בינה לעיתים חלק ב רב

זולתי. הלא טוב טוב אלמד לתלמידי מהמון חכמתי. זולתי משופרי שופרי המיטב והיותם מובחר שבהם אחזיק לעצמי ולהיות לי יתרון עליהם ואת היותר אלמדם. על זה בא התנא ע"ה להוציא זה מלב כל חכם לב. ואמר הבט נא ראה מי היה ריב"ז ע"ה אשר אמרו עליו לא הניח דבר קטן ודבר גדול וכו'. והנה כל עצמת חכמתו קבל מרשומי גדולי ישראל הלל ושמאי ע"ה אשר לא היה שום כילות אצלם חלילה. אלא למדוהו כל מה שיכלו ומהם קבל והיה מה שהיה. ולפיכך בראותו כמה קבל מרבותיו כי לא העלימו ממנו כלום. אף הוא הזהיר לכל אדם יאמר אם למדת תורה הרבה מכמה מינים אשר יש בה למודים שונים בינונים וטובים הנה כשתבא ללמד לאחרים אל תחזיק לעצמך לבדך. המנה היפה והחלק הטובה לדעתך בתורה שלמדת. אלא את הכל תשפיע ותלמד את זולתך. וטעם זה כי לכך נוצרת. תכלית יצירתך וביאתך לזה העולם. לא היה אלא לזה להטיב עם אחרים. כי לולא כן. אם לא היה אלא בשביל עצמך. כבר היתה זאת עמך מבלי תהיה נוצר. וא"כ כל מה שתוסיף יותר ללמד ולהשפיע על אחרים. תשלים יותר כונת יצירתך. וכמה נשתלם העיון זה בשלם שבפני' עטרת יחוסנו אבינו הזקן ע"ה כנודע מאמרו. ואת הנפש אשר עשו בחרן. ודרשו בו אמר ר' אלעזר בן זמרא אם מתכנסין כל באי עולם לבראות אפילו יתוש א' אינן יכולים לזרוק בו נשמה ואת אמר ואת הנפש אשר עשו אלא אלו הגרים שגיירו ולמה אמר עשו אלא ללמדך שכל מי שמקרב את העכו"ם ומגיירו כאלו בראו. ויאמר אשר עשה למה נאמר אשר עשו א"ר הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. ויש לדייק בלשון זה אם מתכנסין כל באי עולם יאמר בקצור כל הבריות או כל האנשים או בני האדם וכיוצא מה עניין תליית הדבר בביאת העולם. ועוד יקשה כי נכנס באמרו לבראת יתוש קטן. ויצא באמרו אינם יכולים לזרוק בו נשמה דמשמע נשמה הוא שאין יכולין לזרוק בו. הא גופו של יתוש יכולין לבראת. והלא שום מציאות בריאה אינה באפשרות האדם דרך טבע אפילו החמר כי זה חלק אלוה ממעל. ולא היל"ל אלא אם מתכנסין לבראות יתוש קטן אינם יכולים. ועוד קשה שהוא מקשה ואת אמר ואת הנפש אשר עשו. משמע דקשיא ליה לשון עשיה. וקאמר אלא אלו הגרים שגיירו נראה שבאמרו אלו הגרים מתרץ למה אמר אשר עשו. והיינו ודאי לומר דהוי כאלו עשאו וכדבריהם ז"ל בגמ'. ומאי פריך תו וא"כ שגיירו למה אמר עשו ומשני כאלו בראו וכו' והרי כשאמר מעיקרא אלו הגרים ע"כ לזה נתכוון לתרץ לשון עשו בענין הגרות דאי לאו הכי אין מובן לדבריו ועוד מה זה שהוסיף עתה מי שמקרב את העכו"ם ומגיירו יאמר בקצור מי שמגייר את העכו"ם כדאמר מעיקרא אלו הגרים שגיירו ולא אמר שקרבו וגיירו. והנראה בבארו כי ידענו ג' שותפין באדם וחלקי אביו ואמו אינם אלא החמר. אבל הנשמה היא חלקו יתברך. אין לשום נברא שום מגע יד בה. והנה לפי שאמרנו שתכלית ביאת האדם לעולם הזה הוא להשפיע לזולתו ולא יהיה תמיד מושפע כאשר היה בהיות נשמתו שם לפני ה'. אל נחשוב כי ההולדה בדומה תהיה ההשפעה לתכלית הביאה לעולם. כי זה בלי ספק בטל. שההולדה והבנים. אין בהם לאב שום חלק אלא בחמר הבלתי נחשב לכלום. ואם כן תהיה ביאתו לבטלה לענין זה. ואם נאמר מעתה תהיה הביאה כדי להשפיע ולזרוק ממש הנפש. ע"ז אמר אפילו יתכנסו כל באי העולם. כלומר אפילו שכל אותם שבאו לעולם אשר בלי ספק לא באו אלא לתת שלמות לזולתם. אע"פ שיתכנסו כלם יחד כדי לבראות יתוש קטן. הנה מה שיבא מידם. הוא להוליד איזו בריה. דהיינו תולדותיהם כיוצא בהם בענין החמר. אבל אינם יכולים כלל לזרוק בו נשמה. כי אין לשום בריה חלק בזה בלתי לה' לבדו. ואיך אמר באברהם הנפש אשר עשו שנראה שעשו הנפש ממש. והשיב כי זה נאמר על הגרים שגיירו שזה ענין צודק על הנפש הנשחתת בהיותה בטומאת גלוליה. ובהתגייר חשוב בנפשו אליי כאלו עתה נכנסה בו. ועתה שואל על לשון עשו שא"כ שגיירו למה אמר עשו. כי עשייה מורה ענין חמרי והוא לשון נופל וצודק כשעושה בגוף וחומר הדבר פעל מה אבל בגרות שהוא הטבת הנפש אם ירצה לרמוז שהוא מביא לעולם יאמר לשון בריאה או כיוצא בו שיהא צודק יותר. ע"כ אמר דנקט לשון זה של עשיה. משום דאגב ארחיה נכלל בו הגרות וגם האמצעי והדרך אשר לקח להביאם לזה. כי היה זה ע"י שא"א ע"ה היה מקרב אצלו העכו"ם תחל' לעשות לו הכנסת אורחים להאכילו ולהשקותו ולהלינו. ומתוך כך כשהיה בא להחזיק טובה לאברהם. היה אומר לו יברך אליו ית' כדבריהם ז"ל. ונמצא שבהאכילו אותו הוא עושה בו מעשה ופועל בעצמו שהוא נזון ומבריא את גופו ע"י האכילה ומתוך כך מגיירו שהוא כאלו בראו. ולכן לקח לשון עשו דתרתי שמעינן מיניה שכל מי שמקרב את העכו"ם דהיינו להקריבו אצלו בהכנסת אורחים שבזה הוא עושה אותו שהוא גדל והולך. וע"י זה מגיירו הוי כאלו בראו. ויש א"כ במשמע מלה זו עשיה ובריאה עשיה מצד ההקרבה ובריאה מצד הגירות. והסתכל ששאל עתה ויאמר אשר עשה למה נאמר אשר עשו. כי לפי שאמר שנכללה בזה ההקרבה בהכנסת אורחים