בינה לעיתים חלק ב רטו

אברכם אשפיע עליהם ברכות. כי יהיו כדאים לכך. יען ודאי לא יתגאו ולא יבאו לידי חטא ויהיו בהם אלו ההצלחות לטוב ולא לרעה. והוא מה שקיים ר' שמעון כן מנסיא ע"ה בברייתא שהתחלנו בה. הנוי והכח וכו'. רצה כי הדברים האלה בהיותם נמצאים אצל פחותי המעלה. לא יאותו להם כי הם מזיקים לעצמם שיגרמו יתגאו בהם ויגיסו את רוחם. וימשך מזה נזק לעולם. כי יחשבו לרדות ולהשתרר על כל זולתם. אבל אצל הצדיקים נאה להם וגם נאה לעולם שהצדיקים יתקשטו באלו המעלות. כי הם יתנהגו בהם כפי השכל והדת ולא יגיסו דעתם. באופן שלא יוזקו חבריהם. והדברים מבוארים. כי הנוי הוא היופי והדרת התמונה. והכח הוא הגבורה וההתאמצות. והעושר הוא רבוי הממון. והחכמה היא השפעת ידיעת המושכלות. והשיבה היא מה שיבא את אדם לזכור מהדורות שעברו ולידע לאחור יחס אבותיו ואבות אבותיו. שזה אמנם ידעהו האדם לפי רוב השנים אשר בו והבנים הם הקרובים אליו כי יראה רוב בניו הסמוכים אצלו סביב לשלחנו. והכבוד שיכבדוהו הבריות להיותו שליט ושר עליהם. והעיד התנא כי כל אלו נתקיימו ברבי ובניו ע"ה. לומר שבהיותם ביד אחרים שאינם משתמשים בהם כפי שלמות המעלה הנה אם ישיגום ויחזיקו בהם זמן מה. לא יתמידו בקיום והעמדה. אבל ברבי ובניו נתקיימו בקיום מתמיד בלי הפסק. כי לא עשו בהם שום רושם להתגאות שיבואו לאבדם. אלא אדרבא הוסיפו בהם ענוה ונמיכות רוח. ומדעת ראש יחוסנו א"א ע"ה היה בהם. שנאמרו בו כמה וכמה מעלות טובות והצלחות מופלגות. וכשבא ללמד סנגוריא על אנשי סדום ועמורה אמר לפניו ית': הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר כאלו יאמר עם היותי עתה עסוק לדבר עמך ית' שמך שאין לצייר מעלה רמה ממנה. ובעסק מצוה רבה להשתדל בהצלת כמה נפשות רבות. לא בעבור זה גבה לבי כלל כי אדרבא אני מחשיב את עצמי לעפר ואפר אפילו בעת ובעונה הזאת. והיא באמת ענוה מופלגת והכנשה עצומ' ראוי ללמוד ממנה. ואולי בעבור היות נמצאת מדה זאת בתכלית השלמות באבינו זה הקדוש ע"ה אמר הכתוב אצל מרע"ה והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. וכבר יראה מבואר היתור אמרו אשר על פני האדמה

אמנם יאמר איני רוצה עתה להכנס בהבחנה גודל ערך הענוה שהיתה במרע"ה לגבי הענוה שקדמה לאברהם קדוש אשר בארץ הוא ע"ה כי אולי שקולות הן. אבל זה אומר בטח שמכל האדם אשר הוא היום על פני האדמה עם היות דור זה דור דעה, ודאי היה משה ע"ה ענו מאד כלם. אבל מהאדם שאינו על פני האדמה שכבר מת כמו א"א ע"ה. לא אמר היות משה ענו מאוד ממנו. כי באמת גדלה מאד ענותנותו באמרו אנכי עפר ואפר בעת ובעונה ההיא. ואמנם במה שאמר

והאיש משה ולא הזכיר שמו לבדו וברבוי מלת כל אני אומר שירמוז הכתוב למה שנודע מהמוסר הנאות של אותו החכם אשר שאלוהו מה היית אדון לכל בני דורך ואמר מפני שלא פגע בי אדם שלא ראיתי בו מעלה יתירה עלי. אם הוא יותר חכם הוא יותר ירא שמים. ואם אינו כ"כ חכם יקל חשבונו ליום הדין כי יחשב לשוגג. ואם יגדל בשנים ירבו זכיותיו. ואם רך עונותיו מעטים. אם הוא עשיר מצאה ידו לעבוד הבורא. ואם הוא דל או חולה יש לו מעט מהדברים החמריים ולא יתגאה בהם. ולא זזתי לכבדם כלם ולהכנע להם. ובזה הייתי אדון להם. וזה אמרו והאיש משה. כי מלת איש נאמר על האדנות. כמו איש סוכו איש צרדה. איש ירושלם. וכן מי שמך לאיש. וירצה מה שהיה האיש משה שנעשה איש ואדון על הכל. הוא להיותו ענו ושפל בעיניו מאד יותר כל איזה מין האדם אשר על פני האדמה. כי כל איזה אדם שיהיה היה מחשיבו ליותר מעולה ממנו שהיה לו יתרון עליו. ולפיכך היה עני אצלו ומכבדו ובאופן זה נעשה מרע"ה איש אדון וגדול על כלם. אשריו שזכה לכך. ככה יזכנו ה' לעבודתו ויקרבנו לימות המשיח. אכי"ר: עת דודים דרושים לחג השבועות בו נעשינו דודים עמו יתברך בזווג עליון ושם נתן את דודיו לנו תורתו הקדושה

סגולה מכל העמים

פרק רבי עקיבא אמר רב חמא בר חנינא מ"ד כתפוח בעצי היער וגומר למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע

לא היו ימים טובים לישראל ראויים להפליג בהם השמחה כל כך. כחג השבועות המקודש הזה. אשר בו בשם ה' אל עולם נגמר הזווג המבורך בין החתן המרומם על כל ברכה ותהלה יתעלה שמו לעד. ובת זוגו כ"י אלהים יכוננה. ויום זה של מ"ת הוגבל לזה החתון כדבריהם ז"ל בנשא רבה פ' י"ב. ביום חתונתו זה סיני חתונים היו שנאמר וקדשתם היום ומחר וביום שמחת לבו זה מ"ת שנא' ויתן אל משה ככלותו ככלתו כתיב כי לדעתי דייקי ז"ל כפל מלת ביום