בינה לעיתים חלק ב ריד

משפחתו קרובים אליו מוכנים לעזרתו לכל המצטרך אליו. יתגאה לחשבו כי זה יספיק לשיקיימו הכל את דבריו ולא ישנו את תפקידו. כי יקומו כל קרוביו מקצה לתמכו ולסעדו אפי' שלא כדין. רפואתו שישים אל לבו כי בזה יהיו הם סבת מפלתו להרחיקו מקרבת אלהיו הקרוב אליו כי קרוב ה' לנשברי לב. ויסתכל כי לא לנצח יהיו נאמנים באהבתו ועבודתו. ובעודנו באבו ברוב עשרו יתקרבו אליו. ואם יתחיל לנפול ישנאוהו ויתרחקו ממנו כמטחוי קשת. וסוף דבר אין מי שיוכל להמלט מהבגידה. ואיזה קרוב יותר עצמי יש באדם מאשתו שאר בשרו אשר היא עצם מעצמיו וחלק ממנו פלג גופו. ועכ"ז כבר יביא הזמן מקרה תבגוד בבעל נעוריה ומעלה בו מכל להמיר אהבתו באחר. ואיך א"כ ישים בטחונו בקרובים אחרים שאינם מגיעים לגדר זה מהקורבה. וזה הוא מה שאמר כמתמיה איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. ואם היא מועלת כ"ש זולתוה מהקרובים וא"כ אל תבטחו בקרובים

ויש עוד ג' סבות אחרות להתגאות בהן והן החכמה והגבורה והכבוד מהממשלה וגדולת האדנות ועל שלשתן בא פרשת הנזיר בג' אזהרות. מכל אשר יצא מגפן היין לא יאכל. תער לא יעבור על ראשו. על נפש מת לא יבא. נודע שהגבורה באה מתגבורת הדם האדומה פועלת בבעלי הכח. והמבוא הגדול לתת עז ותעצומות לאדם הוא היין. זכר לדבר הוי גבורים לשתות יין. שלסבת שתותם יין הם גבורים. כי זה הוא אחד מהטעמים שרצה יתברך יהי שמשון נזיר. כי לאשר היה מעותד להיות גבור חיל בכח משונה אלהי לא טבעי. לכן צוה ינזר מן היין ולא תהיה לו בו שום התחלה אפי' מן הבטן למען לא יתלו גבורתו אל הטבע מחמת היין. ע"כ לבל יתגאה האדם בגבורתו. צוה לנזיר הרוצה להיות פרוש ונבדל מעניני העולם שיזיר עצמו מן היין. למען החליש כחו ולא תזוח דעתו עליו בעבור הגבורה. ועל החכמה יגדל פרע שער ראשו. כי נודע ע"פ הטבעיים היות שער הראש למחסה ולמסתור אל המוח לשמרו. ולפיכך יגדל שער ראשו. כי ידע בחלשת שכלו היותו מעותד אל כמה מקרים עד שהוא צריך שמירה גדולה. ואיך יתמוך ויבטח על חכמתו היוצאת ממנו. ועל הממשלה והשלטנות צוהו לא יטמא למתים. שיסתכל תכלית עפוש האדם. עד שנבלתו מטמאה אפי' באוהל אחרי מותו. ואיש אשר אלה לו לעצמו איך יתגאה בשלטנותו ואין שלטון ביום המות. ולא אחשוך פי מהתעוררות הרגשתי בענין חירות שמשון ע"ה שנאמר לאמו אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טומאה וגו' ומורה לא יעלה על ראשו. כי מהג' דברים שנאמרו לנזיר באר שהא' שהוא השער ינהוג הוא בעצמו שהוא מורה לא יעלה על ראשו. אבל האם אע"פ שהיא תגלח שערה אין בכך כלום. כי הגלות שלה לא יעשה שום רושם בו, ולכן לא באה עליה שום אזהרה על זה כלל. ובאחר שהוא היין אם היא תשתה אותו גם הוא יהיה נזון ממנו ולפיכך הוזהרה היא מן השתיה ממש כאלו היתה היא עצמה הנזירה ואולם ענין הטומאה נצטותה בה. למחצה שלא הוזהרה לבלתי הטמא למת. אבל צוה עליה שלא תאכל כל טומאה. וזה אצלי מיוסד על הסוגיא שבפ' בהמה המקשה דטהרה בלועה אינה מטמאה. הילכך אע"פ שהיא תטמא למת. לא תטמא העובר שהוא בלוע במעיה. אבל אם תכנס בה טומאה בלועה. אז תגע בעובר שהוא גם כן בלוע ותטמאנו והוא כשתי טבעות בלועות. ולחמרת הנזיר המופלא הזה. ירצה הכתוב שהטמא יטמא את הטהור כדהוה ס"ד התם וכ"ש למאי דמחלק שם בעובר. עיין שם הסוגיא. ובעבור זה אמר לה אל תאכלי כל טמא

ונחזור לעניננו כי אחרי אשר סיים הוא יתברך לפרט שבעה מיני פורעניות אלו שהם שבעה סבות גורמות הגאוה. ורמזם בפרשיות הנדברות בא עתה לכללם יחד בפרשת ברכת כהנים להעיר להם אזן יכירו וידעו היות הכל תלוי בו ית'. ממנו יתד ממנו פנה באלו ההצלחות. אם ברבוי הממונות יברכך ה'. הוא ית' בלבד יוכל לברך אותך בשופע עשרך כי ברכת ה' היא תעשיר ולא זולתה. ואם בגבורה וישמרך. אל תחשוב כי גבורתך ועוצם כחך יצילוך מידי אויביך אלא מאת ה' לך השמירה. ואם בחכמה יאר ה' פניו אליך. הוא יתברך נותן לך הארה בידיעתו כי חכמת אדם תאיר פניו ויתרון החכמה כיתרון האור. הנה אור זה ממנו יתברך ויתעלה שמו בא וכאמרם ז"ל יאר ה' במאור תורה וגו'. ואם מתואר פניך שאתה מוצא חן בעיני כל רואיך ליפיך וטוב תמונתך. ויחונך הוא ית' הנותן חנך בעיני הבריות. ואם מיחס המשפחה. ישא ה' פניו אליך. דע לך שאין ה' נושא פנים אלא אליך בשביל עצמך. לפי מה שהוא מביט ורואה היותך אתה מצד עצמך ולא מצד יחס אבותיך, ואם מצד הקרובים שיסייעוך לבל ימרה איש את דבריך וישלימו הכל עמך. גם זה הבל כי ה' יתברך הוא אשר ישים לך שלום ולא קרוביך. ואם מצד השלטנות שאתה מושל באחרים ונתנך עליון עליהם והם כפופים תחתך. לעומת זה ושמו את שמי על בני ישראל. יחתו מפני שמי הגדול וישימו את שמי עליהם לאדון ומושל. ויכירו שלטניתי על כלם. ובהתבוננם כל השבעה הדברים האלה אז אני