בינה לעיתים חלק ב קצג

סמך בתורה. כי הלא אלו הם נוזלים מתוך בארך הוא תורה שבכתב שנובעים בה כמו באר. כי הכל רמוז וכלול בתורה הכתובה וממנה נובע ויוצא אפי' מה שבא בקבלה. נמצא נרמז בתורה בא' מהמדות והדרשות והילפותות כנודע. וכן ישתלשלו הדברים. שכמו שאתה קבלת ממנו גם אתה תשפיע לאחרים ותמסור מה שקבלת לתלמידיך וזהו יפוצו מעיינותיך חוצה ברחובות פלגי מים שתרבה גבולך בתלמידים וימשך לך מזה ההשתלשלות והקבלה ומסורת שיהיו לך לבדך לסגלת מלכים פרטית אליך הישראלי ואין לזרים העכו"ם מכחישי ה' אתך שום חלק ונחלה בה. כי לא ידעו מאומה מאלו הסודות והרמזים. וע"כ כפי קו הדין הגמור. בא הצווי דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכתבם. כי איך נגלה מסתורין של מלך. אבל עונינו ענו בנו וגרמו על כרחנו מחמת השכחה הנמשכת מהצרות להפר התורה משום עת לעשות לה' ולכתוב הדברים שבע"פ. אכן עלינו מוטל לקבלם עלינו ועל זרענו כאשר נמסרו עד מפי הגבורה ית' שמו. והוא מה שאמר משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו': וחתם בתועלת רביעי במה שהם היו אומרים שלשה דברים וכו'. אשר לדעתי בכלל כונותיהם הזהירו על שלשת ההנהגות. כי על הנהגת המדינה אשר היא תלויה בצדק ובמשפט. אמר הוו מתונים בדין ככל המון הפירושים שנאמרו בו. ועל הנהגת הבית שהוא להנהיג הבנים לעבודתו יתברך אמר והעמידו תלמידים הרבה. לא אמר תלמידים רבים אלא הרבה. רצונו לצוות לאבות שיעמידו את בניהם שיהיו תלמידים זמן הרבה שיתמידו בלימוד. ולא שבמיטב למודם יוציאום לפרקמטיא או למלאכה. ויקוים מאמר ר"מ ע"ה מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה ועל הנהגת עצמו אמר ועשו סייג לתורה השמר לך ושמור נפשך מאוד בקיום התורה להשלים את עצמך. ותעשה לזה סייגים גדרים ומשמרות. לבלתי נגוע בקצה שום דבר המטריד שלמותך אז טוב לך. דרוש ד' לפרקים

סוף מכות ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל. לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: היו דברינו בדרושים שעברו לתת טעם אל קריאת הפרקים האלה בזמן הזה. ועל שם המסכתא שנקראת אבות. ומקצת תועלות נלמדו מן המשנה הא' וגם בפי' משנת כל ישראל שמקדימין לקריאת כל פרק עתה באתי לתת התייחסות למה שמסיימים כל פרק מאלו במשנת ר' חנניא בן עקשיא שפתחתי פה. ולפי שלכאורה יקשה כי רבוי המצות והתורה יראה לפום ריהטא היותו עול כבד. ויותר טוב היה להם לצוותם דברים מועטים אשר בנקל ישיגו כל שלמותם. ע"כ פי' הרמב"ם ז"ל כי בהיות המצות הרבה א"א שלא יעשה האדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה. ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וכו'. ואולי לזה נתכוון משה אדוננו ע"ה כשאמר

ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו. כי ראוי לדייק הואיל והתחיל לומר ויצונו ה' את כל החקים האלה וגו'. איך אמר אחר כך לעשות את כל המצוה הזאת בלשון יחיד. ועוד אמרו לטוב לנו וגו'. היעלה על הדעת לא יהיה לטוב. אך יראה שהבן החכם שאל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' וגו'. כלומר אם היה דעתו ית' להטיב לנו בתורתו התמימה. למה הרבה בה כל כך מיני מצות ממינים שונים שתהיה שמירת כלם קשה וכבדה. ויותר טוב היה למעט בהם. על כן השיב כי להיותנו עבדים במצרים וחפץ ה' ית' להורישנו ארץ חמדה להשגת השלמות האמתי. לפיכך צונו כל רבוי החקים האלו לא כמו ששערנו שבהיותם רבים אינו טוב לנו כי אדרבה לטוב לנו ולתועלתנו היו כ"כ רבים. וזה כי אינו מההכרח לשמור את כלם בתכלית השלמות. אם יש איזה עכוב או מניעה על כך. אלא כשנעשה מצוה אחת על מתכונתה ושלמותה. על אותו האופן אשר צוה בה ה' אלהינו. זה יחשב לנו לצדקה לדבר מוצדק ומושלם. ובהיותם כ"כ א"א שבכל ימי חיי האדם לא יעשה אחת מהנה על האופן הזה. א"כ לטוב לנו כל הימים היו כ"כ. והרב הברטנורה ז"ל פי' לפיכך הרבה להם תורה ומצות כגון פרשת שקלים ורמשים. כדי להרבות שכר כשהן בדלים אעפ"י שבלאו הכי לא היו אוכלים אותה שנפשו של אדם קצה בהם. ובאור זה כי יש שני מיני מצות. שלא היתה התורה צריכה לצוות עליהם שהאדם מעצמו היה נזהר מעשותו. הא' כגון שקצים ורמשים ודם וכיוצא שמצד טבע האנושית יקוץ בהם ולא יאכלם. כי יתעבם מצד עצמם אע"פ שלא יגזור השכל בכך. וע"ז כוונה התורה להזהיר עליהם. למען ימנע מהם מפני צוויו ית'. ולא מהכרח טבעו המואס בהם. והוא מה שאמר הכתוב

רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר. והוא באמת קשה מה חזוק צריך לזה ואדרבא הוא דבר קל מאד