בינה לעיתים חלק ב רלז

פנוי מן התורה בשעה שהייתי נפנה לבית המים. והן אמת כי לכאורה נראה שבתחלת דבריו דקדק לומר באיצטרולוגין שאומנותן בשמים. לרמוז מה שהשיב אחר כן שלא היה מביט בה אלא בשעה שהיה פנוי וכו'. באופן שאין צד איסור בדבר כשהוא בדרך עראי ושלא בקביעות. וכל כן אמר שאין התורה מצויה באיצטרולוגין. ופי' שלא על כל האיצטרולוגין אמר. אלא לאותם שאומנותם בשמים. דהיינו שההבט' בשמים היא להם כאומנו'. שעושין עיקר ממנה דרך קביעות. כעין מה שאמרו במשנה. במה דברים אמורים כשאין לה' אומנות אלא היא וכו'. אמנם לדקדק יותר שלפ"ז היה לו לומר שאומנתם בכך. דודאי האיצטרולוגין בענין השמים הם עסוקים. נאמר כי לכאורה יש בזה מהסתירה מה שאז"ל פרק כלל גדול אמר ר' שמואל בר נחמני מנין שמצוה על אדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים. הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות. ואין ספק שחשוב תקופות ומזלות. הוא מהדברים העצמיים שבאצטרולוגי"אה. ויראה מזה שלא בלבד אינה בלתי ראויה אלא שהיא מצוה חביבה לפניו ית' יתעסק בה כל אדם מישראל אם יזכה לכך. ואיך הרחיק שמואל ע"ה כל כך ההתעסק באסטרולוגי"אה ושאין להביט בה אלא כשהוא נפנה לבית המים. האם נאמר שהמצוה לחשב בתקופות היא שיחשוב בהם באותה שעה המאוסה חלילה. אבל הענין לדעתי מתבאה בפ' עצמו שממנו למדו זאת המצוה. כי תחלה אמר

ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשת' ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כי הדיוקים מבוארים מה זו ראיה שאמר ראה למדתי וגו'. ומהו שאמר לעשות כן בקרב הארץ. ודאי יעשו בארץ ולא חוץ ממנה. ולא יתכן לומר שדוקא בא"י יעשום ולא בחוצה לארץ. שהרי בסתם חקים ומשפטים בכלל מדבר אשר רובם אינם תלוייה בארץ ונעשים בכל מקום. ואיך התחיל בלשון יחיד ראה. ונמשך לשון רבים למדתי אתכם ומה טעם לומר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם. ובאיזה אופן ימשך מזה שיאמרו העמים רק עם חכם ונבון וגו'. ונאמר כי ההבדל בין חכמי ישראל המשתדלים לעמוד על חשבון התקופות והמזלות. ובין חכמי העכו"ם החוזים בכוכבים ומתעסקים בתכונה ואסטרולוגיאה. רב ועצום כפי התחלפות הכונה והתכלית אצל כל אחד מהם. כי הוברי השמים אשר לא ישגיחו ולא ישימו לב כלל על הצלחת הנפש ואשרה. כי לא יאמינו או לא יחושו להשארותה. כשיתעסקו בחכמת הככבים והמזלות. לא יהיה זה לבא בכך לידי שום מעשה ופועל בעבור שלמות הנפש. כי אין תכליתם אלא מה שידרוש טבע האנושית שיתאוה לדעת כל מה שיש בשמים ובפרטות ובדקדוק הן מאיכות אותן הגופות הן ממספרם ותנועותיהם ומהוראותיהם. וכשבאו לכלל ידיעת פרטיים אלו שבשמים כבר השיגו תכליתם ולא יעברו מזה. והוא מבואר כי יבאו לידי השגה זו על פי מה שיגזור השכל האנושי בחקירות ודרישות ובטענות מופתיות. מיוסדות על חכמת ההנדסה והתשבורת ואם כן לא יוכלו לבא לידי מדה זו אלא מתי מספר. אשר הם דקי השכל וזכי הרעיון. לא כללות הכת ההמוני כל העם מקצה. אכן חכמי ישראל רחוקים מזה מרחק רב. כי כל פינות שהם פונים. אינן אלא למה שיהיה דרך ומבוא להצלחת הנפש להשיג האושר הנצחי בהשארה לעולמי עד. כי לכך נוצרנו ולא לשום דבר אחר אשר לא יתיישר אל זה המכוון. ולכן באה להם מאתו יתב' מצות חשבון התקופות והמזלות ולא לתכלית השגת החכמה עצמה לדעת את כל אשר בשמים ממעל אלא לתכלית מה שימשך ממנה לבא לידי מעשה כאן למטה בארץ בקביעות החדשים והמועדות למען ישמרו כל ישראל מצותיו ית' בימים הטובים שיהיו בזמנם ובמועדם הראוי כפי מה שיסדרו חכמי ישראל המומחים והבקיאים בחכמת חשבון התקופות והמזלות. אשר יראה בלי ספק לא היו לומדים אותה מתוך ספרי חכמי העכו"ם ולא הוצרכו להנדסה של אוקלידי ולא לאלמגיש"טו של טולומ"יאוס וזולתם. אלא החכמה ההיא האמתית קבלוה במסורת איש מפי איש עד מפי מרע"ה שלמדו הוא יתברך אופן מולד הלבנה כאמרו החדש הזה ראש חדשים כדבריהם ז"ל. וכן כל שאר הפרטים הצריכים לזה לבא לידי קביעות החדשים והמועדים מסרם לו והוא ליהושע ע"ה. וכן מדור לדור. ור"ג כשהיה מרא' להדיוטות צורות לבנות וכו'. הכל היה כפי מה שקבל. והן אמת כי השגת החכמה עצמה היא קשה המציאות לכל המון העם כי לא רבים יחכמו אלא אחד מעיר וגו' אבל למה שבכל הדברים העיקר הוא התכלית. ובבואו אל המציאות. אינו צריך אל האמצעיים המביאים אותו. א"כ בהשגת התכלית כבר יאמר שהשיג האמצעיים. מעתה יבוארו הכתובים מאליהם. כי אמר משה ע"ה. ראה למדתי וגו'. כי כבר באר רשב"ן ע"ה במאמר שהבאנו איזו היא חכמה שהיא לעיני העמים זו חשבון תקופות וכו'. הרי שחכמה זו תלויה בראיית העין. ועליה אמר ראה. ירצה ראה אתה היחיד בדור בראיש בעיניך חכמה זו. כי לא רבים יחכמו להשיגה. ועכ"ז אומר לכללות העם היותי מלמד