בינה לעיתים חלק ב רלב

מופתיות ואדרבא המסרב מלחקור בהם נופל ברשת האפיקורסת. והוא מה שכיון הכתוב אצלי במאמרו על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש. כי אם אמרו לא תדרוש לנוכח. מדבר עמו יתברך. היל"ל לא ידרוש כמו שאמר ג"כ אמר בלבו שכח אל. אבל לדעתי עם עצמו ידבר והכונה שאומר דוד ע"ה על מה היה זה שהרשע הוא. מנאץ האלהים ב"ה ומואס בו ולא יפחד מגדולתו. הלא הוא כי תמיד הוא אומר אל עצמו בתוך לבו. לא תדרוש לא תבא לידי דרישה וחקירה לדעת אם יש מציאות אלוה שליט ואדון וכו'. ומתוך המנעו מדרישה זאת אינו בא לכלל ידיעת והשגת מציאותו. שאלו היה דורש וחוקר. על כרחו השכל מחייבו להאמין בו ובכל השרשים הנתלים בזה ובצרוף אל החקירה הזאת מה שתסכים בה התורה שתתעה במה שהשרישתנו באלו הדעות שאינם מנגדים השכל אלא אדרבא הם מחוייבים ממנו. תהיה אז האמונה בהם שרירא וקיימת. כי ימצא בתורה ממש קיום מה שהשיג בהקש המדעי. הלא תראה אמונת ההשגחה האלהיות בפרטי האישים אשר תכלול כל עיקרי ושרשי הדת. נמצא בבאור לקדושי עליון באו לעמוד על השגתה בדרך טענות ומופתים. כאשר נתבונן על מאמרנו אשר לכאורה יש בו מהקושי כיון שכבר כתב מרע"ה כל חמשה ספרי תורה למה הוצרך לחזור ולכתוב פר' בלק ופר' בלעם הנכללים בתורה. כי אפי' זה יהיה ספר בפני עצמו בהרחבה יתירא כדברי רש"י והריטב"א ז"ל מכל מקום ראוי לדעת למה יצא ספור זה מכלל יתר ספורי התורה העצומים והגדולים כעון מלחמת עמלק וכיוצא. ולמה לא עשה ממנו ומן הדומה לו ספר רחב בפני עצמו. אמנם לאשר היתה השרשה אמונת ההשגחה בלבות עם בני ישראל דבר הכרחי מאד לקיום כל התורה כאמור. לכן השתדל הרועה הנאמן מרע"ה. להעמידנו על ידיעת אמתת הפינה הזאת בכל מיני אופני הצדדים אשר תושלם בהם כל ידיעה והשגה. נתבארה לנו על פי דבריהם ז"ל על פסוק

הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת וכו'. ועם היות המאמר ארוך בראיות לא אומר בו אלא תמצית הכונה המובנת לי מדבריו כי לדעתי הם הרגישו בכתוב אם אלו הדברים הנזכרים בו הם יעודים לטובה יהיו למלך משיחנו בימינו יגלה או לכנסת ישראל ומספרם ארבעה. ישכיל ירום נשא וגבה. יקשה למה הפסיק ביניהם במלת עבדי. הוי ליה לכללם יחד ולומר הנה עבדי ישכיל ירום ונשא וגבה. ועוד למה תחסר וי"ו העטוף במלת ירום כיון שבאה במלת וגבה. על כן פירשו כי כונת הכתוב בהודיענו מה שישפיע הוז"י מהפלגת החכמה וההשכלה למלכנו המשיח עד שיהיה לו יתרון בה על כל זולתו כי כן יאות לו כיון שרוח מבינתו יחלוף על כל העולם כלו ולעמים רבים לקרא כלם בשם ה'. וזהו הנה ישכיל עבדי. ירצה המעלה הגדולה אשר תהיה לעבדי צמח הלא היא שישכיל במוחלט. תהיה לו השכלה וידיעה מופלגת אשר יאמר עליו היותו משכיל בשלמות. וזה כי יתעלה על כל זולתו בג' מיני ההשגת המפורסמים שהם מצד החקירה מצד הקבלה ומצד המוחש

וכבר נודע כי ראש החוקרים היה אבינו אברהם ע"ה שע"י שכלו וחקירתו בא לכלל ידיעה והכרת בוראו ית' אשר לא למדוהו אבותיו. וע"ז אמר כי מלך המשיח ישתלם כ"כ בעניני החקירה והעיון עד שירום בה יותר מאברהם. ועל צד הסמך הביאו פ' הרימותי וגו'. וראש הקבלה ושרשה היה אדוננו משה ע"ה וממנו נשתלשלה לבאים אחריו. ובו התחיל התנא ע"ה לומר משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. וע"ז אמר כי משיחנו יפליא השכלתו גם מצד המקובלות יותר ממרע"ה. ואולם השגת המלאכים הוא דבר מבואר. שאין אצלם שום מין חקירה עיונית. וגם אין אצלם סדר קבלה מראשונים לאחרונים. כי מה שנא' בהם ומקבלין דין מן דין הוא ענין אחר נתבאר במקומו. אבל כל מה שישיגו הוא מה שיזדמן להם בההיא שעתא שהיא בהשגה חושיית במראה העין. ועליהם נאמר וגבותם מלאות עינים סביב שהוא הפסוק שמביאים לראיה דהיינו שכל השגתם וידיעתם הוא מה שיזדמן לעיניהם מכל צד. וגם בזה יגבה המלך המשיח מהם. וא"כ יהיה מושלם בתכלית אופני ההשגה. ויצדק עליו לומר בשלוח הנה ישכיל עבדי. והנה תורתנו הקדושה דרך כלל היא מושגת ונודעה לאומה הנבחרת ויחידיה בכל הצדדים האלה השלשה. והוא מה שבאר המשורר ע"ה באמרו

תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ירצה כי עם בני ישראל אשר תורתו יתברך בלבם. יוכלו לשוש ולשמוח במה שזכו להיות להם התורה הקדושה הזאת. יען נשתלמו בה בשלשת האופנים הנזכרים. והתחיל מן המקובלת באמרו תורת ה' תמימה וגו' היא משיבה ונותנת שובה ונחת רוח והשקט הרעיון למחזיק בה. יען עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. מה שבא בה מהעדות שהוא המקובל כי המקובל הוא מה שמעיד האחד לאחר. וזה יקבלוהו ממנו. הנה עדות זה בריא לו שהיא נאמנה בלי תערובת שקר להעיד במה שאינו כי הקבלה היא אמתית איש מפי איש. וכן נשתמשו בלשון זה במסכת עדיות. העיד רבי פלוני וכו' על עצם הקבלה. והמקבלים אומרים לחוזק האמינם בה קבלנו עדותכם וכו'. ועל המוחשות אמר פקודי