בינה לעיתים חלק ב רכ

אנו רואים שגדל כשאר אילנות. ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא. ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחרי שנה נושרין עליו של אשתקד ובאים עלים אחרים והוי פריו קודם לאותם עלים. אך תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער דנאמר על הקב"ה כדכתיב כן דודי בין הבנים וה"ל לאתויי טפי קרא דוריח אפך כתפוחים ע"כ. וקשה לי על ראייתם מן התרגום. דודאי תרגום כל המגלה היה לפניהם. ופשיטא שראו היאך הוא מתורגם כאן פסוק כתפוח בעצי היער. וא"כ תקשי ממה נפשך אם פסוק כתפוח מתורגם גם כן כאתרוג א"כ מה להם להביא מפסוק וריח אפך כתפוחים. יאמרו דבפסוק זה גופיה מתרגמינן כאתרוג. ואם כאן לא תרגם כאתרוגא אלא כתפוחי דגנתא דעדן. זה קשה מן הראשונה. דכיון דפסוק וריח אפך תרגם כריח אתרוגא. והאי דכתפוח תרגם דתפוחי. ש"מ שאין הפי' כאן כאתרוג אלא תפוח ממש. והדרא קושיא דר"ת ז"ל אדוכתא. ואגב ארחין נדייק קשר אמרם אך תימא כו' שנראה היות זה נמשך ממה שאמרו. והרי תמיהא זו עומדת בעצמה בגוף המאמר. ושמא נאמר כי הן אמת דתרגום שלנו מתרגם כתפוח כאתרוגא ושם בפסוק וריח אפך כתפוחים מתרגם כריחא דתפוחיא דגינתא דעדן. אמנם כפי הנראה בגירסת התוספת הוא להפך. וכונתם לומר שעם היות המתרגם פי' האי כתפוח תפוח ממש. מ"מ ר' חמא בר חנינא ס"ל שפירושו כאן הוא ג"כ אתרוג כעין התרגום של וריח אפיך כתפוחים ושניהם ענין אחד דהיינו אתרוג. והשתא קאמרי בשלמא אי נימא דסבר רב חמא כסברת המתרגם דאין הפי' שוה בשניהם ושתפוח זה אינו אתרוג כההיא דריח אפך באופן שנצטרך לבקש טעם אחר למה שאמר פריו קודם לעליו ולא מטעם שדר באילן משנה לשנה. איכא למימר דאמטו להכי לא מייתי מקרא דוריח אפך משום דהתם הוי אתרוגא. וכאן הוי תפוח ממש. ולדידיה לא שייך פריו קודם לעליו אלא כתפוח ממש לאיזה טעם אחר ולא לדמיון האתרוג. אבל השתא דאמרת דקדימת הפרי היינו מפני שדר משנה לשנה. דמפרש רב חמא תפוח של פסוק זה כתפוחים דפ' וריח אפך. א"כ יקשה דטפי ה"ל לאתויי קרא דוריח אפך כתפוחים

האמנם אחרי המחילה הראויה נוראות נפלאתי מעוצם חכמתם ז"ל. מה מקום יש לתמיהתם זו שהניחוה בלי תירוץ. דהרי הדבר מבואר דריח אפך כתפוחים לא מיירי באילן והעץ העושה הפירות אלא בפירות עצמן שיש להן הריח ולז"א בלשון רבים אבל פ' כתפוח בעצי היער מיירי בעץ ואילן התפוח בין שאר האילנות. ולא שייך פריו קודם לעליו אלא באילן שיש בו ב' הדברים פרי ועלים ולא בפרי עצמו. ולומר דכונתם היא להקשות דה"ל לאתויי קרא דוריח אפך שבו נמשלו ישראל לתפוחים ולדרוש עליו טעם אחר להמשילם אליהם. אין זה כלל במשמעות דבריהם. ואולי דקדקו במלת טפי שאמרו דה"ל לאתויי טפי קרא דוריח וכו'. והכונה שלפי האמת גם קרא דוריח לא הוי ליה לאתויי משום דלא שייך ביה פריו קודם לעליו. אבל מ"מ כיון דקרא דכתפוח מיירי בהקב"ה ולא בישראל. יותר טוב היה לסבול הדוחק דקרא וריח אפך שאינו מדבר באילן עצמו ולדרוש שנמשלו ישראל לתפוחים. מפני שהם מעץ שקודם פריו לעליו. או מפני שהתפוחים עצמם קודמים לעלים בהיותם בעץ. או בכיוצא בזה. מדוחק פסוק כתפוח דלא איירי בישראל

ולענין המאמר אפשר שנדייק אמרו מ"ד כתפוח וכו'. שנראה היותו מרגיש ענין אחר זולת אמרו למה נמשלו. וצריך לדעת מה הוא. וגם מה ענין יחס קדימת נעשה לנשמע אל קדימת הפרי לעלין. ונאמר כי אם היות נמנו וגמרו למוד גדול שהלמוד מביא לידי מעשה. שיראה היות המעשה בגדר התכלית. והלמוד אמצעי אליו. ואם כן היה צריך שיקדים לאדם תחלה הלמוד ואח"כ יבוא אל המעשה. כדרך האמצעיים שהם קודמים אל התכלית. מ"מ הורונו ז"ל באבות. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו'. ואין ספק שיראת חטא היינו המעשים הטובים וחייבו להקדימם לחכמה שהיא הלמוד. ואצלי אין סתירה במאמרים אלו. כי שני מיני למוד הם האחד למתחילים קודם שידעו מאומה. כי ע"כ צריך שילמדו תחלה למען יודעו איך יעשו המעשים הטובי' שאם לא ידע הדרך ילך בה. איך ישתלם במעשה. והלל עליו השלום קיים זה במאמרו

אין בור ירא חטא. ועל זה אמרו שהלמוד מביא לידי מעשה. כי למוד זה היה תכליתו המעשה. וכשנחלקו מעיקרא ר' עקיבא ור"ט ע"ה זה חומר למוד גדול או מעשה גדול. היה על הלמוד הסתמי שתכליתו הלמוד עצמו. אך נענו כלם בהסכמה אחת בלי שום מחלוקת שמין זה מהלמוד שהוא מביא לידי מעשה שתכליתו ומגמתו הוא ללמוד כדי לידע היאך יבא לשמור ולעשות. הוא ודאי גדול מאד. ומוכרח עכ"פ לתת לו משפט הבכורה והקדימה. אמנם על הלמוד האחר שבו נחלקו. אשר הוא מכוון לעצמו להשגת הידיעות וחקירות העיון. זה לא יהיה מצודק ונשלם. אם לא שיקדמהו המעשה ויראת חטא. ואולם לעולם המעשה הוא הפרי המבוקש והלמוד והעיון הוא במדרגת העלה. כי אם הוא בעל המעשה בלי עיון. איננו נעדר השלמות ויאכל פרי מגדיו כפי החלק המגיעו. אך אם בעל