בינה לעיתים חלק ב רלח

אתכם לכלכם חקים ומשפטים השייכים בחכמה הזאת על האופן אשר צוני ה' אלהי. וזה כ"א היה התכלית בלמוד מכוון לעצמו בלבד לדעת מה שיש בשמים ולא לענין אחר. אז ודאי לא היה משיג זה אלא היחיד המיוחד שאני מלמדו. אבל אין הדבר כן. אלא הוא לעשות כן בקרב הארץ. כדי לבא לידי מעשה כאן למטה בארץ ולא שישאר הדבר בשמים ולא יצא משם. וגם נתכוון לומר כי הוא לקבוע חדשים בעבור המועדות ועבור השנים. וזה אין לעשות אלא בא"י שמנדין את הקובען בח"ל כפי שרשי חלוקי הדינים במקומ'. וא"כ כיון שבפועל כלכם שוין. כי הכל יעשו המעשה כפי מה שימשך מן החכמה שלמד היחיד ההוא בקביעותו. דהיינו בשמירת המועדות. נמצא שכבר יצדק לומר בכם שלכלכם למדתיה וע"כ אזהיר אתכם אזהרה רבה שתקפידו מאד על שמירת המעשה. כי הלא זה הוא הבדל עצמי שיש ביניכם ובין יתר העכו"ם שאצלם אינה נקראת חכמה אלא מה שהשכל משיג בדרכי המחקר ואתם אינכ' כן כי החכמה והבינה שלכם הוא המעשה עצמו להיותה תכלית החכמה. ולפי זה יאמרו על כרחם. שלא נמצאת שום אומה ולשון זולתכם. שהעם הגדול עם כל רבויו וגדלו. יהיה חכם בכללו רובו ככלו אלא אתה. כי הם לפי שאין חכמתם המעשה אלא ההשכלה א"א שיהיו חכמים אלא מעטים. אבל אתם שהחכמה האמתית שלכם היא המעשה הנעשה בארץ יקרא חכם ונבון הגוי הגדול כלו ומקביל לזה אמר שמואל ע"ה אין התורה מצויה באסטרולוגין שאומנותם בשמים. רצונו אותם האסטרולוגים שהאומנות והמלאכות שלהם בהתעסקות החכמה. היא בעבור המעשה למטה בארץ וזה תכליתם לקיים מצות ראשי חדשים ומועדות כתקנם. אלו ודאי שומרים הכונה האמתית והתורה מצויה בהם. אבל אינה מצויה באותן האסטרולוגין. שהאומנות שלהם היא בלבד בשמים שאין פנייתם אלא לבא לכלל ידיעת הגרמים השמימיים במה שהם. וזו כונה נפסדת לא יחפוץ בה הוא יתברך. כי לא יאות להביט בזה. אלא כענין שהיה עושה שמואל ע"ה בשעה שלא היה אז מקום לעסוק בתורה והיה פנוי ממנה ולמדנו מדבריו היותו מפרש לא בשמים היא על האסטרולוגין. ולפי דרכנו נאמר שיכוין אל המונע השלישי מאורך ההצעות שלענין התורה לא יצטרך לחכמה זולתה כעין חכמת התכונה. כי בה בעצמה ימצא כלול הכל. ועל בקשת הצרכים אמר ולא מעבר לים היא. שפירשוהו ז"ל בפ' כיצד מעברין לא תמצא בסחרנים ולא בסוחרים. ויאמר לעניננו אינך צריך לעבור ארחות ימים להסתחר ולהיות תגר כדי לבקש צרכי מזונותי בהשתדלות וחריצות רב באופן שתאבד זמנך. כי לא יחסר כל לך. וה' יתב' יזמין אצלך כל המצטרך כשתסתפק בהכרחי וכאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. כנודע מה שפירשו שכונתם על ההסתפקות מבלי רדוף אחר המותרות. וכמו שהיה במן איש לפי אכלו. כי באופן אחר לא יוכל האדם לבא לכלל ידיעה. והוא מאמר הכתוב. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחיה האדם. ואחשוב בכונתו כי אמר משה ע"ה. מה שרצה הוא ית' לעשות זאת שענה אותך והרעיב איתך. וכשנתן לך מזונות נתנם ע"י המן והאכילך בצמצום. היה הסבה לזה כי רבוי המאכלים. הוא מעיק גדול לידיעה שמטמטמים המוח ונעשה גם השכל. ולא יכנסו בו המושכלות. ולא ידע להבחין כלום. כאשר אמר ברזילי למלך דוד ע"ה

בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות כי הדבר קשה אמרו האדע. דבשלמא אם אטעם ניחא שבזקנה ורבוי השנים מתמעט חוש הטעם. אבל לומר האדע בין טוב לרע. איך יתכן זה מפני שהיה בן שמונים שנה. אדרבא היא הנותנת שיוסיף דעת ובינה לפי רוב השנים. דודאי לאו מסבי דבהתתא היה מחשיב את עצמו שכל זמן שמזקינים דעתם מטורפת בהם. אבל ירצה לפי שהמלך אמר לו עבור אתי וכלכלתי אותך עמדי. שהיה רוצה להאכילו ולכלכלו יחד עמו במאכלי המלכים ובכל פרטיהם. לזה אמר כי זה לגבי דידיה יהיה לו לנזק גדול והפסד עצום. כי בהיותו זקן בא בימים. אשר הוא זמן ראוי להשתדל ולהתעצם מאד במושכלות והנטייה אחר הערב הוא ממפסידי שפיטת השכל. אם כן איך יתכן שאוכל לדעת ולהבחין בין טוב לרע. אם אהיה נמשך אחר חוש הטעם לטעום וליהנות ממה שאוכל ואשתה. או אם אתענג לשמוע קול שרים ושרות כאשר הוא מורגל בחצרי המלכים. כי כל זה לזולתם גורם בטול ההשכלה והידיעה. ועל כן אמר משה ע"ה ויענך וגו'. שהביא לך הענוי ולא רצה להאכילך אלא המן בצמצום. פי שראה היותך חסר הידיעה וההשכלה. כי לא ידעת כלום לא אתה ולא אבותיך ממה שצריך לידע להצלחת הנפש. ולפיכך האכילך את המן למען הודיעך. ולבעבור הביאך לכלל ידיעה שע"י האכילה המצומצמת והמפסקת בלי רבוי ומותר תוכל לידע ולהשכיל מה שלא היה כן במרבה לאכול למלאות בטנו. ואל תחשבו כי צמצום האכילה ומעוטה יגרום להם חלישות כח או המעטת החיים. כי הלא תדעו שבאכול האדם הלחם לבדו מבלי הצטרפות עדוני מאכלים אחרים ללפת את הפת. אל יעלה בדעתכם שהלחם עצמו