בינה לעיתים חלק ב קפח

וע"ד זמן זה מובן אצלי מה שאמרו על פ' ועשיתם אותם א"ר חנינא בר פפא אמר להם אם שמרתם את התור' הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ירצו כשישמרו את התורה בקיים מצותיה שהם המעשים טובים. אז אני מחשיב כאלו אתם מולידי' ועושים את עצמכם ממש להיותכם קיימים כל א' באיש. כי בזולת זה מיתה שכיחא אצלכם. ולא ישאר קיומכם אלא במין. ולפ"ז כיון שהמעשים הטובים הם העיקר התולדות לאדם. א"כ יצדק מאד למסכתא הזאת שם אבות להיותה כלה תוכחות מוסר להדריך האדם לעבודת קינו ולהתעצם במעשים טובים. נמצא שהיא מלמדת לנו הדרך לשניהם כלנו אבות כתולדות האמתיים שהם המ"ט כי בהם כל א' וא' הוא אב לעצמו. ויש לצרף בזה עם אחר. והוא מה שידענו החיוב הפרטי אשר לאב להדריך את בניו לעבודתו ית'. ולהוכיחם בכל מה שידע בהם מהמעדה מדרך היושר. הלא תראה מה שהיתה הנבואה הראשונה לשמואל ע"ה שנשתלח לעלי ע"ה לאמר אליו והגדתי לו כי שופט אני את ביתו לעולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם ולכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר עין בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. וכבר נדחקו המפרשים ע"ה במ"ש ולא כהה בם. שהרי ראינו העיד הכתוב שהוכיחם ואמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שומע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' וכו'. ובלי ספק זו תוכחת מגולה היא ואיך אמר ולא כהה בם. ויש שפירשו שלא היתה בימי הבחרות בזמן שישמעו לתוכחתו. אלא בימי הזקנה שלא היו יראים ממנו. ואחרים אמרו שלא הוכיחם באופן שלא ישובו לכסלה. אלא אמר אל בני ולא דקדק אחר כך שיזהרו מאלו החטאים. וזולתם אומרים כי התרעומת בזה הוא שכבר שלח לו ה' איש האלהים בשליחותו ולא שת לבו אחר זה להוסיף ולהוכיחם ולמצעם. ולי אפשר כי שם נאמר ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים וכו'. ששמע מהם שתים רעות. הא' מה שהיו עושים לכל ישראל. דהיינו בענין הזבחים שכתוב בו ככה יעשון לכל ישראל הבאים שילה וגו'. והב' בפרטות לנשים שהיו משהין את קניהם ומעכבים אותן מפריה ורביה כדבריהם ז"ל שלא היה ממש עון חמור. וספרה הנבואה כי עלי ע"ה עם ששמע את שניהם. כשהוכיחם לא הזכיר כלל מהענין הראשון של הזבחים שהוא בלי ספק עון פלילי אלא אמר להם למה תעשון כדברים האלה וגו' אל בני וגו'. אשר פשוטן של דברים מורה שעל דבר השכיבה הוכיחם שהיא לא טובה השמועה. כי לא היתה שכיבה ממש. ואת דבר בזוי הזבחים לא הזכיר להם כלל. ועל זה בא דברו יתב' אליו ע"י איש האלהים ע"ה. למה תבעטו בזבחי ובמנחתי וגו'. ולא דבר הוא יתב' מאומה ממעשה הנשים. כי מזה אין לו שום תרעומת על עלי כיון שהוא הוכיחם על כך. אבל היו דבריו על ענין הזבחים שלא באה עליהם תוכחת מאת עלי. מורה שאינו מחשיב זה להם לעון. ולפיכך פירש לו מפי שמואל ע"ה. והגדתי לו כי שופט אני את ביתו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם. ירצה רוצה אני להגיד ולהודיע לו. כי יש לו דין ודברים עמו לשפוט את ביתו. לא על העון אשר הוא הוכיחם אלא על העון שהוא ידע שמקללים להם בניו שהם נוהגים קלות וזלזול בעצמם ובלתי מחשיבים לכלום קדושת כהונתם. ועם כל זה לא כהה בם ולא מנעם מזה. ובאר דבריו בפי' מאמרו ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. שדרשו ז"ל בזבח ובמנחה אינו מתכפר וגו'. ואני אומר שבכלל כונת הדברים יש גם כן באור העון באיזה נושא היה. וזה הוא אני נשבע שלא יהיה הדבר כמו שאתה חושב שעונם שחטאו בענין הזבח והמנחה אינו כלום. כיון שלא הוכחתם על זה כלל אלא אומר לך שלא יתכפר עון בית עלי הנעשה בזבח ובמנחה. כמ"ש ע"י איש האלהים למה תבעטו בזבחי ובמנחתי וגו'. הנה עון זה של זבח ומנחה לא יתכפר לעולם. וכל זה גרם מה שלא נזדרז האב הזקן להוכיח את בניו כראוי וכעין זה קרה לדוד ע"ה עם אדוניהו על אשר לא עצבו אביו מימיו וגו'. כאשר בארנו במקומו בס"ד. ולכן להיות זו המסכתא כלה מלאה לה תוכחות מוסרים ראוים ונאותים להדרכת יראתו ית' לפיכך נקראת מסכת אבות כלומר היא מסכתא של האבות מתייחסת ושייכא לכל אב שיש לו בנים שעל האבות יותר מזולתה מוטל להיותה שגורה פיהם להזכיר ולהזהיר כל התוכחות האלו לבניהם בכל עת ובכן שעה ובכל רגע. ומהיקרים שבמוסרים אשר חוייב האב להדריך את בניו. הוא מה שצוה ר' אליעזר לתלמידיו באמרו מנעו בניכם מן ההגיון. שהפירוש המחוור בזה הוא להקנות להם המדה המעולה של השתיקה. כי לגודל חשיבותם נייחד להם עת קבוע בע"ה. וכבר הורו על עוצם חשיבותם. מה שבאה חתימת הפרק הראשון במשנה רשב"ג אומר כל ימי גדלתי בין החכמים. ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא. ושערתי בכונתה שהיא ללמד כמה וכמה טובה מדת השתיקה לכל כתות האנשי'. אשר מהכרח החלוקה יהיו משלש מינים בהיות שם קבוץ. אם הקטן אצל הגדול ממנו. ואם הגדול אצל הקטן. ואם בשוים. ולכלם נתן הסדר