בינה לעיתים חלק ב רכז

הזרע. אלא שרצונו יתברך שאפילו העמים יברכו אתכם ויודו על מעלתכם. כמו שעשה בלעם בהכירו היותכם מובדלים מן העכו"ם אפילו ביתרון החומר מפני מעמד הר סיני. והוא יתברך יגלה קץ וזמן שיוכל העם לעלות אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו אמן: דרוש ליום ש"ק שני לחג השבועות עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה

נשא רבה מיין ושכר יזיר וגו'. הה"ד הוי גבורים לשתות יין וגו' מצדיקי רשע עקב שחד וגו'. תמן כתיב אשריך ארץ שמלכך בן חורין אימתי הארץ באשרי בזמן שמלכה עוסק בתורה שנא' והלוחות מעשה אלהים המה וגו'. אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתורה בלבד. וע יוי בעת יאכלו שקובעים עתים לתורה ואח"כ הם אוכלים לקיים מה שנאמר לך אכול שמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך. הה"ד אחריו בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. לכך אמר ישעיה גבורה של תורה היא באשרי אבל גבורת יין היא בהוי

הגדיל תושיה החכם החבר ז"ל בתת טוב טעם על הצווי הראשון והעיקרי אשר בא בעשרת הדברות אנכי ה' אלהיך למה תלה הדבר ביציאת מצרים באמרו אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהוא נס פרטי בערך כללות בריאת העולם כלו ויותר היה נראה להגדיל אלהותו ותוקף ממשלתו בשיאמר אנכי ה' אלהיך אשר בראתי את השמים והארץ וכל צבאם. ודבריו ז"ל בזה צדקו יחדו יעויינו במקומם

וכעת אומר כי כבר נודע ההקדמה המונחת מאחרונינו ע"ה היות החפשיות והחירות נכסף מאד בדרך טבע לא בלבד אל המין האנושי אלא אפי' לחיים בלתי מדברים. וכלם מוטבעים להצטער ולדאוג בהיותם משועבדים תחת יד זולתם ושמחתם לתוגה נהפכה. הלא ראינו קול צפור כל כנף המצפצים והמהגים בהיותם מעופפים באויר ישמיעו קולם בקול וזמרה. ובבואם תחת יד האנשים בהיותם כלואים ואסורים. מזמריהון שבתו. בלי נשמע קולם רק קול דממה דקה. עד אשר הזמן יתקן זה בהרגל. ומכ"ש האדם כי לא יוכל שאת עול ההשתעבדות והיותו נכנע לאחרים. והיא הסבה אשר הגדילה שנאת אחי יוסף עליו כי תחלה אמר הכתוב ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. והכונה ששנאה זו בראשונה לא באה אלא מחמת קנאה שאביהם אהבו מכל אחיו. אך לא היתה שנאה עצומה כל כך עד שיהיו מוכרחים עכ"פ לגלות אותה גם בדבור. אלא עצרו רוחם להטמין אותה. יען לא יכלו דברו לשלום. לא יכלו לדבר ענין זה מהשנאה ולגלותו בפירוש. וזה בעבור השלום שלא יגיע הדבר לאזני הזקן ויבא עמהם לידי קטטה בשביל ככה. אמנם אח"כ באומרו להם חלומותיו הרומזים שהוא ימלוך וימשול עליהם והם ישתעבדו אליו הנה בזה לא עצרו כח ולא יכלו עוד הצפינו ובפה מלא אמרו לו:

המלוך תמלך עלינו אם משול תמשול בנו ואגב ארחייהו השתדלו ג"כ אם יוכלו ע"י טענה להתעיב הדבר אפילו בעיני יוסף עצמו שלא ירצה לקבל עליו כך. ואמרו ע"ד שאמר ר"ג ע"ה לרבי יוחנן בן גודגדא ולר' אלעזר היסמא בפ"ג דהוריות כששלח להם להושיבם בראש ולא באו. חזר ושלח להם כמדומה לכם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם והם הם דברי אחי יוסף המלוך תמלוך וגו' ירצו גם אם יהיה הדבר כן שתגיע למבוקשך להיות מלך עלינו. התחשוב תהיה לך זאת ממשלה ושררה שבאמת ועצם תמלוך עלינו הלא הדבר יהיה בהפך. כי המלכות הזאת עבדות תהיה אצלך. ומ"מ היה הדבר רע ומר להם ציור ההכנעה והשתעבדות אל יוסף. ומזה התבאר כמה וכמה יאהב האדם החפשיות. האמנם יותר ויותר בטוב ההתבוננות. ראוי יהיה נכסף ונדרש ההכנע וההשתעבד אל מי שראוי לכך כי הוא החירות האמתי והחפשיות הגמור. ובטענה זו החניף חושי הארכי ריע דוד ע"ה לאבשלום כאשר אמר לו זה חסדך את רעך למה לא הלכת את רעך. השיב

לא כי אשר בחר ה' והעם הזה וכל איש ישראל לו אהיה ואתו אשב. והשנית למי אני אעבוד הלא לפני בנו כאשר. עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך. ופי' הכתובים אצלי מבלי האריך בדקדוקים. כי חושי בבואו אל אבשלום אמר יחי המלך. וחשש אבשלום פן אמר זה על המלך דוד רעהו ולא על עצמו. והוכיחו על ב' דברים הא' הוא אומר זה חסדך את רעך. ירצה זה החסד שלך שברכת יחי המלך. הלא ידעתי כי אל רעך הוא ואותו ברכת ולא אותי וזה דבר רמאות ולא יאות. והב' למה לא הלכת את רעך למה בגדת בברית האהבה ואחוה ולא הלכת בחברתו. כי מחקי האוהב הנאמן להשתתף עם אוהבו בכל אשר יארע לו ולמה א"כ באת כאן. לזה השיב תחלה לו. אין הדבר כאשר חשבת