בינה לעיתים חלק ב רלא

שיגידוה. ונמצינו למדים מתשובתו יתב' שהבלתי עוסק בתורה. אבדה בחירתו ונשאר כפוף ומשועבד לעשות רצון יצרו בע"כ. והם דברי התנא בברייתא שלנו שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף כמדובר. ועוד תשוב תראה הפסד עצמי בו. כי הלא אמר הכתוב והלוחות וגו' אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין וכו'. הוא הדבר אשר דברנו כי בהיותו עוסק בתורה הוא חפשי בבחירתו. שהיא תסלק מעליו שלטנות היצה"ר שאינו נמסר בידו ונשאר בן חורין לעשות כחפצו אם ירצה ללכת בדרך טובים. אבל כשאינו עוסק בתורה הוא מסור ביד יצרו ונעשה עבד לו. ויצא מחירותו ומכריעו לחטא שלא בטובתו. ואין לך אבדה גדול מזו. וכל דברינו נרשמים במאמרנו אשר הוא בפרשת השבוע. וכונתו אצלי מבלי דיוקים והערות כי בכלל האנשים יש ג' כתות שהם שני הקצוות אם קצה השלמות והמעלה. ואם קצה הפחיתות והרשע. וכת הבינוניים. והוא מבואר היות שלמי המעלה מועטים כדברי רשב"י ע"ה יחיד בדורו וכיוצא. והוא הגבר הוקם על שלמות העיון שאין עסקו אלא בתורה ואין לו שום משא ומתן אחר זולתה. ועל זה אמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין. ופירשו הענין באמרם אימתי הארץ באשרי כשמלכך והוא הת"ח המיוחד בדור הוא עוסק בתורה. ר"ל שכל עסקו ומתנו ומשאו הוא בתורה ולא בדבר אחר. כי בזה הוא בן חורין שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בת"ת בלבד כי במלת בלבד רצו לשלול שום עסק אחר זולת התורה שאם עוסק בסחורה או כיוצא. הנה אינו בן חורין בהחלט כי הוא משועבד לאותו הדבר במעשיו ובמחשבתו. ואין דעתו פנויה. אבל בהיותו עוסק בתורה בלבד. הוא בן חורין גמור. ואחר כך דבר מהבינוניים הם כת הסוחרים ואנשי המדינה ובעלי מלאכה וכיוצא שהם אוחזים בזה וגם מזה. והן רבים עתה מזה הכת עליהם אמר ושריך בעת יאכלו שקובעים עתים לתורה. כי אינם מתעסקים כל היום בתורה אבל יש להם עתים קבועים. ונקראים שרים בערך המלך החכם ומתגברים לתת חלק תחלה לתורה. והיא להם רסן והגבלה לבלתי התגבר בשתיות היין אבי אבות הנזיקים ואולם ישעי' ע"ה דבר מכת הקצה האחר שאין פנייתם אלא אל הגשמות ותענוגות בני האדם כאמרו הוי גבורים לשתות יין. ופירשו בו שאמר גבורה של תורה היא באשרי. אבל גבורת היין הוא באבוי כי הרגישו שהיל"ל הוי גבורים שותים יין. אבל באמרו לשתות. כיון לומר כי אותם שמשימים גבורתם לשתות יין הם באבוי. מכלל דאיכא אחריני שאינם מתגברים בשתיית היין אלא בדבר אחר שאינו באבוי והם המתעסקים בגבורה של תורה שהם באשרי מצד החירות אשר הם קונים בה כאשר אמרנו. וזה כל פרי שמחתנו בחג הקדוש הזה. והנה אנחנו עתה בעבדותנו בכפלים עבדים לשאור שבעיסה ולשעבוד גליות. ולמען יתקע בשופר גדול לחירותנו. נדע מה נעבוד את ה' אלהינו לשמור חקיו ומשפטיו. כי בם אנחנו נגאלים. ואם השתא הכא עבדי. לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין אכי"ר: דרוש ד' לחג השבועות קול השופר הולך וחזק מאוד

ירושלמי פרק כשם שהמים. משה כתב חמשה ספרי תורה וחזר וכתב פ' בלק ופ' בלעם וכתב ספרו של איוב

כל פרטי הדברים אשר נמצאו ונזכרו במעמד הקדוש והנבחר היו ענינים נפלאים מיוסדים על כונות עמוקות ועליונות לא יהרוס השכל האנושי להעלות על דעתו. יבא עד תכונת השגתם באמתות אך לא בעבור זה יתרשל בהחלט מלהשתדל לחקור ולדרוש בהם כפי מה שיוכל במה שהורשה. אם יוכל לדעת איזה מהתכליות אשר היו שם וכדברי המשורר ע"ה גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. כאלו יאמר עם היות מעשי ה' רבתה מאד גדולתם. לא עבור זה נסגר הפתח מלדרוש בענין המכוון בהם אבל הם דרושים לכל חפציהם. יש בהם מקום להיותם נדרשים ונחקרים לכל החפצים והכונות שנמצאו בהם. ואם ישיג האמת הנה מה טוב. ואם לאו לא הפסיד כלום ע"כ שמתי פני על שני סוגי מופתים ופלאים היו בעת ובעונה. הזאת של מ"ת בהם נכללו כל המינים והפרטים שבאו בפרשה. הא' כל מה שהוא מובט אל חוש הראות. והב' כל מה שהוא מובט אל חוש השמע. כי אל מה שנוגע לחוש הראות היו ברקים אש וענן ועשן וכיוצא. ולחוש השמע היו קולות וקול שופר וראינו כי בקול השופר הפליג לומר חזק מאד כאשר בא בנושא. שמורה היה כחו גדול בערכו יותר ממה שהיה כח מובט הראות בערכו. וכל זה מעורר אל התבוננות

ונאמר כי הוא ידוע שתורתנו הקדושה תכלול ב' חלקים. חלק מה שיקיף בדעות ואמונות וחלק מה שיקיף מצות מעשיות. ואמנם במה שנוגע אל האמונות. אין ספק כי החקירה בהן בטענות שכליות לא תזיק כלל. אדרבא תועיל מאד להשגת האמת יען הן כלם דעות מוכרחות ומחוייבות מכח הטענות אשר אין המלט מהן. ומתוכם יבא האדם להאמין בהכרח כל העיקרים והיסודות. כי כשיחקרו לא יוכל להכחיש מציאות סבה ראשונה וממנה אל שלילת הגשמות ומשם אל ההשגחה. וכן לכל שאר הפינות התוריות שכלן נתאמתו בטענות