בינה לעיתים חלק ב ריח

על ההצלחות הזמניות. כן ירבה וכן יפרוץ עוצם השמחה בחג זה מכל האחרים. וכמה רמזה זה לנו התורה במה שאמרה פרשת ראה

ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך אתה ובנך ובתך וגו'. כלומר אחר אשר חג השבועות אתה עושה כלו מכוון לה' אלהיך על דבר הנוגע לאלהותו בקבלת התורה ומצותיה. מזה נמשך שתשמח בו שמחה שלמה ומוחלטת והיא נעשית לפני ה' אלהיך מגעת לפני כסא כבודו ונראית לפניו כי אין כאן שום תערובת אל הגוף. אולם בחג הסכות נאמר

חג הסוכות תעשה לך באספך וגו'. שחג זה נעשה מכוון לך לנוגע אליך בהגנת ענני כבודו ובאסיפת הממונות. ולפיכך ושמחת בחגך. תהיה לך שמחה לא לפני ה' אלהיך כאותה של שבועות אלא כשמחת חג שלך. ולא שמחה שלמה ומוחלטת. רק כי יברכך ה' אלהיך והיית אך שמח. כיון שסבת השמחה היא בעבור ברכת ה' שמברך אותך ברוב התבואה ובמעשיך. שהם טובות העוה"ז ע"כ תהיה אך שמח. השמחה ממועטת חסרה ובלתי שלמה. משא"כ בחג השבועות. ואולם יסוד כל זה הוא כי על ידי התורה הקדושה נתעלו ישראל על כל העכו"ם להיות סגולה מכל העמים כפי הנושא שלנו. במה שנתייחדו לאומה הזאת ארבעה דברים אשר מעולם לא יעברו מהם לשום אומה אחרת כי לא יצדקו אלא לישראל בלבד

הדבר הראשון היא התורה עצמה בכללה. כי לישראל להם לבדה נתנה לעולמי עולמים ומאז הוטבע בה לבלתי הנתן לשום אומה זולתה כדברי המשורר ע"ה מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לי לישראל לא עשה כן לכל גוי וגו'. והוא אצלי הנרצה במאמר הכתוב. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. כי מה טעם בשה זה של מורשה. אבל נודע בדין המצוה על נכסיו ואומר אחריך לפלוני שאם היה הראשון ראוי לירש אין לשני כלום משום דירושה אין לה הפסק אלא בדרכים ידועים. ועל כן אמר כי התורה הזאת אשר לבני ישראל אינה בידם בתורת מתנה שתוכל להפסק מהם ולהעבירם לזולתם. אלא היא להם בתורת ירושה שאין לה הפסק. ולפיכך זכרם לא יסוף מזרעם ובזה נמצא טוב טעם במה שראינו כמה הגזים ית' בקראו לישראל בשם בן. בני בכורי בנים אתם וגו'. כי לאשר הוזהרנו ע"י חכמינו הקדושים ע"ה שלא להעביר הירושה ואמרו עליו אין רוח חכמים נוחה הימנו. והפליגו בזה עד אמרם לא תהוי באעבורי אחסנא אפי' מברא בישא וכו'. לכך רצה ית' להבטיחנו על התמדת ירושת נחלתנו היא התורה התמימה ושעוד כל ימי עונם לא יתננה לזולתנו. אפי' אם ח"ו לא נהיה כדאי כי אחרי היותנו הבנים האמתיים ואין שום יורש קרוב ממנו. לא ירצה מעולם ה' להעביר הירושה. כיון שהוא מגונה כ"כ אפי' מבישא לטבא. וזה הוא מה שאמר הכתוב אף חובב עמים כל קדושיו בידך וגו'. כלומר אפי' יונח יהיה ה' חובב ואוהב העמים לאיזה שמץ דבר טוב נמצא בם וכל קדושיו בידך והם עם בני ישראל בהפך זה מוכים ומעונים לרגלך ולסבתך. וישא עול צרות רבות מסבת דברותיך שאינם משמרים אותם. מ"מ לא יגרום זה חלילה להעביר ירושת התורה מהם וליתנ' לאותם העמים שמראה להם חבה. כי התורה אשר צוה לנו משה היא לעולם בירושה לקהלת יעקב ואין לאחרים חלק בה

הדבר השני הוא השפע הנבואיי אשר לא יצוייר שם נביא אמת מתמיד בנבואתו כי אם בישראל ואם באיזה זמן רוח ה' דבר באיזה פרטי מהעכו"ם. לא היה אלא במקרה ולצורך שעה כאבימלך ולבן ובלעם ומיד פסקה נבואתם. וכבר בארו זה ז"ל במדרש ויקרא רבה שלהי פ"א באמרם עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה בעכו"ם משהוק' המשכן נסתלק' מביניה' והרי בלעם נתנבא לטובתן של ישראל נתנבא וכו'. ואפי' אותה נבואה עצמה היתה חסרה בערך נבואת ישראל אמרו שם מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם וכו' הביאו כמה הבדלים. ולבסוף אמרו מה בין משה לכל הנביאים רבי יהודה בר אלעאי ורבנין רבי יהודה אומר מתוך ט' אספקלריאות היו הנביאים רואים הה"ד וכמראה המראה אשר ראיתי וגו' ומשה ראה מתוך אספקלריא א' שנא' ומראה ולא בחידות ורבנן אמרו כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת הה"ד ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. משה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת הה"ד ותמונת ה' יביט ומבלי הכנס בסוד נכמס ראוי להתבונן באלו התשע אספקלריאות ובכונת אספקלריא מלוכלכלת ומצוחצחת. היאך יתכן לכלוך וצחצוח שם. ואפשר לומר בדרך הפשט כי רבי יהודה ע"ה דבר כסדר ואופן דרך ההשגה וסברתו היא שנבואת כל הנביאים בהשיגם מהבורא ית' מה שמשיגים. אינו בדרך ישרה מלמעלה למטה שתכף ומיד יודיעם ית' ענינו שיבואו להשיגו מצד עצמו. אלא ישיגוהו באמצעות הגלגלים התשעה אשר הם אצלם כעין אספקלריאות ועל ידם הם באים לכלל ידיעה מלמטה למעלה מגלגל לגלגל עד הגיעם אל העשירי קדש יתרומם על כל ברכה וכבר הורה ענין זה יחזקאל בתחלת נביאתו באמרו. נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. ירצה תחלה נפתחו ונגלו אלי שערי השמים שידעתי ענינם. ומשם באתי לראות מראות אלהים. אמנם מרע"ה לא נצטרך לכל זה כי זכה שתכף ומיד בלי שום אמצעות ישיג