בינה לעיתים חלק ב רכא

החכמה חסר המעשה. אין כל מאומה בידו כי אם עלה נדף

ונבא אל מאמרנו כי ר' חמא ע"ה הרגיש מה הוא זה שאמר הפסוק כתפוח בעצי היער כן דודי וגו' שהם דברי האומה שהמשילו את חשוקם הבורא ית' לתפוח. והלא מצאנו שאדרבה הוא ית' המשיל את ישראל לתפוח ואיך אפשר שישובח הוא ית' באותו הדבר עצמו שהוא משבח את ישראל. לזה אמר אל תתמה מזה. כי הלא תסתכל בטעם למה נמשלו ישראל לתפוח כששבחם הקב"ה. ותמצא שאותו הדבר עצמו יתן טעם לשבח אצלו ית' להמשילו אליו. וזה כי סבת המשיל את ישראל לתפוח הוא במה שהראו טוב כונתם ונטייתם מיושר לעבודתו יתב'. כי הקדימו נעשה לנשמע לומר שיראת חטאתם שהוא המעשה ופריו כל השלמות יקדים לחכמתם שהוא השמיעה שפירושה ההבנה העיונית ולמוד החכמה. כאשר יובן בכלל אמרו שמע ישראל. אשר זהו במדרגת העלין. ונמצא שהיו כתפוח שקודם בו הפרי אל העלין א"כ גם בו יתב' יבא המשל על נכון מאד מצד זה. כי עם היות מדרך העולם העובד עבודה לזולתו תחלה יקדים מעשה העבודה ואח"כ בא לו התשלום. אצלו יתברך הוא להפך כי לעולם הוא מקדים ההטבה אל מעשה העבודה כאמרו מי הקדמני ואשלם. כלום עשית מעקה אם לא נתתי לך תחלה הבית לבשת ציצית אם לא נתתי לך הבגד מלת בנך וכו'. וסוף דבר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש שהוא יתברך מזריח לנו כדבריהם ז"ל. באופן שלעולם יש לנו הפרי קודם חנטת העלים. ואחר אשר השגנו כל המעלות האמורות להיות סגולה מכל העמים ע"י התורה אשר קבלנו זאת הכל עשה ה' זה היום נגילה ונשמחה בו בשמחה יתירה מינה ובה בהפליג יותר השתדלו' בלמודה ולא נמוש מעשות פרי בהצלחתה. אמן כן יהי רצון: דרוש שני לשבועות יוכל העם לעלות אל הר סיני

דברים רבה והיה אם שמוע תשמע וגו' וש"ה לריח שמניך טובים רבנין אמרי בחמשה דברים נמשלה תורה במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן. במים מנין הוי כל צמא לכו למים. ביין מנין שנ' ושתו ביין מככתי. בדבש ובחלב מנין שנ' דבש וחלב תחת לשונך. שמן מנין שנ' שמן תורק שכך מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק כך הם ד"ת אדם מצטער בהם בתחלה ועושה בהם אחרית טובה שנ' והי' ראשיתך מצער וגו': ד"א מה השמן הזה חיים לעולם אף ד"ת חיים לעולם כה השמן הזה אורה לעולם אף ד"ת אורה לעולם. ד"א מה השמן הזה אין יכול להתערב במשקין אחרים אף ישראל אין יכולין להתערב בעכו"ם מנין שנ' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כה השמן הזה אתה נותן אותו בכמה משקין הוא נעשה עליון על כלם כן הם ישראל עליונים על כל עכו"ם כמו שכתוב ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ

התכלית העצמי בין שאר התכליות במעמד הקדוש והנורא אשר היה ביום תת ה' יתברך תורתו שתתעלה כפי מה שיורה ויתפרסם מאמתת ענינו. היה להציב עמודיה על יסודות בריאים וחזקי' נמנעי הנפיל' ורחוקי' מן ההתמוטמו'. והוא מה שנודע כי החכמות אשר הן נשענות על התחלות החקירה ובנויות על טענות שכליות. הם מסוכנות ובלתי מאומתות הקיום והחזוק כי להיות השכל האנושי מוגבל קצר וחלוש. הוא מעותד ליפול בקלות במכשול הטעות והשגיאה והעדר השגת האמת על מתכונתה. אמנם הדברים אשר יעידון עליהם החושים והנסיון הם מאומתים. לא יפול בהם שום ספק או חשש טעות וידיעה כוזבת. והשגה זאת היא ידיעה קיימת וחזקה אמר עליה החכם בקהלת

כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני יאמר כאשר על ההתווכחות אשר עשיתי ואמרתי עד עכשיו. היה בהשגת הנסיון אשר השיגתני הבחנה נסיונית בעניני החכמה. אז אני בוטח ואומר בלי ספק שאתכם ואדע הדברים על אמתתם. אבל והיא היא מצד עצמם במה שהיא חכמה מתקרית מופשטת ומשוללת מהנסיון החושיי. ודאי רחוקה ממני כי לא אוכל להשיג אמתת הדברים על בוריין וע"כ ראתה חכמתו ית' שלא תהיה תורתנו הקדושה מקובלת אצל האומה ישראלית בדרך השגת חכמה בעיון ומחקר וכיוצא. אלא שתגיע הידיעה אצלנו בדברים מוחכים ומורגשים ע"י ראיה ושמיעה כי בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו קולו ית' מודיע ומלמד לנו תורתו. באופן שנתרחק בזה כל מין ספק וחשש מכשול חלילה. וע"ז היה מתרעם הנביא ע"ה באמרו

למה האמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו. היתה מרשעת חטאי הדור ההוא לומר שהיה נעלם ונסתר מהם אופן השגת הדרך ילכו בה ושבא להם העלם זה מסבתו ית' שהטיל הדבר עלינו ולהשגת שכלנו בהיותו קצר