בינה לעיתים חלק ב ריט

ממציאותו יתברך מה שאפשר. ונמצא לפ"ז שאין התחלפות בינו לשאר הנביאים אלא באיזה דרך עולים למדרגת ההשגה. אבל בהשגה עצמה כלם שוים

אולם רבנן ע"ה ירצו לתת חלוף עצמי במהות ההשגה עצמה שאינה שוה בכל כי הוא היה באספקלריא מצוחצחת והם במלוכלכת. כי נודע מאלו המראות של זכוכית לא תתרשם בהם איזו צורה שתהיה. אלא כשמצד אחד של המראה היא חשוכה שאין האור מתפלש מעבר אל עבר ע"י איזה דבר שמדביקין בעבר אחד שמחשיכו ומונע זהירותו ואז מן הצד האחר יקבל רושם הצורות אשר יושמו לפניו ויראה הרואה בתוכו דמיון ותמונת הדבר העומד לנגד המראה. אבל לא יוכל לראות מתוכו הדבר עצמו. אלא רשומו. אבל כשהוא מצוחצח בלי שום דבר מודבק בעבר האחד שהאור מתפלש אז אם יעמוד איזה דבר אחר מראה הזכוכית ואדם העומד לפניו יביט נגדו. הנה יראה ממש אותו הדבר עצמו מתוך המראה הצח ולא דמיונו. שאין כאן אלא הפסקת המראה שאינ' מונעת ראיי' עצם הדבר העומד לנגדו. והוא ממש משל הפרש נבואת מרע"ה לשאר הנביאים. כי האחרים משיגים ממנו יתברך כמו שרואה באספקלריא מלוכלכת דהיינו שאין האור בוקע משני עבריו. ולפיכך לא יראו אלא כעין דמיון מה שיתחקה שם וזה הוא וביד הנביאים אדמה אבל משה ראה את הכבוד מתוך אספקלריא מאירה. כי היה עומד לנגדו ומביט בו ית' ע"י ההפסק כי סוף סוף לא יראהו האדם החי בלי שום הפסק. אלא שעכ"פ יצדק בו לשון מביט להיות דבורו פנים אל פנים דהיינו שפני האחד פונים אל פני האחר ובהיות כן א"א אלא בראיית הפנים ממש לא דוגמתן. אבל בנבואת כל ישראל ומכללם כל יתר הנביאים נאמר פנים בפנים דבר וגו'. שלא היו פנים אל פנים אלא פנים בפנים זה אצל זה שכלם פונים אל האספקלריא. אשר בהיותה מלוכלכת ובלתי מאירה כבר יוכל הא' לראות חקוי ודמיון צורת פני האחר אשר בצדו. ואפי' אופן זה מהנבואה עם שאינו תכלית השלמות לא נמצא אלא בישראל ויתר העכו"ם היו חסרים ממנה כאמור

הדבר הג' היא הארץ הקדושה כי מסגולתה לא תקרא לעולם אלא ארץ ישראל כי להם לבדם יאתה וגם עליה הבטיח יתברך ונתתי אותה לכם מורשה שהיא לנו בתורת ירושה להקרא על שמנו מבלי הפסק ואם בעונותינו גורשנו ממנה והיא נתנה ביד אחרים. הוא מבואר כי אינו אלא דרך עונש מחזקת עראי וכמי שמחזיק במה שאינו שלו ולעולם היא בחזקתנו. ומהפלא מ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' ותטמא הארץ. ולזה רמזה המשנה במגלה באמרה והשימותי את מקדשיכם קדושתם אף כשהם שוממים כי אפי' בזמן שוממותם וחרבנן. נראית קדושתן מצד השוממות עצמו ע"צ הפלא במה שאנו רואין שאין אומה ולשון יכולים לחזור ולבנות שום דבר על תלו שיתקיים. ולעולם הם חרבים ושוממים כאשר בתחלה. כי המה יבנו ואני אהרוס. וזו הוראה עצומה שאי אפשר להם להשתלם בבנינם וישובו אלא בהיותם לחלוטין ביד ישראל שהם הבעלים האמתיים

הדבר הרביעי הוא שם ישראל שיהיה הוא לבדו עמו בחירו יתברך ושלעולם לא יחליפם באומה אחרת וזכרם לא יסוף מזרעו כאמרו אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם. וע"ז אמר ירמיהו ע"ה

כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'. ולכאורה נתן פתחון פה חלילה להתייאש מבטחון נצחיות עם ישראל במה שתלה המאיסה במדידת השמים וכו'. שהרי נודע השיגו החכמים בשכלם מלאכת השמים לידע מדת כל גלגל וגלגל וחייליו באמצעות הצל והמצאות אחרות

אבל ירצה לומר כשנדקדק יתור מלת למעלה. כי כבר נודע היות השמים לצד מעלה וכן הארץ למטה. אלא שהכונה כי הן אמת חתרו האנשים בשכלם להשיג מדת הגלגלים. על ידי המצאותיהם אמנם היה זה באמצעות הענינים התחתונים כעין הצל ובכלים הנודעים. אבל לא שידעוהו ממקורו ושרשו שמלמעלה במקומו ממש מדדום כי מי עלה שמים וירד וזה הוא אם ימדו שמים מלמעלה אם יש בחק האפשרות למדוד השמים ושתפו המדידה מלמעלה ולא שתתחיל מלמטה וכן אם אפשר לחקור במוסדי ארץ לא ע"י חקיר' מדבר מדבר לדבר. אלא שתהיה מיד למטה בחקירה וידיעת המרכז מצד עצמו. אז גם אני אמאס. חבל כיון שידיעות אלו הם נמנעות על האופן האמור. גם אי אפשר שאני אמאס בכל זרע ישראל, ודייק לומר זרע. ולא אמר בעם להוציא מלב המתפקרים הרוצים לשנות שם ישראל לזולת אומתנו ולומר שבנים יקראו הדומים לישראל ועושים כמעשיהם. כי זה לא יצדק כלל בשם זרע שאין לו שום הוראה אלא ליוצאי ירכו הבאים מזרעו ממש. שהבאים אחריהם יהיו גוי לפניו כל הימים. אלה המעלות ארבעתם השגנום על ידי התורה אשר בה בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון. תחת אשר נשתעבדנו לעבודתו בקבלת עול מצותיו כשאמרנו נעשה ונשמע כאשר בא במאמרנו. והדקדוק מבואר איך שאל למה נמשלו ישראל לתפוח. והפסוק הם דברי ישראל שאמרו להקב"ה כתפוח בעצי היער כן דודי וגו': וכבר עמדו על זה בעלי התוס' ע"ה בדבור פריו קודם לעליו וזה לשונו, הקשה ר"ת הרי