בינה לעיתים חלק ב רלה

והשופר יטו אזנם לשמוע קול השופר היוצא מפי המלמד ומדריך. אשר נמשל לשופר והיה הקול הזה חזק מאד כבנושא. לעוצם וחוזק החלק המקובל בע"פ. אם בכמותו שהוא תילי תילים של הלכות. ואם באיכותו כי טובים דודיך מיין שצריך לעשות חזוק לדבריהם יותר משל תורה

ועוד אני מדבר לתת איזה התייחסות לחג זה של שבועות עם שני הרגלים האחרים. פסח וסכות. כי כבר קדם לנו בפירוש משנת איזהו חכם וכו'. שבכל הג' האהבות והנטיות הטבעיות שהם הטוב והערב והמועיל צריך רסן והגבלה. ואפילו במה שיראה טוב ונאות שהוא החכמה והלמוד בה לא הותרה הרצועה בשילוח לכל באופן אחד עצמו שוה לכל הרוצים ליטול את השם ללמוד. כי בהבנת איזהו חכם הלומד מכל אדם. אני אומר שנתכוון למה שאמרו חז"ל פרק אין דורשין. ור"מ היכי גמר תורה מאחר והאמר ר' יוחנן ה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. אם דומה הרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו. ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. א"ר נחמן ר' מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר אלא לדעתי קשו קראי אהדדי. ל"ק הא בגדול הא בקטן. יראה מכאן פי הקטנים לא הורשה להם ללמוד אלא מת"ח הגון שדומה למלאך ה'. אבל מי שהוא גדול יכול ללמוד אפילו מהבלתי הגון כמו אחר. כי ידע להזהר שלא ללמוד ממנו שום דבר רע כאשר עשה ר"מ ע"ה. דתוכו אכל קליפתו זרק. ואלו בפחות וקטן יש מקום חשש שמא יהיה נגרר אחריו. והוא מה שאמר בן זומא ע"ה. מי הוא אשר יאות לו גדר החכם והשיב כי הוא אותו אשר בלי שום חשש. הוא למד מכל אדם איזה שיהי' ואפילו בלתי הגון כאחר שלא יצטרך לחפש אחר חכם כמלאך ה'. איש כזה ודאי חכם הוא שדומה לר"מ ע"ה. כי הוא מקיים לבך תשית לדעתי ולא לדעתם כדברי דוד ע"ה. מכל מלמדי השכלתי. אפילו מהבלתי ראוי שאינו כמלאך ה'. יען עדותיך שיחה לי איני מביט אל האומרם. אלא הדבר הנאמר בעצמו שהם עדותיך הקדושים היוצאים מפיו. ולבי אשית לדעתך. כי העדות שלך עצמם הם המשיחים עמי. ולא לדעתו של האומר. ואל הכונה הזאת עצמה אמר ר"מ ע"ה בריש פ' קנין תורה. כל העוסק בתורה לשמה זובה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו אמר תחלה כי העוסק בתורה לשמה דהיינו כפי התכלית האמתי שהוא לבא לידי מעשה. כי לא תהיה מגמתו העיון מצד עצמו. הנה יהיה לו מ"ש התנא ע"ה במקום אחר הלמד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות כי יעלו בידו שני ענינים נחמדים. האחד הוא שמירת ועשיית המצות כי מצות הלמידה לשמה. גוררת לו מצוה אחרת. וכן ממצוה למצוה כיון ששכר מצוה מצוה וזהו זוכה לדברים הרבה. זוכת הוא לעצמו לכמה דברים וחבילות חבילות של מצות. והב' שמספיקין בידו ללמד אחרים ולהשלים זולתו. וזה ביתר שאת. כי אעפ"י שגם הלמד שלא לשמה מלמד אחרים. ואחר יוכיח. מ"מ לא כל הרוצה לבא ללמוד ממנו הוא ראוי והגון אליו לבקש תורה מפיהו. אלא דוקא גדול כר"מ שלא יזיקהו פחיתות המלמד. אבל זה כל העולם כלו כקטן כגדול. ראוי אליו לעמוד לפניו ולשמוע תורתו. כי כיון שהוא כמלאך ה'. ילמדו משלמותו אפי' הפחותים ואין כאן שום חששא. ויצא לנו מזה כי לא בלבד בשתי האהבות הפחותות מהערב והמועיל צריך הגבלה ורסן. אלא גם בטוב האמתי שהוא העיון ולמוד התורה. לאו כל אנפין שוין. והנה לנו שלש רגלים בשנה מורים על ג' הענינים האלה. כי פסח באכילת המצה מבואר מענינו שהוא לחם עוני להמעטת התאוה הגשמיית והכנעת היצר שהוא שאור שבעסת כנודע המעורר אל הערבות ותענוגות בני אדם. וסוכות זמן האסיף אשר כנס האדם כל תבואותיו ומלא ביתו אוצרות מלאות כל טוב עושר ונכסים אז צונו לצאת מדירת קבע ולהכנס לדירת עראי. לבלתי החשיב דירת העוה"ז לכלום ולההביל כל המון הצלחותיו ומחמדיו הונו ואיתנו כאשר נתקיים זה בקריאת מגלת קהלת. ואולם חג השבועות הקדוש הזה עולה על כלם להיותו מיוסד על בנין יקר תפארת גדולת התורה שתתעלה שהיא תכלית הטוב המוחלט. וכבר אנו מורים כמה וכמה חביב עלינו המועד הנורא הזה במה שאנו סופרים ימי העומר מליל שני של פסח ואילך. כאלו אחרי שיצאנו בלילה הראשון מתחת יד היצר הנוטה אל הערב ואכלנו לחם עוני להכניעו ולרסן התאות. מיד אנו מתאוים להכנס תחת שעבוד עבודתו ית' באהבת הטוב שהוא קבלת התורה. ולא ידענו מתי יגיע יום זה. ובכל יום ויום אנו סופרים והולכים כבר הלכו למו כך וכך ימים ומתקרב הזמן להגיע אל חפצנו. כאשר המורגל מאד אצל הולכי דרכים היודעים כמה מילין יש להם לילך. כי בכל שעה ובכל רגע שאול ישאלו ויבקשו לדעת כמה מילין הלכו עד עתה. וכל זה לחשקם מתי יגיעו אל מקום מאוויים. ונחתום בדברי המשורר עליו השלום שאמר

הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. ידוע כי הדבר המתוק כשיטעום האדם