אמר לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב שהקדים השמח' אל ראיית הטוב. ובאחד אמר לאכול ולשתות ולשמוח. הקדים האכילה והשתיה אל השמחה. והענין הוא כי בדברי הרשות והתענוגים הגשמיים הנוהג שבעולם הוא. שקודם בואם לידי מעשה בעוד שהוא מזמינם ומכין עצמו לכך מתעלס האדם ומרבה בשמחה ולבו עלז שש ושמח. לאמר במו חלב ודשן תשבע נפשי ואתענג באכילה ושתיה כנפשי ורצוני. וכן בטיולים ויתר תענוגות בני האדם. כל תוקף השמחה הוא לכל המרבה עד שעת גמר השגת התענוג ההוא. אבל אחר שהשלים למלאת חפץ תאותו. הורה הנסיון כי שמחה לתוגה נהפכה ונולד לו צד דאגה ולבי בקרבו המס ימס כי כל מעדנות כלה כענן וילך ויעבור והנה איננו. וכמעט שהיה חפץ שלא עבר עליו מה שעבר. וכמאמר ז"ל הרשעים מלאים חרטות. אמנם בעניני המצות ומע"ט. הדבר הוא להפך. כי אפי' במצות שיש בה תענוג גופני כגון בסעודה של מצוה והמענג שבתות וי"ט באכילה ושתיה יתרה עיקר השמחה היא אחר המעשה וכשגמר לאכול ולשתות. אז הוא שמח שמחה גדולה. במה שזכה לקיים אותה המצוה אשר ידע נשארה קיימת בידו והנה שכרו אתו. ולכן אמר כשאמרתי אנסכה בשמחה שהייתי מתחיל בשמחות וגיל ואחר זה נמשך וראה בטוב שבא לידי פועל התהנות מהטוב אז ודאי אמרתי שזה שחוק של הוללות ולשמחה כזו מה היא עושה. כי היא שמחה של חפלות ואינה מתמדת. כדברי צופר לאיוב. כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע אך מה שאני משבח את השמחה אינה השמחה שהיא קודם המעשה אלא המאוחר כי ודאי אין דבר יותר טוב תחת השמש כלומר שאפי' בדברי העוה"ז שתחת השמש נאמר שאין יותר טוב ממנו. והוא לאכול ולשתות ולשמוח. שאחר האכילה והשתיה לא באה לו שום חרטה או עצבות עליה. אלא אדרבה שמח בלבו שמחה גדולה על מה שאכל ושתה שזו הוראה גמורה שהיתה האכילה בכונה רצויה לש"ש בלב שלם. ולכך שמח לבו ויגל. וכל זה נמשך משלמות הלב הטהור בטוב הכונה וזכות המחשבה. ואמנם לאשר תועי רוח הבוחרים בחיי הבטלה וההתרשלות. הם נסמכים על יסוד רעוע ונפסד באומרם כי הכל הולך אחר כונת הלב ובה בלבד תלויה השגת האושר הנצחי מבלי יצטרך שום פועל חיצוני דרחמנא לבא בעי. ע"כ בא אלינו ההערה האלהית להורות על ההפך מזה במה שקבע בנו הידים שהם כלי המעשה אשר ודאי לא בראם ית' במין האנושי להשתמש בהם בצרכי הגוף בלבד.