בינה לעיתים חלק ב רמ

עליו משה זכה וזכה את הרבים וכו'. ולפיכך כל המצוה שהיה יכול לזרז את ישראל לעשותם היה מעוררם ומדריכם על כך. אלא שבהיותו עמהם במדבר לא היה באפשרות לנחותם בדרך ילכו בה. אלא במצות שאינן תלויות בארץ

ועתה אמר משה ע"ה הנני רואה שיש כמה מצות אשר קהל עדת ישראל נצטוו בכללה לעשותם שאינם מתקיימות אלא בארץ. ולפי זה איני יכול לזכות להיות אני עילה וסבה שיעשו אותם ישראל ויקיימום בהיותי חוצה לארץ ולפיכך שאלתי מאת ה' אכנס בארץ שהכניסה בלבד תספיק לי בזה. לא לשאני אקיימם שזה אי אפשר אלא בהתיישב שם בהמשך הזמן וכבר נגזרה גזרה ע"ז נגדי. אלא למען יתקיימו על ידי. שבית ישראל יקיימו אותן על ידי בסבתי ובשבילי. כי בהיותי שם עמהם במקום קיומם אפילו שעה אחת אז ארבה מאד לזרזם ולהזהירם על קיומם ועשייתם. באמור להם הנה אתם עתה במקום אשר חל עליכם חיוב קיום מצות אלו השמרו בנפשותיכם לבלתי התרשל כלל בעת בא זמן קיום כל אחד מהן. כי דברים אלו וכיוצא בהן יתרשמו בלבם ויוחקו אצללם בהיותם במקום עצמו ובלי ספק כן יעשו ונמצא שיתקיימו מישראל על ידו של משרע"ה ובסבתו. וזו היתה כונתו ברצותו להכנס שמה. אז אמר לו הוא יתברך כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר וכו'. לא ידבר על מתן שכר מהמצות ממש לא מהעולם הזה ולא מהעולם הבא. כי זה ודאי לא היה מבוקש ממנו ע"ה. אלא הכונה על השכר הפרטי. אשר יזכה אליו המזכה את הרבים. אשר בלי ספק יבקשהו וידרשהו. והוא מה שנאמר על עצמו ע"ה זכות הרבים תלוי בו. שמה שנשתלמו אחרים על ידו מוסיף שלמות על עצמו וכל שלמותם תלוי בו. והיא בקשה יקרה ורצויה אצל גדול הנפש שאינה להגדלת פרס או תועלת. אלא להיות בגדר שלם מוחלט בהיותו משפיע כמוהו יתב' כאשר אמרנו. ושכל מה שיעשו אחרים יהיה נחשב כאלו הוא עשהו. וזה הוא כלום אתה מבקש בתאותך זו לשיתקיימו אותם המצות מישראל ע"י אזהרתך והשפעתך. אלא כדי שתקבל השכר הטבעי לזה. שהוא היות זכות הרבים תלוי בך. וכאלו אתה עשית אותן המצות. הרי אתה עתה בגדר זה והשגת אותו התכלית. כי מעלה אני עליך כאלו כבר עשיתם. כי סוף סוף מה שיקיימום ישראל יקרא שהוא על ידך ממה שהזהרתם ולמדת אותם כאן. וזכות הרבים יהיה תלוי בך. וכמה נתבאר כל זה בנעימות בפסוק שמביא לכן אחלק לו לו ברבים וגו'. אשר מלת לכן היא גזרה נמשכת מהפסוק הקודם שאמר

מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול לכן אחלק וגו'. כי הם באמת דברים קשי ההתוך ומחוסרי הבנה אבל בדברם על ענין זה של מרע"ה יבואו נכון ככל דברי ר' שמלאי ע"ה. כי הנה ראינו שמשה לא שאל רק אעברה נא וארא'. שהיה שבע מרוצה ומפוייס לעבור בעבור הראי' בלבד. ולא היה מבקש יותר לקביעות דירה שם. וזה הוא מעמל נפשו יראה ישבע. אם העבד הנאמן הזה מעמל נפשו ומרירות רוחו שנגזר עליו שלא יהיה לו חלק בירושת הארץ הורה בתפלתו שהוא שבע ומפוייס במה שיראה אותה בלבד כשיעבור שמה. אודיעך מה שהיה בדעתו בזה וכונתו הנכבדת. כי לא היתה לתועלת עצמו ממנה מאומה אלא בדעתו ובפנייתו היה שיצדיק צדיק עבדי לרבים. רצה עבדי זה הצדיק להצדיק את הרבים ולזכותם ולהזהירם ולגרום להם יהיו צדיקים בקיום המצות התלויות בארץ כדרכו כל הימים שזכה וזכה את הרבים. ולכן הנה שכרו אתו אחלק לו ברבים. שהוא ממש זכות הרבים תלוי בו כי זה כל פרי שלמות הצדיק המאושר. ואין הדבר יוצא מהכונה שאמרנו. כי כל זה הוא בעבור שכל המצות בכללן. משלימות כל אברי האדם ובכלל ובכל אחד מהם עובד את בוראו יתברך. ובהחסר א' מהנה יחסר השלמת אותו האבר. והיא הכונה אצלי באמרו

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם. עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. כי נראה כפל מבואר אמרו זה פעמים אשר אנכי מצוה אתכם. ואיך קושר עם זה ואתם הדבקים וגו'. אבל עם האמור מהתייחסות מנין כל המצות עם כל חלקי האדם. יאמר לא יאות לכם בשום צד להוסיף או לגרוע כלם מכללות הדבר שאני מצוה אתכם בשמירת כל המצות. והטעם בזה כי בהיותי מצוה את המצות דעו שלא בלבד את המצות גופן אני מצוה אלא אנכי מצוה אתכם שאת עצמכם ממש אני מצוה שתשמרו את הרכבתם. שהרי כל אבר ואבר וכל גיד וגיד תלויים בכל מצוה ומצוה והראיה על זה מה שראיתם בבעל וגו' מפני מה שפגמו באיברים התלויים באותן האזהרות. ולפי זה אתם הדבקים בה' אלהיכם בהיותכם דבקים בו בשמירת כל מצותיו. שזהו דבקות עצמי, אז אתם חיים כלכם. כל החלקים שבהרכבתם הם חיים בשמירת כל מצוה ומצוה השייכת לאותו החלק מה שלא יהיה כן כשח"ו תגרעו מהם. שאז לא יהיה החיות בכל חלקיכם כי ישאר כמת החלק אשר נגרעה ממנו המצוה המיוחסת לה. ועל כן אמר המשורר ע"ה לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני, אי אפשח