בינה לעיתים חלק ב קצא

מכסים לים. כי מי שהוא עמוק ושפל רוח. ימלא מי החכמה שעור רב. ואשר גבה לבו ועלה למעלה נמצא שהגאוה מלאה רוב מקום בית הקבול. ונשאר בו מעט פנוי להחזיק. ולא מצאה החכמה מקום להכנס בו אלא מעט מזער וריקה נפשו מטוב הידיעה. לא כן אדוננו מרע"ה בחיר שבנביאים. כי הרחיק העמיק מקום גדול לקבל חכמת התורה מפיו ית' כאשר לא יכנס בו שמץ רום לבב. כי קטן היה בעיניו בענוה ושפלות רוח מתחלת הויתו כאשר ראינו בפרשת הסנה כשנראה לו ה' מתוך הסנה אמר הכתוב

ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי וגו'. ולפי קצורי דקדק הכתוב לאמר מהביט ולא אמר מראות כמו שדרשו חכמינו ז"ל על ותכהינה עיניו מראות בשכינה. או מחזות כמו ויחזו את האלהים. אבל לשון הבטה למדונו רבותינו ז"ל שהיא מלמעלה למטה. ויהיה הענין כי ידענו מדבריהם ז"ל היות הסנה היותר שפל מכל האילנות. ואמר הכתוב ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה שהיה הקול יוצא מתוך הסנה. כאלו היה שרוי שם באותו המקום מי שהיה קורא. ובאמרו אנכי אלהי אביך. גלה לו כי הוא ית' ויתעלה שמו כביכול ירד שם באותו העץ שהוא שפל ועמוק. פחות ממלוא קומתו של אדם. ונמצא אם ירצה מרע"ה לראות מי שקורא אותו ומדבר עמו מאותו המקום השפל היה צריך להשפיל עיניו ולראות מלמעלה למטה. והיה זה כרחוק בעיניו וזר מאד. כי נראה שאם יש מקום לייחס לראות את השכינה הוא בנשיאות עינים ליחס לו ית' צד המעלה כאמרו אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. וכיון שעתה יהיה להפך יצטרך להביט מלמעלה למטה. על כן הסתיר פניו כי נתיירא מגדולת מעלתו יתברך להביט אל האלהים שתתייחס לו הבטה אל האלהים יתברך שמו. כי איך יביט מלמעלה השפל שבשפלים כי כן היה נחשב בעיניו בדמותו בנפשו היות למטה הגבוה על כל גבוהים יתברך שמו. אז אמר לו ית' אל תתמה מזה ואל תתפלא. כי זה דרכי וזו מעלתי להדבק ולהיות השגחתי הפרטית מצויה אצל השפלים מדוכאים ומעונים. כי הלא תראה ראה ראיתי את עני עמי. כי להיותם בעוני וידועי מכאובות ומשועבדים לנוגשיהם. שמתי עיני עליהם לטובה וע"כ בחרתי בעץ הזה השפל לדבר אתך מתוכו. ועתה אני רוצה לשלוח אותך אל פרעה להוציאם. ושוב הוסיף משה ע"ה ענוה על ענותנותו וסרב מלכת בשליחות זה באמרו מי אנכי כי אלך וגו'. כי החשיב עצמו להבל וריק גבר לא יצליח מצד שפלותו. לשליחות גדול כזה. השיבו יתברך כמה רחקו מחשבותי ממחשבותיך. כי ודאי אנכי אהיה עמך ואשתתף בחברתך כמאמרם ז"ל ואת דכא אתי דכא. ואדרבא זה שאמרת מי אנכי. שאין אתה מחשיב עצמך לכלום אלא לשפל שבשפלים. הוא יהיה לך לאות ולמופת חותך. שאנכי שלחתיך ובך בחרתי ולא בזולתך שכבר הראת לדעת שבשביל כך בחרתי ליראות בסנה השפל שבכל האילנות. ועוד תשוב תראה כי כשאבא למעמד הגדול והנורא לתת התורה לישראל שתעבדון את האלהים. לא יהיה על הר גבוה ותלול ראשו מגיע השמימה אלא ההר הוא הר סיני הוא השפל שבכל ההרים. כי על כי לדעתי השם המובהק והיותר מורגל מכל שמותיו. הוא סיני לרמוז על הדמותו לעץ הסנה בענין היותו נמוך. אשר לסבה זו עצמה יזכה שתנתן בו התורה. וכמו שדרשו ז"ל על למה תרצדון וכו'. ואצלי יובן ע"פ דרכם אמר ההר חמד אלהים לשבתו כי שאר ההרים לגאותם היו מתנועעים ובלתי שקטים. שכל א' היה רץ ומקפץ ועולה מתנשא לאמר אני אמלוך לשתנתן בי. אבל הר סיני לענותנותו ושפלותו לא היה מחשיב עצמו כדאי וראוי לכך. ולפיכך לא היה זז ממקומו. אלא יושב ושותק בלי שום התנועעות. לכן אמר הש"י למה אתם רצים לכאן ולכאן הרים גבנונים הלא תדעו כי אדרבא ההר אשר חמד בו ה' זה סיני הוא לשבתו. בעבור היותו שובת בשובה ונחת ובלתי מתנועע לכך. שלא עלה על לבו לעלות לגדולה זו ע"כ בו בחר ה' וחמדו. ואתם הרודפים אחר הכבוד הזה. אינכם כדאים אליו וזה עצמו הוא, מה שאמר ה' למשה ע"ה. וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ואם כן בטוח אתה כי בעבור היותך שפל בעיניך בחרתיך ולא מאסתיך. ומצד הענוה היתרה הזו זכה לשפע שבע רצון חכמה יתרה בקבלת התורה. וע"ז אמר התנא ע"ה משה קבל תורה מאז מסיני מאותו הזמן של סיני. אשר בו נגלה אליו ה' מתוך הסנה. והוא ע"ה הראה נפלאות מעצם ענותנותו בדבריו ותשובותיו. הנה מאותו הזמן והעת נמשך לו שקבל התורה וזכה בה למשמרת לאות לכל הבאים אחריו ירבו בענוה יתרה למען יזכו אליה. ותועלת השלישי יובא לנו גם כן מדבריהם ז"ל. כי לא על פי התורה הנכתבה לבדה כאשר היה יש לנו להתנהג אבל עכ"פ צריכים אנו כדי להבינה. אל החלק המקובל היא תורה שבעל פה שנמסרה למשה ע"ה מפי הגבורה. ומנהו והלאה מרב לתלמיד עד היום הזה כי זולת הפי' המקובל לא מצאנו ידינו ורגלינו בהבנת דברי התורה על בוריין כנודע מכמה ספקות וספקי ספקות. ימשכו בענינים רבים לא ידענום אלא כפי המסורה. ואני מבין היות זאת אחת מכונות החכם עליו השלום באמרו: