בינה לעיתים חלק ב רכו

שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. אשר בלי ספק לא נכפל על חנם. אבל מבואר שהבורות והבארות אפילו יהיו ממים נובעים מ"מ ודאי הם מתמלאים מהמבוע והמקור שהוא מחוץ אשר משם המים נגרים והם נוזלים אל תוך הבורות. וכן כל חכמה וחכמה הצריכה אל הקדמות מבחוץ. יהיו אותן ההקדמות שופכות ונוזלות אל תוך החכמה ההיא והיא מתמלאת מהם. אמנם חכמת התורה איננה כן. אלא שתה מים מבורך. תשתה מי החכמה והידיעה מתוך הבור שלך האמתי היא התורה. ואל תחשוב תצטרך הצעות מבחוץ שיזלו בה כדי שתוכל אח"כ לשתוך מימיה כי אדרבא הוא להפך ונוזלים מתוך בארך. מחכמת התורה ומתוכה יזלו החוצה כל החכמות והידיעות. ע"ד חלונות בית המקדש שהיו שקופים אטומים צרים מבפנים ורחבים מבחוץ. כי אורה יצאה מן המקדש להאיר לחוץ. כן מהתורה נובעות ונוזלות כל החכמות החוצה. ואין שאר החכמות מריקות אליה. ועל קיצר המשיג אמר חש בראשו שאם יש לו חלישות בראש מקוצר השגת מוחו. יעסוק בתורה שהיא תחבר המוח ותתן הכנעה למעיין שיבין בנקל ע"ד מה שפירשנו בעדות ה' נאמנה מחכימת פתי ועל עומק המושג אמר חש בגרונו. אם העיון אצלו היא עמוק עמוק ורחוק ממנו. עד שהוא מוצרך לקראו בגרון ולצעוק אחריו בקול גדול ונחר בקראו גרונו. יעסוק בתורה כי היא תענהו בנקל ותכבוש לפניו הדרך שלא תקשה כל כך השגתה. ועל צורך ספוק הצרכים אמר חש בבני מעיו אם יש לו חולי בבני מעים. דהיינו שהוא צריך לתת טרף לבני מעיו במזון ההכרחי מאכילה ושתיה. גם בזה יעסוק בתירה כי היא תצליחנו בנכסיו ותספיק לו די מחסורו אשר יחסר לו. ועל רוע התכונה מנטיית הטבע אל החמריות אמר חש בעצמותיו. אם החולי הוא עצמי ופנימי שיצרו נוטה אל הפחיתיות שע"ז נאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי. גם בזה יעסוק בתורה כי היא תזכך ותכניע היצר. כאמרם בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. באופן שכל אחד מאלו המעיקים יותר ויתוקו ע"י למוד התורה. ובאר עוד כי אפילו שיקובצו כלם כאיש אחד תספיק לתקונם א' מהם לא נעדר. וזה הוא חש בכל גופו יעסוק בתורה. את כל אלה עשה האלהים במעמד הקדוש כי בו נתעצמנו לשכל אחד ממנו יוכל לעלות אל רום הר חכמת התירה כאשר רמזתי בנושא. יוכל העם לעלות וגם נכלל בזה שנתרוממני לעלות מעלה מעלה על יתר האומות עכו"ם ולהבדל מהם לא בלבד בצורת נפשותינו אשר אין לה ערך ודמיון עם מהות נפשות זולתנו כנודע. אלא אפילו בחלק החמרי נזדככנו כל כך עד שגופנו לא יכנס במין ולא בסוג עם גופם. וכבר הודה בע"כ איש רע עין בלעם הרשע באמרו

כי מראש צורים אראנו וגו'. אני משער בכונתו שהוכרח לשבח את ישראל שנתעלו על כל העכו"ם בכל הד' סבות. על הפועלת אמר כי מראש צורים אראנו. אני רואה את ישראל שהוא בא מגזע ויחס שהוא ראש וראשון לכל הצורים וההתחלות כאמרו הביטו אל צור חוצבתם וגו'. כי מי גוי אשר לו אבות קדושים כמונו. וכי יאמרו ישמעאל ועשו גם אנחנו מבני בניהם. הלא לא נשתתפו עם כל האמהות הקדושות אשר להם קדושה פרטית כנודע וזה הוא ומגבעות אשורנו ועל הנוריית אמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. שנבדלו צורתם שהן מין בפני עצמו. ולא יכנסו שחשבון וסכום יחד עם גויי הארץ. ועל החמרי' אמר מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. כי אפילו החלק העפריי שבהם. שהוא הגוף והחומר מי מנה אותו לרשום גדרו ביתר החמרים. ורובע ישראל הם הד' יסודות שמהם הורכב חמרם האם הוא נכנס במספר להשיג מהותו לומר היותו כחמר וגוף כל המין האנושי. אין זה כן כי נעשה חמר גופם דק ומעולה במעמד הר סיני. ועל התכליתית אמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. מי יתן שיהיה לי אחרית טוב ותכלית שלם במיתתי כאשר יש להם אשר ישיגו מבחר התכליות. באופן שאפילו מהעצים שבמתנגדים אשר לנו נתפרסמה מעלתנו על זולתנו. כי כן היה תמיד חפצו יתברך. והיה שבחנו מתפרסם אפילו מפי האומות כאומרו ברוך תהיה מכל העמים ולא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. ודרשו ז"ל אין שבחה של מטרונא וכו' ולי קשה בפ' כי מאחר שקדם לומר ואהבך וברכך והרבך פרי בטנך וגו'. מה מקום יש עוד לומר לא יהיה בך עקר ועקרה האם אפשר יהיו מרובים וברוכים מפרי הבטן בהיותם עקר ועקרה. ואם ירצה לאומרו. אין מקומה כאן אלא למעלה שיאמר תחלה לא יהיה בך וגו'. ואח"כ וברכך וגו'. כי מה שיכות יש לאמרו לא יהיה בך עקר עם ברוך תהיה וגו'

אמנם יראה כי לפי שאז"ל בטעם רבקה אמנו ע"ה למה נעקרה שהיה מפני שברכו אותה לבן ובני ביתו אחותנו את היי לאלפי רבבה. שלא יא יאמרו תכלתנו עשתה פירות וכו'. ע"כ אמר כאן כי הוא ית' יברכם ברבוי הבנים ושכר פרי הבטן ואפילו מפי כל העמים יבורכו כך. שיברכום על רבוי זרעם. אבל אל תחושו שבעבור ברכתם יגזור האל ית' שיהיה בכם תחלה עקר ועקרה כדי שלא יאמרו שבשביל ברכתם באה לכם ההשפעה ההיא מרבוי הבנים. ותצטרכו להתפלל עליה ואז יתקיים בכם פסוק זה של ואהבך וברכך וגו'. כאשר היה ביצחק ע"ה. כי מיד יהיה לכם רבוי