בינה לעיתים חלק ב קצב

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. וזה כי הוא ית' נתן לנו שני חושים שהם בצד העליון יותר מכל חלקי הגוף. והם העין והאזן. והושמו כן לצד המעלה. להורות על חשיבות מעלתם על האחרים. כי עיקר תשמישם בדברים עליונים רוחניים. ומבטיהם יהיו בעצם מה שימשך לנפש שלמותה האחרון. ורצה יתברך ישתתפו שניהם בהשגת זה האושר הנצחי. העין ע"י ראותה והביטה בתורה הכתובה. והאזן לשמוע ולהקשיב מפי מלמדו. מה שימסור לו. כפי מה שלמד גם הוא מפי רבו בפי' הפסוק הכתוב. וזה בלא זה לא יספיק. הוא מה שאמר במקום אחר אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם. ירצה אל תחשוב כי העיקר הוא מה שתראה בעין בתורה הכתובה. כי היא אצלך ודאי נתונה מאת ה' כאשר היא. אבל מה שתשמע באזנך מקבלת החכמים שמא תספק בו. אולי הוא בדוי מלבם ולא דברי ה' חלילה. דע לך כי שקר נחלו מחשבותיך. אלא אלו ואלו דברי אלהים חיים. כי מה שתשמע האזן מרבותיך ומה שהעין רואה בתורה שבכתב. שניהם כא' ממקום קדוש יהלכו. והוא יתברך עשה וברא והמציא אותם יחד. ולכן צריך להשתעבד אל שניהם. אמנם מי שירצה לתת כתף סוררת. לבלתי תת לב כי אם אל המוחש בעין בתורה שבכתב. כי ישתרר בלבבו לאמר חמותי ראיתי אור. וכל אשר ראו עיני בפשוטי הכתובים. אני יורד לעמקן של דברים. ואיני צריך להטות אזן לשמוע קול זולתי. ע"ז אמר ראית איש חכם בעיניו. אם ראית איש שיראה לו היותו חכם בעבור עיניו בלבד בחשבו שמה שהוא רואה כתוב ושלטה בו עינו יספיק לו להתחכם ולהבין. איש כזה הוא נפסד לחלוטין. ויש תקוה לכסיל יותר ממנו. כי הכסיל ונעדר כבר ידע שאינו יודע ואולי ישמע לקול מורים. אבל זה יטרידהו גסות הרוח ויפסיד הכונה הבלתי מושגת בהחלט מהדברים ככתבן וצריך בהכרח לצרף האזן אל העין. ואז זווגן עולה יפה להבין הכל על בוריה. כאשר קרה דרך משל בענין מצות הספירה אשר אנו בה בימים האלו. כי אם היינו מבינים וספרתם לכם ממחרת השבת כפשוטו שבת בראשית כמה בלבולים היו נופלים בזה כי לא יהיה לעולם לחג השבועות יום קבוע בחדש כאשר בשאר המועדים. ויהיה מתמוטט פעם ביום זה פעם ביום אחר כמנהג זולתנו חלילה לנו. ועוד שלא נראה מאיזה שבת נתחיל כאשר טענו על זה. א"כ על כרחנו אנו צריכים לקבלתם ז"ל שפירושו ממחרת יום טוב. ואולם הסבה אשר הסכימה חכמתו יתברך. לבלתי יבא הכל מפורש בבאור כתוב בתורה. כבר אמרו ז"ל על פסוק אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. כי היה כטכסיסי המלכים אשר יש להם במקום רחוק שליח קרוב למלכות. וברצות המלך לשלוח לו אגרת שלא יבין אותו שום נכרי או זר זולתי שלוחו. יש כבר בין המלך ושלוחו רמזים להבנת האגרות נאמרו מפיו לפיו ביחוד. לא ידעום זולתם. כשתגיע האגרת לא יוכל להבינו אלא השליח עצמו על פי הרמזים שכבר נאמרו לו מן המלך. ואצל כל זולתו יהיה כספר החתום. כן רצה יתברך יהיה סודו נכמס לבני ישראל עם קרובו בלבד. ואלו היה הכל כתוב. במה יודע איפה כי אין לאומה אחרת חלק בה. הלא גם הם יקחוה ויאמרו כמונו כמוכם שוים בתורה. אבל עכשיו שעכ"פ נצטרך אל המקובל איש מפי איש שלא ידעוהו העכו"ם. לא יוכלו לומר כדברים האלה וכה היה מאמר המשורר עליו השלום. מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. כי מלת הגדה תאמר על הפי' ודקדוקי הדברים. כאמרו ותגד לבני ישראל שדרשו ז"ל אמור להם דקדוקי דברים שיכולים לשמוע. ע"כ לא לקח כאן לשון אמירה או דבור. אלא מגיד ומפרש דקדוקי הדברים והמשפטים ליעקב ולישראל בלבד כי להם לבדם נתנה התורה שבע"פ מה שלא עשה כן לכל גוי כי המשפטים הכתובים אשר הם רואים אותם. אינם יודעים ענינם ומהותם ממש כעין וקצותה את כפה עין תחת עין וכיוצא. א"כ הקבלה האמתית הבאה מפי משה ע"ה במסרה היא המחזקת התורה אצלנו להיותם בחזקתנו. והוא אמרו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. יאמר התורה אשר באה לנו בצווי מפי משה ע"ה. אשר תתייחס אליו לאשר הוא מסרה בידנו. היא היא המורה היותה התורה ירושה ונחלה לקהלת יעקב בלבד. ואין לאחרים חלק ונחלה בה. וזה אני מבין בכונת שהמע"ה כשאמר

שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך יפוצו מעיינותיך חוצה ברחובות פלגי מים יהיו לך לבדם ואין לזרים אתך. וכבר ידעת מדבריהם ז"ל דרמו קראי אהדדי. וע"פ דרכנו יתיישב הכל. כי כבר נודע מענינו שהוא דומיא דמעין שהמים נובעים בו ממנו. והבור הוא ממים מכונסין מבחוץ. יבואו שם מהגשמים. או ישליכום שמה ע"י צינורות וכלים. והוא ממש משל שני החלקים האלו שבתורה. ואמר ששניהם מוכרחים לפרסם מעלת ישראל על העכו"ם למען זר לא יכנס בתוכם. שתה מים מבורך תשתה בצמא מימי התורה מתוך הבור שלך הוא הרב המלמד אותך. ומשפיע בך המים אשר נכנסו בו על ידי צינורות שקבל מרבו ורבו מרבו ואל תחשוב שהמים האלו של הבור במה שקבלו. הם דברים מבודים מלבם או שאין להם שום