בינה לעיתים חלק ב קפז

וכן להפך שלא יהא הוא בגיהנם וחלמידו בג"ע

והנה לדעתי גדלה אהבת דוד ע"ה לאבשלום מאד מאד כאשר ראינו כמה פעמים חפה עליו וכמה צוה לשרים שישמרו חייו. לפי שמלבד היותו בנו טבעי שהביאו לחיי העה"ז. היה ג"כ תלמידו ידידו שלמדו תורה והיה חפץ מאד יהיה צדיק ושלם. ועתה בראותו אותו יצא לתרבות רעה וכי עונותיו לכדוהו עד שמת אותה מיתה. שבלי ספק נתחייב בדינה של גיהנם. מבלי היות לו פנאי לשוב בתשובה כראוי. על זה חרד חרדה גדולה והיה דואג מאד על ככה. עד שעלה אל העליה ובכה. ונתן טעם אל בכייתו באמרו בני אבשלום בני בני אבשלום. יאמר בני אבשלום זה אינו כשאר הבנים כי כל בן הוא בן לאביו מצד א' להיותו יוצא חלציו. אבל זה הוא בני בני אבשלום. הוא לי לבן שתי פעמים משני צדדים אם טבעי מצד הגוף. ואם רוחני מצד היותו תלמידי. ואיככה אוכל וראיתי באבדן הבן הכפול הזה היותו יורש גיהנם. ע"כ מי יתן והיה יכלת בידי להעלותך גם עלה בחלק עליון בג"ע עד שתהיה מיתתי בגדר ומצב שאני אהיה תחתך. ע"ד אמרם מי יתנני מצע תחתיך וכו'. כך אמר הייתי חפץ שתהיה אתה כ"כ למעלה. שאשאר אני במקומי למטה ממך. וכ"ת איך אפשר ששום אדם יתאוה לזולתו שיהיה יותר מעולה וחשוב ממנו באיזו מעלה שתהיה. לזה אמר אל תתמה על החפץ והרצון הזה. כי הלא אבשלום אינו איש נכרי וזר אצלי. אלא הוא בני בני. בני שאני אביו ותלמידי שאני רבו ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו כ"ש בהצמדם יחד. והנביא אלישע ע"ה כשראה סלוק רבו אליהו זכור לטוב כתוב בו ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד וגו'. וכיוצא כזה אמר יואש מלך ישראל על אלישע עצמו ע"ה ויבך על פניו ויאמר רכב ישראל ופרשיו. ובכוונת תארים אלו רכב ישראל ופרשיו אומר אני כי באו להורות על עוצם שלמות הקדושים האלו. כי עם כל מעלת גדולתם אשר באמת הם היו אבות מלמדים ומנהיגים את ישראל וע"פ דבורם יצאו ויבואו. לא יטו ימין ושמאל מדרך הדרכתם. מ"מ היה מענותנותם להחשיב בעצמם כאלו היה הדבר בהפך שהם מונהגים מהעם ומודרכים מהם. ולא עוד אלא שמחזיקים עצמם בגדר הפחותים והשפלים שבמודרכים. וזה כי הפרש רוכב הסוס הוא הוא המנהיג והמדריך את הסוס. לכל אשר יחפוץ יטנו. והסוס הוא המודרך והמונהג אבל סוף סוף. הוא בעל חי מרגיש. אמנם הרכב דהיינו הקרון, הוא דומם נעשה מודרך כף רגל מודרך מהמנהיג אותו. אין שום צד בו לנטות ימין ושמאל אלא כאשר ידריכהו. ואמר עתה מתאונן על רבו. הלא אתה אבי האמתי כי תלמדני תורה וגדלה כ"כ ענותנותך. כי היית רכב ישראל נעשית אתה בעצמך רכב וקרון של ישראל שפל בפניהם כאלו אתה מונהג כרכב הדומם. ונדרך מהם כמו הקרון. והם המנהיגים עם היות באמת הדבר בהפך שאת היית פרשיו מנהיגם ומדריכם והם המונהגים. ועיקר התפעלותו היה כי חסר לו הרב שהיה לו כאב. ואמרו עוד בזה טעם שלישי. שנקראו המוסרים האלו האבות. ללמדנו שלהם יוכללו כל יתר התוכחות והמוסרים אשר היו או ימצאו בכל מין ספר או מחבר זולת זו המסכת. כי אלו הם כמו אבות. וכל שאר המוסרים כבנים אשר יולדו מהם שכלם ימצאו כאן. ואולי על זה אמר שלמה במשליו הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשים לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך. ירצה אשאל ממך שתטה אזנך הטב בדקדוק לשמוע כל דברי החכמים כלם. ותכף תשית לבך במתון תתן אל לבך להתבונן בדעה שלי אשר אני מלמד אותך. כי בלי ספק הדעת הזה שלי. הוא נעים ויפה עד מאוד.. יען כי תשמרם בבטנך ויכונו יחדו על שפתיך ע"י שיתן לבך לדעתו יתקיימו בך ותשמור בבטנך כל דברי החכמים ששמעת וכל אשר הם אמרו דברי מאמרים מפורדי' ומפוזרי' זה אחד וזה אחד. אלה מפה ואלה מפה. יתאחדו כלם יחד על שפתיך. בעיינך בדעתי. כי בו תמצא כלולים כלם. הנה אלה שלשה טעמים נלקחים מדברי המפרשים ע"ה לקריאת שם זה של אבות. ועוד אני מוסיף נופך בזה בטעם רביעי מיוסד על דבריהם ז"ל בפסוק אלה תולדות נח אמרו בב"ר הה"ד פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים וכו'. ויראה בעיני כי ע"פ דרכם יובן הפסוק באמרו אלה תולדות נח נח איש צדיק. מלבד כפל שם נח מלת איש לבלי צורך. שהכונה כי כל המולידים בנים תכליתם העצמי הוא לשיהיו נשארים קיימים במין כיון שעל צד הטבע אין מקום להיות קיים באיש מחמת המיתה. אבל מ"מ אין מולידים אלא את זולתם שהם הבנים היוצאים מהם. אמנם מי שהוא בעל מעשים טובים שהם בניו האמתיים. הנה הוא מוליד את עצמו שמתקיים באיש לעולם ועד. ואינו מת לעולם. וזה הוא מה הם פירותיו של צדיק מצות וכו'. כלומר שפרי הצדיק אשר הוא מסתמא המצות ומ"ט. הוא עץ חיים להחיות את הצדיק נצח. ואין המות מאביד אישיותו. וע"כ אמר אלה תולדות נח התולדות האלו של נח אינם כיתר התולדות שמולידים דבר חוץ מעצמם דהיינו הבנים. כי מה שהוליד נח. הוא נח איש. הוליד את עצמו להיות קיים באיש ולא במין בלבד ע"י מעשיו הטובים. לפי שצדיק תמים היה וגו'.