בינה לעיתים חלק ב רכח

שדעתי בדברי היה על אביך ולא עליך ודברתי בנפשי שפת שקר ולשון רמיה. חלילה לי מזה. כי אשר בחר ה' וכו' רצונו הדבר אשר הוא יתברך תמיד בחר בו והוא טוב בעיני אלהים ואדם. שהוא האמת הגמור וההתרחק משקר ותרמית. לו אהיה ואתו אשב. אל הדבר הזה אני הוא נתון ומשועבד. ותמיד אשב אתו ולא אצא ממחיצתו. כי אהיה תמיד דבק ומתחבר אל האמת המוחלט שהוא נבחר מה' ומישראל ולא אשקר באמונתי. והשנית ר"ל התוכחת השניה שאמרת לי למה לא הלכת את רעך. אשיבך תשובה נצחת כי למי אני אעבוד. ירצה אלו הייתי איש אחר מאן דהו. ודאי כבוד גדול היה לי לעבוד אביך המלך הקדמון לגודל מעלתו. עם שאינו בן מלך כי סוף סוף אין ערכי כערכו. אמנם אני שאני גדול הערך למי ראוי שאני אעבוד הלא לפני בנו כי יהיה מלך בן מלך חמרא בן חמרא ולא לפניו שהוא חמרא בר חלא. שאין זה לפי כבודי. ולפ"ז ימשך כי כאשר לפני אביך עבדתי שאצלי נחשב לעבדות בעמדי לשרתו. כן ממש לפניך אהיה. ר"ל אקבל הוי' ולא יחשב עבדות כי לגדולתך הרמה בהיותי משרת אותך אני קונה הויה. כי כן הוא באמת כפי ההנחה האמורה שהשעבוד למה שיאות הוא הוא החפשיות האמתי

וכמה נתחכם בזה פרעה מלך מצרים אשר דרשו ז"ל על פסוק ולה שפחה מצרים ושמה הגר אמר רשב"י הגר בתו של פרעה היתה וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר. ועם זה אני מפרש מה שאמר לה המלאך. הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. אמר כמתמיה איך עלה על לבך כזאת אחר שזכית להיות שפחת אשה מעולה ויקרת הערך כשרה. הלא תשכילי מאין באת מעיקרא כשנכנסת לביתה כי היית בבית אביך בת מלך עצום ורב. ועכ"ז באת משם להסתופף בצל קורת אדונים אלו. כי ראה אביך היה מוטב לך שתהיה שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר. ומעתה אנה תלכי לאזה שום מקום אחר תוכלי ללכת שלא יהיה שם ערכך פחות ונבזה יותר מהיות שפחה לשרה. אז השיבה מפני שרי גברתי אנכי בורחת גם אני יודעת זה כי לא אוכל להשיג מעלה יותר מהשתעבד לשרה. ואיני בורחת חלילה מהיות לה שפחה ואמה לעבדה עבודת עבד. אבל מה שאני בורחת. הוא בלבד מהפנים של זעם וחרון אף של שרה. ולא מפני שהיא גברתי ואנכי שפחתה כי מענין זה לא אצא חפשית לעולם לעבוד ולמשא. אך פני חרונה וזעמה הפתאומי לא אוכל שאת ואני מקיימת בעצמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. באופן שנתברר כי לא יברח האדם מלהשתעבד למי שיאות אפילו יהוה המשתעבד בן גדולים בן חכמי קדם. כאשר ישער היות מעלת האדון כמה וכמה יתירה על מעלתו. ואם אצל בשר ודם הדבר כן מה יהיה אצל אדון האדונים אשר לו הגדולה המוחלטת ישתבח שמו. כי בהיותו מלך מלכי המלכים אין ספק לא נוכל להשיג שום מעלה וגדולה יותר מהיותנו עבדים לו והשתעבדותנו לתורתו לקבל עלינו עול מצותיו לעבדו שכם אחד כי זה לנו חפשיות אמתי להוציאנו מתחת יד היצה"ר המושל עלינו בהיותו באמת עבד פתות ונבזה. כאשר דרשו ז"ל על פסוק מפנק מנוער עבדו שמדבר על היצה"ר שהוא עבד האדם. והוא מאמר הנביא ע"ה

מי בכם ידא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו. רצונו כי אי אפשר לו לאדם להיות עבד של שני אדונים הפכיים ונגדיים מן הקצה אל הקצה ומה שירצה זה לא ירצה זה ואיך יעבוד את יוצרו אם הוא עבד יצרו. והוא אמרו כמתמיה מי בכם ירא ה' שומע וגו' כלומר מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימצא בכם שיהיה ירא ה' ובמצותיו חפץ מאד. בהיות האיש הזה שומע ומשתעבד אל קול עבדו עושה מה שאומר וגוזר. אותו שהוא עבד של עצמו. ומפרש מי הוא זה העבד. הלא הוא אותו אשר תמיד הלך חשכים ואין נוגה לו. הוא יצרו הרע אשר לעולם אין דרכיו אלא דרכי חשך וצלמות. ואם זה הוא שומע בקולו לאשר ישאל ממנו. איך יוכל בשום צד להיות ירא ה'. כי ודאי הם שני הפכים בנושא א'. אלא מה שראוי לו הוא שמכל וכל יכניע את העבד הזה. ורק בו ית' יהיה מבטחו ואליו ישא את נפשו להשען עליו. כי בלי ספק זה יחייבהו להשתעבד אליו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם וישאר בן חורין מהיות עבד עבדו. ולא יעבוד בלתי לה' לבדו מעתה הי"ט המקודש הזה זמן מתן תורתנו. הוא מתחלף מחג המצות שעבר. כי אז יצאנו לחירות משעבוד הגוף ועליו אנו אומרים זמן חירותנו. אך עדין לא באנו לכלל החפשיית האמתי אל הנפש כי לא קבלנו עול תורה ומצוה אבל עתה בחג הזה ע"י מתן תורה בהיותנו נכנסים בעבדות והשתעבדות מלכותו ית' והיותנו עבדים לו קנינו החירות העצמי והגמור. ובזה מתבארת הכונה באמרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. והיא פשוטה עם האמור. אין צורך להאריך בה. ובפ' קנין תורה

אמר רי"בל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בת"ת נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה