בינה לעיתים חלק ב רלו

ממנו שעור מוגבל יערב לו ולא יקוץ בו. אך בהרבות מאכלו ממנו יהיה אליו לזרא ומואסו. כאשר הזהיר החכם ע"ה באמרו דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו. ואולם בולמוס אהבת כסף אינו כן כי אוהב כסף לא ישבע כסף. וכל אשר ירבה עשרו יגדל עוד כח חמדתו ליותר ויותר כמאמרם ז"ל אין נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו. ועתה אמר מסגולת מעלת דברי התורה ומצותיה. כי נמצא בהם טבע החמדה על התוספת והרבוי וכוסף ההשפעה יותר מהזהב ויותר ממי שיש לו פז רב. שבהתרבות לו הזהב תתרבה החמדה על רבוי יותר גדול. וזה ענין נפלא בהיותם מתוקים מדבש ונופת צופים. שטבע מתיקות זה בדבש מחייב ההסתפקות בשעור בינוני. ומרחיק תאות הפלגת הרבוי להיותו בא לידי תעוב וקץ בו. ועם היות בדברי התורה יתרון עצמי על מתיקות זה. לא תפסק החמדה על הרבוי אדרבה תתעצם יותר בעד התוספת ותעבור גבול חמדתו מי שיש לו פז רב. והוסיף עוד ענין נפלא בהוראות שלמות תכליתו הנבחר והמסולא לכל זה שאינו לבקשת שום שכר וע"מ לקבל פרס. אלא גם עבדך נזהר בהם. גם יש כאן מעלה אחרת שעבדך נזהר בהם ועושה כ"כ השתדלות בעבור המעלה עצמה. כי ידעתי ששכר מצוה מצוה שעשיית המצוה הוא השכר היותר עצום שאפשר. וזה הוא בשמרם עקב רב בשמור אותם והשתדל לעשותם בזה עצמו יש שכר גדול מאד אין למעלה הימנו שהוא עקב רב. ולנזהר יערב. אשרי יבחר ויקרב. והוא יתב' מארצות יקבצנו ממזרח וממערב אמן כן יהי רצון: דרוש ה' לשבועות יום ב' חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך

מדרש ש"ט עושה צדקות ה' ר' יצחק אמר הכל ברבוי. הצדקות ברבוי עושה צדקות ה'. הסליחה ברבוי ואל אלהינו בי ירכה לסלוח. הפדות ברבוי. והרבה עמו פדות: כשנעמיק העיון בהפלגת חסדיו יתברך לעם סגולתו בתת להם התורה ומצותיו כהיום הזה להנחיל אוהביו האושר הנצחיי נמצא היות ביחוד חסד עצמי ומהיקרים שבהם. מה שהסכים בחכמתו הנפלאה ובגודל טובו. שתהיה קלה הבעינה. ונוחה בפעל שמירת המצות שבה מבלי ימצא אצלה צד קושי ומשא כבד שלא יוכל כל אדם להכנס בלמודה ולשמור ולעשות ככל הכתוב בה מפני קושיה. אלא דרכיה דרכי נועם. וכל הרוצה ליטול בנפש חפצה לעיון ולמעשה ימצא הדרך כבושה ובנקל ישיג מבוקשו וכבר נתבאר זה באור מספיק במ"ש ית'

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה הוא וגו'. ובמה ששנה בלשונו דפתח במצוה וסיים בדבר כי קרוב אליך הדבר מאד ולא אמר קרובה אליך המצוה. אפשר לומר כי כבר נודע מה שנחלקו המפרשים ז"ל. אם פסוקים אלו ידברו על התורה בכללה. ויקראה בשם מצוה כדרכו. או אם הם מדברים על מצות התשוב' שמדבר בה למעלה. ואני אומר דהא והא איתא. כי להיות דבר מוסכם ומבואר. שלא יתכן יהיה לחלק שום יתרון על הכל. ע"כ אמר כי המצוה הזאת הפרטית של התשובה אשר עליה אני מצוך היום הזה ביחוד באמרו ואתה תשוב. אין מקום לצייר ולחשוב. יהיה בה שום קושי וכבדות. ובלי ספק לא נפלאת היא וגו'. והמופת על זה כי אפי' הדבר הכולל שהיא התורה בכללה הנה הוא קל מאד וקרוב אליך שלא תקשה אליך שמירתה כלל. כי בפיך ובלבבך יש הכנה מספקת לעשותה. כ"ש לחלק ממנה ולמצות פרטית שבה. ולבאר כל חלקי הפסוקים נאמר כדעת רוב המחברים ז"ל שהסכימו כי על כללות התורה ידבר. והוא כי להורות על קלותה קראה מצוה. כאלו כלה בכללה אינה אלא מצוה אחת בלבד. ובאר שלא יעכבוה הה' דברים המונעים הלמוד שכבר דברנו בהם. ועל קוצר המשיג אמר לא נפלאת היא ממך. לא יפול בה צד העלם והסתרה מחמת עצמך, שיהיה קצר מצע שכלך מלהשיגה כי היא נותנת ערמימות ומחדדת השכל שיהיה בו כח והכנה שיוכל להשיג ממנה שעור מספיק ע"ד מחכימת פתי. ועל עומק המושג אמר ולא רחוקה היא. כי היא מצד עצמה במה שהיא אינה רחוקה וקשת ההשגה מפני עמקה. אלא היא נוחה לקבלה. ועל אורך ההצעות לא בשמים היא. כי כל אחת משאר החכמות לא יוכל האדם להשיגה בשלמות אם לא אחרי שיוקדמו לה חכמות אחרות ואפי במה שיראה אין צד התייחסות לזו עם זה. כאשר נאמר דרך משל ברפואה. שצריך הרופא לידע ג"כ קצת בתכונה בתנועות צבא השמים והוראותיהם וההיקש בכיוצא. אמנם תורתנו הקדושה שתתעלה לא תצטרך לזה ולא לשום חכמה זולתה כי אם מינה ובה הכל ימצא בתוכה. וזה הוא לא בשמים היא. והכוונה על הדרך שהבין שמואל ע"ה במדרש שאמר. אין תורה מצויה באיצטרולוגין שאומנתה בשמים אמר ליה והלא אתה אסטרולוגוס וגדול בתורה. אמר לו לא הייתי מביט באיסטרולוגיאה אלא בשעה שהייתי