בינה לעיתים חלק ב קצ

עיקר הכונה בכפל התנאי חסר. שאם לא יעברו לא תנתן להם את הארץ ההיא אלא ינחלו בארץ כנען כי כן באר הוא ע"ה אח"כ לאלעזר וליהושע ולראשי אבות המטות. ומה לו לומר הנה חטאתם לה' אלהיכם וגו' כי אין זה מהמבוקש. ומה הוא ודעו חטאתכם כי איזו ידיעת פרטית שייכא אליהם הלא אם לא יעברו יהיה חטאתם מפורסם וידוע לכל. גם לשון אם לא תעשון כן הוא סתום יאמר בפי' ואם לא תעברו וגו'. ותשובתם ג"כ היא מגומגמת באמרם עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה וחתמו יעבור כל חלוץ למלחמה כאשר אדוני דובר כאלו יודו לעשות דבר מחודש צוה להם משה. והלא הם היו המעוררים שאמרו מעצמם ואנחנו נחלץ חושים וגו'. וא"כ לא היל"ל אלא עבדיך יעשו כאשר אמרנו ויעבור כל חלוץ וגו'

אמנם הכל יתיישב ע"פ הנחת המשנה כאשר פירשנו. ורצו ז"ל לומר שאמרו והייתם נקיים ה' ומישראל אינם שני ענינים נפרדים מה' וגם מישראל. אלא שבמה שרצו להנקות ולצאת מידי חשדא לא יהיו בעבור ישראל אלא תחלה ישימו מגמת פניהם היות ההנקות מחוייב ממנו ית' ומאליו מישראל. וזה כי כשהוכיחם משה ע"ה על התחלת שאלם הם השיבו היות כונתם להחלץ חושים לפני בני ישראל ושלא ישובו לביתם עד התנחל איש נחלתו, והפליגו מאד בדבריהם אלו אשר בהם הורו הוראה גמורה. כי דעתם נכונה והגונה לבלתי צאת מקו היושר והמשפט אשר יחוייב יסבלו גם הם טורח ועמל בסכנת המלחמה כאחיהם ולא שיירשו ארץ בלי עמל ויגיעה. ובכל אלה לא הזכירו בפיהם. שיעשו כל זה מפני פחד ה' ומהדר גאונו אשר תועבת ה' כל עושי עול. ע"כ אמר להם משה ע"ה. טוב הדבר אשר דברתם. אך לא יספיק היותו סתמי כאשר אמרתם. שנראה היותכם עושים כן בעבור היושר המדיני והכללי אלא אם תעשו הדבר הזה שאמרתם. במה שיתוסף עוד בו תנאי דבר אחר שכשיעבור לכם כל חלוץ לא יהיה לפני בני ישראל גרידא כדבריכם. שנראה היות התכלית מפני שכן יחייב הקבוץ המדיני והכללי אלא לפני ה' יתברך לעשות רצונו. אשר כן נראה טוב בעיניו כי באופן זה תהיו נקיים פעם א' מה' ומישראל. כשתעשו עיקרה בעצם וראשונה מהנקיון המתחייב מצדו יתברך וממנו לישראל. ואז תהיה הארץ לכם לאחוזה לפני ה'. שיסכים רצונו יתעלה בכך מה שלא ימשך כשלא תשימו מגמת פניכם העיקר הזה. כי אעפ"י שמצד השלמת התנאי. יתנו לכם הארץ הזאת, הן אמת תהיה לכם לאחוזה. אך דוקא לפני האנשים אבל לא לפני ה'. ופי' הענין באמרו ואם לא תעשו כן ירצה אינו מספק כלל אחרי אשר יצא מפיכם ללכת ודאי תהיו נאמנים בבריתכם וקיימים במאמרכם. אך אני אומר שאם לא תעשו דבריכם זה מההליכה. כן על האופן שאמרתי לכם שהוא לפני ה' אבל תעשוהו להחלץ לפני בני ישראל כאשר אמרנו. ודאי לא חטאתם לשום אדם. כי אתם נקיים מישראל. אבל חטאתם לה' ית'. בהחסר בזה עיקר שלמות הכונה האמורה. ולהיות ענין זה דבר המסור ללב אין שום בריה יכולה להזכיר ולדעת חטאת זה. אבל אתם דעו בעצמכם חטאתכם. כי פנימיות לבכם גלוי וידוע לכם אם לעקל וכו'. אז בטוב לבם השיבו ואמרו עבדיך יעשו מה שיעשו. לא כאשר אמרנו אנחנו אלא כאשר ועל האופן שאדוני מצוה. ופירשו באמרם ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא. לא לפני ישראל כדברינו. אלא לפני ה' כאשר אדוני דובר. כי ראינו זה הוא חל שכל הטוביות תלוי בו. ושלמה ע"ה כלל כל זה בחכמתו בפסוק קצר

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם יאמר בפי' אזהירך בני כי ראוי לך שתמצא מה שהוא חן רצוי ומפוייס לכל ושהוא שכל טוב שהשכל הישר מחייב כן שתשמור תנאי עצמי בו והוא שיהיה חן בעצם וראשונה בעיני אלהים כי ירצה לך שהוא טוב ושהוא חן בעיני ה'. ואגב גררא ודרך עראי. שיהיה חן בעיני האדם. וזהו אם כן מהנכבדים שבתכליות משנתנו להורות על המוסרים השלמים הנאמרים במסכתא זו, וממילא לכל זולתם. שכל מה שנמצא בהם מהטוביות אינו אלא מהיותם נמשכים משלשלת הקבלה איש מפי איש עד הגיע אליו יתברך. עוד לנו תועלת שני הכי נכבד יוצא מאמרם משה קבל תורה מסיני. כפי מה שדקדקו המחברים ז"ל שלא אמר מהקב"ה אלא מסיני. והוא כי לא יוכל האדם להיות כלי מוכן לקבל התורה. אם לא בהיותו מלובש בגדי המעלות החמודות. אשר עיקרם היא הענוה והשפלות רחוק רחוק מגבהות אדם ורום אנשים. או כי כן מחייב טבע מציאות כל כלי. אשר בהיות תחתיתו בשוליו עמוק עמוק. יכיל מים רבים או איזה דבר אחר. אבל אם יגביהו תחתיתו ושוליו. כל אשר ירבה להיות גבוה יחסר מדתו מהכיל וימעט הדבר הנכנס בו. והוא מאמר הנביא ישעיה ע"ה

כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים יאמר כי אנו רואים בשטחיות הים דנראה לעינים. הוא שוה בצד המעלה. אמנם כאשר נגשש במקל או בדבר אחר נמצא בו חלוף רב ממקום למקום. באחד ימצאו בו מים רבים. ובאחר מעטים. וזה בא מצד קרקעית הים. כי במקום שהוא עמוק ושפל מאד שם ירבו מימיו ובמקום שהקרקעית גבוה ועולה שם יהיו מימיו מועטים. ואמר כי כן על האופן הזה. תמלא הארץ מדעת ה' והשפעת חכמתו. שלא יקבלו חכמה ודעת הכל בשוה. אלא יהיה כעין מה שהמים