בינה לעיתים חלק ב רל

את תורתי. וקאמר תו ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מתוך שהיו מתעסקים בה המאור שבה היה מחזירן למוטב. רב הונא אמר למוד תורה אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכו'. אלמא מוכח בהדיא דאפילו שלא לשמה לא היו מתעסקין בה שאלו היו עוסקין בתורה אפילו שלא לשמה היתה מחזירתן למוטב. ואם כן הבינו עזבם את תורתי עזיבה מוחלטת. ורחוק מאוד הוא להעמיד מחלוקת במדרשים על המציאות אם היה שם עסק בתורה שלא לשמה או לא. והנראה בזה כי שם במדרש הנז' אמרו

מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ועל ג"ע ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאיסה של תורה שנאמר על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד אין כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי. והקושי מבואר כי אפי' נניח היות עון מאוסה של תורה עון חמור יותר מהג' עברות האלו. אכתי איך אמר שלא נכתבו כאן. דתינח ג"ע ושפיכות דמים שלא נזכרו כאן. אבל ע"ז בהדיא כתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים וגו'. הרי מפורש העון החמור לכתם אחרי הבעלים שהוא גוף הע"ז. א"כ גם על ע"ז נכתב כאן שאבדה הארץ. והיכן נמצא בזה שויתר הקדוש ברוך הוא על כל שלשה עברות אלו

אמנם ענין כל זה אצלי. כי הכתוב אומר על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם וגו'. כי אמרו מבלי עובר יראה ללא צורך מאחר שאמר לשון נצתה והמשילם למדבר. ממילא משמע שאין שם עובר. ע"כ הבינו ז"ל כי מבלי עובר זה. לא נאמר על העדר העוברים ושבים בארץ או במדבר מפני השממון. אלא הרצון בו על עובר עברה. ונכשל בחטאים ועונות. וחוזר אל תחלת אמרו על מה אבדה הארץ וכאלו סמך לו מבלי עובר. והכונה כי היה זה מהפלגת שאלתו יתברך מי הוא אשר ישיג וידע סבת אבדת הארץ אשר נצתה כמדבר והיתה לשממה וחרבה. והיה אבוד זה מבלי עובר כלומר מבלי בחינת היות שם עובר על מצותיו ית' וחוטא בנפשו איזו עברה קלה או חמורה כי לא היה עובר עברות ביד רמה סבה עצמית לאבדת הארץ. כי על כלם היה מקום לוותר שלא לאבדה. אלא סבה יותר עיקריית וגרמא בנזקין מכל עברה שבכולם. וע"ז באמת לא נמצא שום נברא ידע להשיב על דבר כזה. שהוא זר יצוייר עונש כבד ולא יתלה ולא יתייחס לסבת שום עברה אפי' מהחמורות שבהם כי כלם נכללו באמרו מבלי עובר. עד שהוצרך הוא יתברך בעצמו לפרשו ואמר על עזבם את תורתי וגו' וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים וגו'. ירצה מה שהבאנו מהמדרש כי עם היות היו בהם כמה עבירות ואפי' היותם חמורה שבהם שהיא הע"ז והליכתם אחרי הבעלים וכ"ש שאר העברות מ"מ לא היו הם סבה עצמית לאבדת הארץ. כי על העברות מצד עצמם היה צד שלא להחמיר על עונשם ולדונם כאנוסים בהם וכאלו לא היו בבחירתם כשעשאום שיצאו חוץ מדעתם ואבדה שפיטתם. וזה לסבה שעזבו את התורה מכל וכל ולא התעסקו בה אפי' שלא לשמה. ובזה נכנסה בהם רוח שטות כי לא היה להם מה שיאיר שכלם וירחיקם מן החטא אלא נמסרו ביד היצה"ר ונשתעבדו לו כעבדים תחת רבם. כי אם העוסק בתורה יצרו מסור בידו ולא הוא מסור ביד יצרו כמאמרם על אשריכם זורעי על כל מים

אם כן ממילא בהפך כל שאינו עוסק בתורה. הוא מסור ביד יצרו ואין יצרו מסור בידו. ועל כן ישלוט בו להחטיאו כאלו אינו ברשותו. וא"כ מצד העברות עצמן יש להם קצת התנצלות מטענת ההכרח. ואמנם העונש הוא על הדרך שאמרו חכמי המדות אצל השכור המשליך האבן וממית כי על מה שהמית בהשלכת האבן אינו נענש. לפי שהיה פועל בלי בחירה בהיותו חוץ מדעתו. אבל יענישוהו על הסבה העיקרית והוא שנשתכר מדעתו הרבה בשתיית היין שהוא גרם לעצמו צאתו מדעתו. עם שידע מתחלה שיאבד שפיטתו ברבוי היין וימשך מזה הפועל המגונה מהשלכת האבן. כן יתברך שהסבה האמתית לאבדת הארץ. היא עזבם את התורה ולא שמעו בקול דבריו ית' ולא הלכו בה בתורה שלא התעסקו בלמודם כלל אפילו שלא לשמה. וזו היתה גרמת נזקיהם כי מזה נמשך שלבם הרע הוא היצר הצורר נשתרר עליהם ונשארו מסורים ביד לבם עד שהוכרחו ללכת בשרירות לבם. במה שלבם נעשה שר ושליט עליהם בעל כרחם ונפלו ברשת אפי' בעברה יותר חמורה שהיא ע"ז שהלכו אחרי הבעלים. וכ"ש שאר כל העברות הקלות ממנה. וא"כ היה ויותר על כל אלה העברות מה שלא היה כן על עזיבת התורה. ורב יהודה אמר רב שאמר מ"ד מי האיש החכם וגו'. דקדק ההרגש בכתוב למה בחכם אמר מלת האיש מה שלא אמר אצל אשר דבר פי ה'. יאמר סתם מי החכם ויבן את זאת כדברי המשורר ע"ה מי חכם וישמור אלה. וכן הושע ע"ה מי חכם ויבן, אלה. מזה הוציאו שכונת הפסוק הוא כי לענין החכם שאל לחכם שמבין האנושי בלבד דהיינו החכמים. אמנם יש כאן עוד שאלה שלא היתה בפרטות אל איש דהיינו למין האנושי לבדו. אלא אשר דבר פי ה' אליו יהי' מי שיהי' בין שהוא איש בן אדם בין שאינו איש. וא"כ נכנסו בזה הנביאים שהם אנשים וגם מ"ה שאינם אנשים. לכלם אמר