בינה לעיתים חלק ב קצז

רבו צרותינו בכל מיני יסורין קשים ורעים. האמנם אנו צועקים לפני כסא כבודך למה תסתיר פניך ממנו. בהעלמת עין השגחתך לטובה אך אין סבת צעקתנו כובד הצרות ועול השעבוד. כי על זה אנו אומרים שתשכח ענינו ולחצנו ולא נקפיד אם לא יעלה זה על מזבח זכרונך. כי אין אנו מחשיבים זה לכלום. אבל מה שיעוררנו על זה. הוא כי להיות שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו: שהגענו לגדר עד שבסבת הגלות נדבקנו אל הארציות בין בנפש בין בגוף היינו כמלחית וזוחל עפר. על כן קומה עזרתה לנו להצילנו מרעת אבדן הנפש. כי אמנם הפדיון עצמו יהיה למען חסדך. ולמדנו מכל האמור שהעכו"ם לא יעצרו כח לסבול עול כבד מהמצות. ולא תמצא סגולה זו כ"א באומה הנבחרת. והוא מ"ש ר' חנניא בן עקשיא ע"ה. כי לפי שהיה רצונו יתברך לזכות את ישראל לחיי עולם הבא ואין לזרים אתם. לפיכך היה מחסדו להרבות להם תורה ומצות במספר גדול כי בזה יברחו העכו"ם מהם בראותם כי רב חילם. וישראל יקבלו בסבר פנים יפות והשתעבדות זה. שיכינו ויזמינו עצמם לשמרם ולקיימם בכל מה שיוכלו. יעלו לרצון לפניו כאלו קיימום כלם כל שלא בא בידם לעשות יותר. והסתכל בפ' אמרו יגדיל תורה ויאדיר בשומו מלת תורה באמצע ולא אמר יגדיל ויאדיר תורה. שהכונה אצלי לומר כי בטובו ית' בראותו טוב התעוררות ישראל לקבל עול תורה ומצותיה ותאותם לקיים את כלם אם היו יכולים. הנה הוא מגדיל התורה בכמותה וברבויה. ויאדיר ג"כ נותן כח ואדירות לעמו בחירו. ומחזיק בידם שיוכלו לקיימם עם כל רבוים כי הבא ליטהר מסייעין אותו

ועוד התבונן בכל הכתוב שאמר ה' חפץ וגו'. כי בא להודיע נצטרפו אליו יתברך בשלם שבפנים כל הדברים הצריכים להמצא במי שבא להטיב לזולתו שהם החפץ והידיעה והיכולת. על החפץ אמר ה' חפץ למען צדקו. ירצה שחפצו יתב' אין תלוי בשום דבר עד שתתבטל האהבה בהתבטל הדבר אלא חפץ זה הוא בלבד בעבור צדקו וטוביותו. אשר תמיד היה ויהיה על מצב ואופן אחד. ועל הידיעה אמר יגדיל תורה מה שנוכל להשיג מעומק ידיעתו הוא מצד גדולת תורתו שתתעלה אשר היא שורש כל חכמ'. ועל היכולת אמר ויאדיר. הנה הוא בעל היכולת כלם כי הוא מחזיק ומאדיר אחרים. כ"ש היותו יתברך היכולת המוחלט ואם ככה הוא עושה לנו כמה אנו חייבים לעבדו בלבב שלם ולשמור ולעשות ככל משפטי המוסרים האלהים הנאמרים בפרקים אלו לא נטה ימין ושמאל. ואל אלהים יעזרנו על דבר כבוד שמו

דרוש ה' לפרקים

רבי אומר איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם וכו'

הדברים היוצאים מפי האנשים. יהיו נראים ומקובלים אצל השומעים לאחד משתי סבות אם מפאת גדר וחשיבות המדבר כי איש מוחזק לגדול הערך הוא ומבלי השקפת עצם ומהות הדברים איך שיהיה. יקובלו מפאת האומרם. ואם מהיותם מצד עצמם דברים מצודקים ויקרים. כל שומעיהם ימצאו בהם טעם כעיקר ויאחזום בם ולא ירפום אמרם מי שאמרם. וזו היתה לדעתי אחד מכונת עבדי נעמן שר צבא מלך ארם אשר שם אמר הכתוב

ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אליו דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה ואף כי אמר אליך רחץ וטהר. והדקדוק בכתוב מבואר שהיה ראוי לומר דבר גדול דבר אליך הנביא. גם אמרו ויגשו עבדיו מה טעם בהגשה זו וכפל וידברו ויאמרו יאמר בקצור ויאמרו אליו עבדיו. אכן יראה כי בראותם זדון לבו של נעמן אשר בז לדברי הנביא והיה כמשחק בעיניו וכמתעתע וכי ע"ז קצף רב קצף וחמתו בערה בו. חששו כ"א הם עתה בעידן ריתחא יוכיחוהו על פניו ויכזיביהו מגאותו תכף ומיד. אז יעשן אפו מחדש ויוסיף על חטאתו פשע להלבין פניהם ברבים ולהתקצף גם עמהם וכדי בזיון וקצף בפני הרואים. ע"כ מה עשו נגשו אליו. למען יהיו רחוקים משאר העם וקרובים בלבד אל נעמן. שאם אולי יענם עזות לא ישמע בחוץ קולו ולא תגלה חרפתם בקהל. וגם הוא לא יקפיד כ"כ כשלא ישמעו אחרים תוכחתם אליו. וכדי לשכך חמתו לא פתחו לו תחלה בענין זה אלא השיאוהו לדבר אחר וידברו אליו בענינים זולתם. ולא ספרה הנבואה ענינם כי לא היו דברים מעלים ומורידים. ומתוך הויכוח אמרו לו דרך פיוס אבי וכו'. ירצה אתה אמרת היית חושב יצא אליך לחלוק לך כבוד ולהחזיק גדולתך. ואנו מושיבים לך כי אדרבא נפלאת היא בעינינו. והוא דבר גדול מאד ויוצא מההקש שהנביא דבר אליך הלא תעשה שהנביא המעולה והקדוש הזה נתרצה עם כל מעלתו להשיב לך תשובה ולדבר אליך שתעשה איזה דבר להתרפא. כי כפי זדון לבך. אשר באת אל פתח ביתו בסוס ורכב. ולא רצית לעלות אליו ברגליך. אלא היית ממתין שהוא יזלזל בגדולת קדושתו ונבואתו לרדת אליך היה בלי ספק מן הראוי שאפי' תשובה לא ישיב אליך אלא יוציאך חלק בבשת ובחרפה. וא"כ ודאי הוא דבר גדול ונפלא שהנביא עם היותו נביא נתפייס ודבר אליך. ומוכרח אתה בעבור זה לעשותו. וכ"ש כי אמר