בינה לעיתים חלק ב רי

ונמצאת בזה כאלו היא עושה ופועלת בשלש השנים. אלא שהיא עושה את הכל בפעם אחת. וכבר יצא ידי חובתה בהשגת תכליתה לכל המצטרך שנה בשנה. ואם בדברים הדוממים ובלתי מדברים וחסרי ההרגשה כן. כ"ש האיש הנלבב המכיר ויודע עצם חובותיו אצלו ית'. כי בלי ספק יחוייב לצייר בדעתו היות טרחו ועמלו הוא תכלית שכרו. ואין לו להתאוות תגמול גדול ממנו. כאשר פירשתי על פסוק כי פועל אדם ישלם לו. ואיתא פ"ק דברכות

אמר ר' חייא משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. דאלו גבי ירא שמים כתיב אשרי ירא את ה' ואלו גבי הנהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ולגבי ירא שמים וטוב לך לא קאמר. ורחוק הוא להבינו כפשוטו שהנהנה מיגיע כפיו יהיה יותר חשוב מהירא שמים ולומר שזה הנהנה הוא ג"כ ירא שמים כאשר הבין הרב בעל ע"י ז"ל. נראה דאין זה במשמעותו. ועוד ראוי לדייק שהטוביות אשר בנהנה מיגיעו אינו מצד מה שמתהנה. אלא מפני שהוא עמל ויגע וא"כ היה ראוי שיאמר גדול היגע ליהנות. וגם בפי' אמרו ולגבי ירא שמי' וטוב לך לא קאמר. נדחק הרב הנזכר ז"ל לאשר כמו זר יחשב להעלות על לבו שלא נכתב וטוב לך אצל י"ש להורות שאין לו מטוב העוה"ב. ונאמר בפירושו היות הכונה מה שאמרנו במהות שלמות התכלית בעמל וטורח המצות שהוא בהיות כל פניית מחשבתו וכונת הפועל עצמו בלבד בציירו שעבודת המעשה בלבד היא עצם תגמולו והוא חלקו מכל עמלו אפילו לא יהיה שם שום שכר אחר. וזה הוא גדול הנהנה מיגיעו ירצה מי שהוא מתהנה ומענג מגוף היגיעה עצמה שכל עצם התענוג שלו הוא היותו יגע ועמל בעבודתו יתברך זה ודאי הוא גדול המעלה יותר ממי שהוא י"ש שאמר זה על העובד לתכלית קבלת השכל איך שיהיה אפילו לשכר העוה"ב. והוכיח כן מן הכתוב שאמר יגיע כפיך כי תאכל. שלא אמר הכתוב מיגיע כפיך כי תאכל אלא יגיע כפיך דהיינו שהיגיעה עצמה והעמל היא האכילה שלך. שנפשך שבעה ומתהנת בתענוג מושלם בגוף היגיעה בכפים ולא לתכלית אחר. הנה שכרך אתך הרבה מאד. כי תחלה אשריך בעה"ז שבהיותך בעה"ז אתה ממש מאושר שמגיע לך מאושר העה"ב כיון שאתה מקבל להנאה שכרך היגיעה של כפיך ועכ"ז סוף השכר לבא לעתיד עם שלא דרשת אותו ואינו מבקשתך טוב לך לעה"ב. משא"כ בירא שמים העושה בעבור השכר. כי הן אמת הקב"ה לא יקפח לו שכרו ויהיה מאושר כמשמעות סתם האושר שהוא בעה"ב שכן הבנתו בכל מקום אשרי אדם שומע לי אשרי נשוי פשע אשרי דרכי ישמורו אשרי תמימי דרך. וכמה כיוצא בהם שכלם לא נאמרו על אושר העה"ז אלא סתמן לאושר המוחלט לנשמות לעוה"ב. כן כאן אשרי כל ירא ה' יזכה לשכר העתיד לעוה"ב אך לא יקרא מאושר בעוה"ז כיון שהוא אינו מתהנה ומתעדן מגוף היגיעה והעמל עצמו לא יצדק לומר בו שהוא זוכה בעוה"ז באושר השכר. ועתה הרגיש כיון דבין בירא שמים בין בנהנה מיגיעו כתיב אשרי בסתם. מאי חזית דאושר בירא שמים מפרשת ליה לאושר הסתמי שהוא בעוה"ב. ובנהנה מיגיעו מפרשת ליה לעוה"ז. ומתרץ בעצם תירוץ יפה אף נעים. דגבי ירא שמים לא כתיב וטוב לך. אלא אשרי גרידא. הלכך אין לפרש זה האושר אלא כסתמיותו בכל מקום שהוא לעוה"ב. אבל בנהנה מיגיעו דכתיב ביה וטוב לך דודאי וטוב לך לא נאמר אלא על טוביות העוה"ב א"כ ממילא בהכרח אשריך דקאמר גביה תחלה הוא על העוה"ז שהוא מאושר כאן בקבלת השכר ממה שמתענה ומתעדן מגוף היגיעה והיא היא כוונת התנא ע"ה לפום צערא אגרא. יאמר תדמה בנפשך. וחשוב בעצמך שלפי הצער והטורח אשר לך בעבודת קונך כן אתה מקבל השכר שתצייר בדעתך היות רבוי הצער הוא הוא השכר עצמו הנכסף אצלך מבלי עילה אחרת. ועוד יוצא לנו למוד שלישי מדבריו אלה עם דברי בן בג בג ע"ה שקדמו באמרו הפוך בה והפוך בה דכולא בה ובה תחזי וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. אשר לדעתי באו לבטל כל מין התנצלות שיוכל לומר המתרשל ורפה ידים להנצל מעסק התורה. בעבור החמשה דברים המונעים והמעכבים הידועים מדברי הרמב"ם ז"ל. אם לעומק המושג אמר אל תתנצל בזה לומר שהדבר הוא עמוק מכוסה ונסתר ואינה נגלית לעין כל. כי הפוך בה והפוך בה אם היא למטה באיזה כסוי למעלה תהפכנה מלמטה למעלה ותתגלה וחזור והפוך דכלא בה כל מה שתרצה תמצא בתורה בקלות דברים עמוקים וקלים מכל המינים יש בה. ותוכל לבחור במה שתרצה ואם לקוצר המשיג שחשכו עיני שכלו מהשיג שום דבר לקוצר אורו. ובה תחזי. היא תתן לך אור גדול וראות עינים שעל ידה. תוכל לראות אפילו בהיותך עור ע"ד מצות ה' ברה מאירת עינים. ואם מצד נטיית החמר כפי הטבע. וסיב ובלה בה. ע"י התורה תתקרר רתיחת הדם ולא תהיה כבחור חזק התאוות. אלא עשה אותך זקן גם שב גם ישיש שנתקרר דמו ואין לו התגברות התאוה. ואם מפני אורך ההצעות ומינה לא תזוע וכו'. אינך צריך לסור ממנה אל חכמה אחרת כדי להבינה. כי אין לך שום מדם אפילו בדברי מוסר טובה הימנה וממנה יוצאת כל ההקדמות. ואם מהסבה אשר אצל ההמון היא עיקרי מבקשת המזונות בא מאמר בפני עצמו מבן