בינה לעיתים חלק ב רה

מגודל גבורתך הוא שיכבשו רחמיך את כעסך. וכאשר תעוז ידך ירצה כשהיד שהיא השמאלית כח הדין מתעוררת ומתחזקת לעשות משפט חרוץ ודין נחוץ. אז תרום ימינך. הימין שהיא החסד ורחמים מתרוממת על היד ומתגברת על הדין לכבשו. כן אמר בדוד ע"ה שהוא אדמוני וכעסן עם מי שהוא יפה עינים כאמור. והוא מה שאמר בראייתו מצאתי דוד עבדי. כי תחלה אמר אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם. ומיד מצאתי דוד עבדי וגו'. כי הוא יתברך העוזר ונותן סיוע לגבור. ואמר שמצא דוד היות עבדו בענין זה מהגבורה שלא היה פועל בה אלא במה שעל ידו היה עבדו יתברך. ואם העושר שנאבדה כונתו בדור המבול ע"י החמס אשר בכפיהם. הנה נמצאת ונתקנה מאד ע"י ישראל בדור המדבר אשר היו תכלית הנדיבות בדבר הנוגע לה' כנודע מענינם בנדבת המשכן שהיתה כ"כ בהרחבה עד שהוצרך להעביר כרוז לומר אל יביאו עוד וגו'. ועתה הקש כי מה שנאבד מדור המבול איך שנתקן ע"י ישראל. דמשמע שבזמן המבול עצמו לא היה מי שיתקן זה. הלא ראינו שנאמר ונח מצא חן בעיני ה' ולא נמחה במי המבול. ובלי ספק זו הוראה שלא נכשל בזה כהם שאם היה כן היה נדון כמשפטם. ואם כן כבר תאמר עליו מציאה לתקן חסרון דור המבול. והשיב הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא. כי הן אמת שנח הוא בעצמו היה שלם ומסולק מאותו הפחיתות. אבל לא היה שלמותו יוצא לזולתו. עד שגם אחרים יקבלו תועלת מתוכחותיו והיישרותיו בצדק לומר עליו שהקב"ה מצא האבדה עצמה דהיינו תקון החסרים והחטאים בנפשותם. כי אינו כן אלא כל הדור ההוא נשארו בפחיתותם והוא לא תקנם ולא הדריכם אל השלמות. כנודע מאמרו אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזו. ואמנם לפי זה נקט בעל המאמר ג' החלוקות כפי מדרגת המעלות תחלה החכמה ואח"כ הגבורה ואח"כ העושר. כאשר סדרם הנביא ירמיהו ע"ה. וכן במשנתנו. ועוד הניח חלוקת ישראל לבסוף להיות ענינם על דבר דור המבול. ופסוק ונח מצא חן דעליה קאי ומניה פריך. ואם היות אבינו אברהם ע"ה המתקן הענין הראשון בחסרון החכמה אין זה לשלול שלא נשתלם גם באחרים. אלא שעיקרו היה קנין הנפשות ופרסום האלהות. האמנם נטייתו וטוב כונתו היה תמיד בהטבת אחרים בשלשתם. ובשום דבר לא היה דורש ומשתדל לצורך עצמו. וע"ז אני מבין אמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. ידעתי מתכונתך ורצונך אינך מבקש ורודף תמיד אלא טוב ותועלת זולתך ולא תדרוש לעצמך כלום. ולפיכך ירע בעיניך לצאת מארצך אשר היית משלים הנפשות ההם. אך אני אומר כבר בא זמן שצריך אתה ג"כ להשתדל בדבר הנוגע לך. ולכן לך בעבור עצמך מארץ מולדתך אל ארץ אשר איטיב עמך וכו'. וגם בגבורה ראינו במלחמת המלכים כאשר ידע שנשבה לוט ובני ביתו. אזר חיל למלחמה להציל עשוק מידי עושקו ולא עצר כח לראות עול וחמס. ובעושר הוא מפורסם ממדת נדיבותיו בבית פתוחה לרוחה לכל עובר ושב ונתבאר ותרנותו עם מלך סדום באמרו אם מחוט ועד שרוך וגו'. באופן שבלי ספק השלים הכונה להטיב לאחרים בחכמתו בגבורתו ובעשרו. ועתה ראה כי הוא יתברך לא קפח שכרו בשלשתם. כמו שאמר הכתוב אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר

אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. אמר כי אחר כל אנה הדברים האמורים עד כאן אשר מעתה בחכמה כל זה הורה טוב תכונתו בג' אלה. בא לו הגמול בשלשתם. כי למה שהיה משפיע לאחרים מחכמתו להודיעם דרך זו ילכו בהשגת האמת ע"כ היה דבר ה' אליו. גם הוא יתברך השפיע עליו השפעה נוספת ביתרון גדר נבואתו שהיתה במחזה. שהיא מדרגת עליונה. ממה שהיתה לו עד עכשיו. ולאשר בגבורתו היה מגן וצנה לאחרים חלושי הכח אשר לא יוכלו להנצל מכף רודפיהם. ע"כ הבטיחו עתה הוא יתברך אל תירא אברם אנכי מגן לך. כמו שאתה היית מגן לאחרים. ולפי שבעשרו פזר נתן לאחרים משלו וממונו לפיכך שכרך הרבה מאד. השכר שלך הוא שהמאד שהוא הממון כאשר פירשו ז"ל בכל מאודך בכל ממונך זה המאד דהיינו ממון. היותו הרבה ברבוי והפלגה הוא שכר הראוי לך על שאהבת את ה' בכל מאדך בפזור ממונך. מעתה אחי ורעי ברוכי ה' הביטו אל אברהם אביכם להיות כמוהו. והשגיחו בהשגחה פרטית על חסרוני הדור להשלימו בכל המצטרך. החכם ילמד תורה לש"ש ובאמונה ויפוצו מעיינותיו חוצה. והחזק יאמר לשבר מלתעות עול ולהציל עני מחזק ממנו. והעשיר יתן מלחמו לדל ואכלו אביוני עמו. ולא יהיה שום א' ממנו דורש טוב לעצמו בלבד בהעלמת עין מן הזולת חלילה. כי גם ה' יתן הטוב ויראה בענינו וימהר לגאלנו גאולה שלמה אמן. ונכלל עוד בכונת בן זומא ע"ה במשנתנו מה שנודע משלשת האבות הטוב והערב והמועיל אש האושר תלוי בהגביל אותם האדם לבלתי היות משולח בהם. ולא ישתמש בשום א' מהנה אלא למה שיביאוהו אל הצלחה הנפשית. ומצאנו לאדוננו דוד ע"ה אמר

תודיעני אורח חיים וגו'. שירצה כי כל ג' הדברים האלה לא יחפוץ בהם כפי מה שישאלהו רצונו וחפצו. אלא כפי מה שתהיינה מוגבלות ומסודרות מחכמתו יתברך. ועל הטוב אמר תודיעני אורח חיים שאפילו ארחות החיים שהם