בינה לעיתים חלק ב קצד

כאמרם בדם שנפשו של אדם קצה ממנו. ועוד כיון שכבר אמר יתחזק לבלתי אכול הדם ונתן הטעם כי הדם הוא הנפש למה הוצרך לחזור ולומר ולא תאכל הנפש עם הבשר דהיינו הך. ועוד חזר לומר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. ומאי איכפת לן אם תהיה השפיכה כמים או כשמן וכיוצא. אמנם יראה כי הפסוק עצמו מבאר סבת צורך ההתחזקות הזה ואמר. רק חזק לבלתי אכול הדם צריך שתתקומם להתחזק מאד על מניעת אכילת הדם, מפני הקושי הנמצא במניעה זאת. והוא כי באמת הדם הוא עצם הנפש ומזה נמשך דרך טבע שהנפש שלך הטבעי' יחד עם הבשר והחומר היא מעצמה לא תאכל דם זה כי תקוץ בו ותמנע מלאכול מה שהוא ממש הנפש וכיון שמניעה זו היא טבעית אצלה דבר קשה הוא שתבדל מנטיה זו הטבעי' ותבא להשמט מהאכילה מפני צוויו ית' בלבד בלי שום פניה אחרת. ע"כ אני אומר שתתחזק בזה. והחזוק הוא לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. כשתמנע מלאכול ובשביל כך תשפכנו לא תהיה שפיכה זו כשופך דבר נמאס ושלא יחפוץ האדם באכילתו אלא אדרבא יהיה בעיניך כמים זכים וטהורים ושהם חיים לעולם. ואלו היה תלוי בדעתך היית אוכל אותו ומתהנה ממנו כמים הללו אבל לאשר ישר בעיני ה' לבלתי אכלו. לפיכך לא תאכלנו ובזה תקבל שכר כי ע"כ צוך ה' אלהיך מין זה מהמצות אעפ"י שמטבע מזגך וחמרך היית נזהר מהם. המין הב' הוא אשר מצד הטבע והנטיה הרצונית היה חפץ בהם להנאתו ולתועלתו. כעין גזל ועריות ודומיהן. אבל השכל מחייב מפני תקון הקבוץ המדיני להזהר מהם. וזהו כלל המעלות המידותיות אשר טעמיהם מפורסמים וידועים בטענות שכליות ובאה עליהם הגזרה למען נשעבד שכלנו לבלתי עשותם ולקיימם מפני הכרח הטענות אלא בשביל שכך גזרה חכמתו יתב'. ובזה אני מבין מה שאנו אומרים בכל יום

לעולם יהיה אדם ירא שמים בסתר ובגלוי וכו'. אשר לפי הפשטן של דברים יראה שהיל"ל בהפך ירא שמים בגלוי ובסתר כי זהו עיקר הכונה לומר שאפי' בהיותו בינו לבינו בחדרי חדרים יהיה ירא ממנו ית' אשר מלא כל הארץ כבודו עה"ד שאריב"ז יהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו וכו'. ולדעתי הכונה בזה כעין משה"כ

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. וכבר ידעת כמה דרכים נאמרו בבאורו. ולי אפשר כי בכלל מה שהרבה תוכחותיו בפ' זו על חטאים גדולים ועצומים באר עוד פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה וגו' פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה והיה בשמעו וגו'. דבר תחלה מהעון החמור הוא הע"ז. וסמך לו ענין רע ומר שעליו אמר שרש פרה ראש ולענה. כי מקורו משחת ביסודות ופנות העקריות בתורת מרע"ה. והוא כשישמע דברי האלה הזאת כל דקדוקי הברית ופרטי המצות מענינים שונים קצתם מבוארים בטעמם בטענות שכליות. וקצתם שאין לשכל מבוא בהם כי מצור מקור החכמה יתב' שמו חוצבו. אז יתהלל בעצמו לומר הנה באמת הרבה מצות יש אשר אני נבוך בהם ולבי נוקפי בהבנתם ואני בענינם בקטטה ומלחמה תמידית. פעם אתעורר שקיומם ופעם אחדל. וכל זה להיותם דברים שאין שכלי מחייבם ומשיגם. אבל מה שיהיה לי שלום מבלי שום התנגדות פנימי. הוא כשאני הולך במה שמחשב ומצייר לבי וגוזר עליו שהוא באמת דבר בטעמו. למען ספות הרוה על הצמאה. אני מוסיף להשביע השכל אשר הוא צמא ותאב למי החקירות. ובהיותי הולך אחר הדברים הנכונים בטעמם. שבעה לה נפשי ומשתעשעת בהם מצד טעמם בעצמם. משא"כ בדברים הנעלמים ובלתי גלויים אל השכל שאינה ממחשבת הלב. ואז אמר על כופר כזה לא יאבה ה' סלוח לו. כי זה בא לעקור כל שרש התורה עד היסוד בה. על כן בא בתכלית דבריו ואמר כלל גדול שכל עיקר השלמות תלוי בו. והוא הנסתרות לה' אלהינו וגו'. ירצה מה שצריך אתה האיש בעל תורת משה לשמור שמירה מעולה שרירא וקיימת בכל תוקף. הוא כי בין המצות אשר הן נסתרות ונעלמות מידיעתנו ולא נתבאר ענינם אלא לה' אלהינו. ובין אותם השכליות אשר הם גלויות ומפורסמות לנו וגם לבנינו עד עולם כלם כאחד נשמרה לתכלית כללי אחד בלבד. דהיינו לעשות את כל דברי התורה הזאת לפי שנצטוינו בהם בזאת התורה. לפיכך אנחנו עושים ולא מפני תקון קבוצנו או לשפיטת שכננו בצרכם. ע"כ הזהירנו המסדר האלהי לעולם יהא אדם ירא שמים כלומר לעולם בכל דרכי האדם ישים מגמתו יראת שמים. שכל מה שיעשה יעשהו להיות ירא ממנו יתברך ולא לשום סבה אחרת לא בלבד בסתר דרכים הנסתרים ממנו. אלא אפי' בגלוי ונודע אצלו טעמו. לא יעשהו אלא בעבור יראת שמים לקיים גזרת מלכו של עולם ית' ויקבל בזה שכר אלהי. כי ע"כ רצה לזכותנו במצות אלו עם שלא היו צריכות כדברי ר' חנניה ע"ה. ועל דרך זה אני מרחיב הענין יותר כאשר מרגלא בפומייהו דאינשי כי עשה האלהים את האדם ישר בכל חלקי נשמתו. דוגמת כל העולם בכללו. מתדמה בכחותיו אל שלשת העולמות. כי כאשר בעולם הגדול היו השכלים הנבדלים יושבים ראשונה בעולם העליון. ואח"כ הגלגלים בתנועתם בעולם האמצעי. ולבסוף העולם התחתון בעולם ההויה וההפסד. כן באדם יש הנפש הצומח מקבלת אל העולם התחתון.