בינה לעיתים חלק ב קצט

אין אחריה תשובה. ע"ד מה שאמרו בגמרא גבי הני תלת מילי שוינהו כהלכתא בלי טעמא. דפירש רש"י ז"ל כקבלת משה מסיני שאין צריך לתת בו טעם. ועתה אמר אבשלום נקרא גם לחושי הארכי כדי שגם הוא יאמר עצתו כמו שאמר אחיתופל. אך כי אצל חושי אשר לא הוחזק הוא כ"כ מצד עצמו לא נסמוך בלבד על פי גדרו וערכו אלא נשמע מה בפיו גם הוא. נצטרף שני ענינים גם יחד. כי נשמע מה הוא הדבר אשר דבר בפיו אם יתכן כפי מהות הדבר ועצמותו או לא. ויצורף לזה גם הוא. כי נשים לב ג"כ אל היות הוא המדבר כי סוף סוף לאו קטיל קני באגמא הוא. אלא שלא נעשה עיקר מזה כמו באחיתופל. רק יהיה סניף לצרפו עם שמיעת מה הוא הדבר אשר בפיו. והוא מבואר כי כשיקובצו שני הענינים למעליותא שהדברים עצמם מפרסמים שלמותם. וגם האומרם הוא יקר הערך מאד. ודאי ראוי לקבלם קבלה נמרצת. וכבר אמרו ז"ל כן על שהע"ה בתחילת שיר השירים זש"ה ויותר שהיה קהלת חכם אלו אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזנך ולשמעם ויותר שאמרם שלמה. ואלו מדעתו אמרן היית צריך לכוף אזנך ולשמען. ויותר שאמרן ברוח הקודש. והנה אמת נכון הדבר כי כל זה יצדק מאד במשנתנו אצל האלהי השלם רבי עליו השלום הוא ר' יהודה הנשיא אשר יספיק להוראת הפלגת גדולתו מהם שזכה לשם רבינו הקדוש בסתם מכל זולתו וכל מה שנאמר עליו מכמה וכמה מעלות אלהיות ואנושיות. היה מותר גמור להאריך בספורן לרוב פרסומן לכל עבר ופנה. מי כמוהו בחייו ובמותו. א"כ כמה וכמה ראוי להשגיח ולהתבונן בנועם שיח סוד אמריו וכל שכן בהיותם מצד עצמם יקרים ונחמדים כאשר יראה הרואה. ופירוש המפרשים עליו השלום המה בכתובים

והדקדוק הראשון אשר יאות להשגיח בהם. הוא השנוי שבא בלשונו. מלשון רבן יוחנן בן זכאי ע"ה בזה הפרק עצמו כי הוא אמר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. וריב"ז אמר שידבק בה האדם. ואגב ארחין מה טעם אומרו לתלמידיו צאו וראו וכו' ולא הספיק בדרך שאלה סתם אמר להם איזו היא דרך ישרה. ולזה אומר אני כי רבינו הקדוש דבר בשלמות המיוחד לאדם מצד עצמו מבלי החשיבו כאבר מן הקבוץ. אלא מה שיצטרך לאושר נפשו. ועליו אמר שיבור לו האדם כי נתכוון במלת לו המיותרת לומר על הנוגע לעצמו בשלמותו הפרטיית. ובאר שזה תלוי בשמירת המצות האלהיות שיש לו תפארת בעשייתם וגם מה שמפארין הבריות את מעשיו. אינו ממה שיקבלו הם מהם והלול הוא לו לבדו כי את עצמו הוא משלים. והנה כדי לבחור בדרך הישרה הזו אין אדם צריך לצאת חוצה אצל חברת האנשים לדעת ממה יגיע להם התועלת או נזק וכיוצא. כי אין לזה שום צורך אל הקבוץ המדיני. ואדרבה בהיותו נכנס חדר לפנים מחדר בבית מדרשו להשכיל להטיב בדברי תורתנו וקבלת קדמונינו עליה' השלום בזה ידע ויבין מה הוא הדרך הישר לשלמות עצמו. ונזקק לזה בלבד. ולא דבר מאומה מהנוגע לתועלת הקבוץ. לפי שידע מה שכבר קדם לו בזה ריב"ז עליו השלום אשר דבר במה שהוא צורך אל כל איש ואיש אצל זולתו בקבוץ המדיני. ששלמותו תלוי להשתדל תמיד שיהיה הקבוץ המדיני מיוחד ומצומד באחדות גמורה. חלקיו מדובקים עם חלקיו כאיש אחד כלו. מבלי יהיה ביניהם חלוק ופרוד כי זהו המפסיד הגדול

ועל זה אמר לתלמידיו צאו חוצה בשוקים וברחובות להתחבר ולדבר עם כל כתות האנשים כדי להשיג ולראות מתוך הויכוח והנסיון. מהו הדרך הנכון והטוב אשר בו ובאמצעותו ידבק האדם. יהיה המין האנושי דבק קצתו בקצתו. מקובץ ומתאחד מבלי שיתרחקו אלה מאלה. כי זה לא ישיגהו המעיין בהיותו מתבודד לבדו בבית מדרשו. אלא מתוך התמדה עם חברת האנשים. והשיבו כל אחד לפי ענין זה עין טוב חבר טוב וכו'. שהוא מבואר היות כל אלו הדברים נוגעים בין אדם לזולתו. ור' אלעזר אמר הדבר העיקרי שהוא לב טוב. כי בהיות האדם בר לבב נכון וטהור בלי שום רשע או נטיה רעה. בלי ספק יתמיד באהבת החברים ולבקש הטוב להם. וירחיק כל מה שיזיקם בתמימות לבו. ועל כן אמר ריב"ז שבכלל דבריו ראה כל דברי חבריו ומקביל לזה הדרך הרעה אשר ממנה יתרחק האדם קצתו מקצתו. כי מתוכה יבואו להתרחק זה מזה שתגרום פרוד שנאה קנאה ותחרות הם הדברים ההפכיים עין רעה וכו'. ועל כלם לב רע. כי ברוע הלב יפרד הקבוץ. ואיש את רעהו חיים יבלעו. ולפי שידע כל זה רבי ע"ה לא דבר אלא בדרך שיבור לו האדם לעצמו בבחינת שלמותו ביחוד. וביתר חלקי המשנה אין לי לחדש על מה שפירשו המפרשים ז"ל זולתי במה שסיים הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה וכו' שאמר כן בלשון הווה. והיל"ל ולא תבא לידי עברה ועוד כי אלו השלשה דברים כפי הנראה לא בלבד ירחיקו האדם מן העברה אלא יביאוהו בם אל המעשה הטוב. כי כיון שידע היותו יתברך רואה מעשיו וכותבן בספר פשיטא שישתדל לשמור כל מצותיו ושיכתבו עליו זכיות הרבה ע"ד אלו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו וכו'. ואומר אני כי כונת רבי ע"ה היא שלא נטעה במה שאמר בב"ר פ' ח'. רבי אלעזר בשם בן סירא אמר