בינה לעיתים חלק ב רד

כי בדור אנוש במקום שאנשי החכמה היה להם להשריש בלב עם הארץ אמונת מציאותו ית' וכל שרשי האושר הנפשיי. ולהתרחק מהם בטענות צודקות ואמתיות כל מין ע"ז. אדרבא תמורת זה אז הוחל לקרא בשם ה'. היה אז ראשית והתחלה שרש פורה ראש הכפירות ואמונות נפסדות. והיו מלמדים להרע להתרחק מהסבה ראשונה יתברך. ודור המבול השחיתו התעיבו בעושר כי במקום היותם מועילים את האביונים לרדוף צדקה וחסד בממונם ועשרם. אדרבא פשטו ידם בגזל ומלאה הארץ חמס ושוד לעשוק ממון חבריהם. ודור הפלגה מהרו לחטוא בענין הגבורה לאבד כונתה ולהמציא מין מלחמה נפסדה ונשחתת כדבריהם ז"ל שאמרו בקשו לעשות ע"ז ולתת חרב בידה שתהא נראית כאלו עושה עמו מלחמת. ובעבודת יוה"כ יסד המסדר ויאמרו לכו ונבקיע הרקיע להלחם בו וגו'. נראה שהיו נוטים אחר תגבורת האדומה לערוך מלחמה ולהכניע אחרים אפי' כלפי מעלה. ובזה אני מבין מ"ש ית'

הן עם אחד ושפה א' לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. כי כל המפרשים נתחבטו שנראה כאלו הוא יתברך חושש חלילה שמא תצא מחשבתם לפעל. והוא כל יכול ית' שמו. והיה אפשר לומר עם מה שפי' הראב"ע שלא היתה כונתם אלא לקנות שם בעולם כדרך בני אדם המבקשים ישאר שמם אחריהם בעשות דברים גדולי הערך. כן אלו רצו לעשות בנין גדול ועצום למען כל הדורות הבאים אחריהם יזכירום לטובה וישבחום וזה הוא ונעשה לנו שם ולפ"ז אני מדייק מלת ועתה. וירצה כי הוא יתב' ידע והבין כי מחשבתם היתה להשאיר להם שם. וזה היה תכלית כונתם. אמר כי הם ישיגו תכליתם וכונתם מבלי עשות הפעולה. כי הלא כבר התחילו במלאכה. והתחלה זאת בלבד תספיק שישאר מהם זכרון רשום. וזה הוא ועתה גם עתה אעפ"י שלא השלימו הבנין. לא יבצר מה ולא יחסר מהם מה שיזמו לעשות. היינו מחשבתם ותכליתם שישאר זכרון שמם ולא יהיה נשכח לעולם כי גם עתה הם נזכרים מצד התחלה בלבד. אמנם ע"פ יסודם ז"ל מכונתם ללחום מלחמת עבירה שלא כפי מעלת הגבורה. יבא על נכון למה היה ענשם לבלול שפתם. כי אמר ית' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ע"ד ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. כן אלו כל מה שיזמו וחשבו לעשות לזולתם. כי נתכונו להצית אש מלחמה למעלה לא יחסר זה מהם בעצמם. כי הם בהם ילחמו אלו עם אלו. במה שנבלה שם שפתם ותבלבל לשונם. זה שואל לבנה ומביא טיט ומכהו. באופן שעל צד הדמיון נוכל לומר שכונותיו ית' בהנחיל לעולם המעלות האלו השלשה. חכמה גבורה ועושר להועיל לאחרים אבדו מבני אדם. כי הדורות האלו שלשתם. הפכו טוב לרע ומתוק למר. לולא שאח"כ נמצאו וחזרו לאיתנן. על ידי שלשה נבראים אשר כל אחד תקן אחת מהנה

ונוכל לומר שכב"י הוא ית' מצא ג' מציאות שחזר למצוא הג' דברים שאבד. אם החכמה שנאבדה כונתה ע"י דור אנוש אשר זרקו מינות בעולם והכריזו ולמדו ע"ז. עתה נמצאת על ידי אברהם ע"ה אשר הוא בחכמתו אחרי אשר השתלם בעצמו והשיג ידיעת מציאת הסבה הראשונה ית' רצה להועיל לזולתו בחכמתו. ופרסם לכל בני העולם אמונת האמת. והקריב את האנשים להכרה זו וגיירם והביאם תחת כנפי השכינה עד שנאמר עליו ואת הנפש אשר עשו בחרן. ונדמה א"כ בזה כב"י אליו ית'. כי כמו שהוא ברא העולם כן אברהם ברא ועשה נפשות אלו. והוא מ"ש נחמיה ע"ה בפסוק שמביא

אתה עשית את השמים ואת הארץ וגו'. וסמיך ליה אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כאלו יאמר כמו שאתה יתברך שמך עשית את השמים ואת הארץ. ונתת מציאות לכל הנבראים. כן בחרת באברהם. שאף הוא עשה כמוך כי ע"כ קראת שמו אברהם. אב המון גוים שכל המון הגוים שגייר. הוא בראם והביאם אל המציאות האמתי ונקרא בעצם אברהם. באופן שמצאת לבבו נאמן לפניך. כי כאשר היה באמנה עמך הכניס כל מה שיכול תחת צל שכינתך. כעבד הנאמן למלך. שמבקש אנשים מחוץ למלכותו להביאם תחת עבודתו. ואם הגבורה שנאבד תכליתה ע"י דור הפלגה. עתה נמצאת ע"י דוד ע"ה אשר מלחמות ה' הוא נלחם. כי עם היותו מטבעו נוטה אל תגבורת האדומה לשפוך דם ולנקום נקם הוא לא היה עושה זה אלא עם אויבי ה' המתחייבים בכך כאמרו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי. אשר לדעתי לא אמר וטובי רואי. כי כונתו לומר שדוד ע"ה היה אדמוני וכעסני לא עם כל אדם אלא עם הרשעים הרודפים אחר התאוות הגשמיות. וזהו עם יפה עינים עם אותו שהוא יפה עינים טוב רואי שמסלסל בעיניו ובטוב מראהו שנוטה אל החמריות. כאשר דרשו ז"ל על ראית איש חכם בעיניו שהיצה"ר מתגרה בזה וכו'. ויהיה מאמר עם יפה עינים כמאמר

לך זרוע עם גבורה תעוז ידך תרום ימינך. אשר הכונה אצלי שגבורתו יתברך אינה כגבורת ב"ו אשר הוא מתגבר ומתנצח עם החלשים ולא עם מי שהוא גבור כי לא יכול לו. אמנם הוא יתברך אינו כן אלא לך זרוע כח עוז ותעצומות עם הגבורה עצמה שאתה מנצח עצם הגבורה. וזה כי