בינה לעיתים חלק ב קפו

השם הזה של יעקב מורה בפרטית מהות וגדר הערמה ומרמה באיזה ענין תהיה שהיא מענין עקב הנלקח על השפלות וההשתעבדות. בהיותו למטה בקצה הסוף. וזה הוא ויעקבני עשאני עקב ושפל למטה והוא לראש עלי למעלה. והיה זה פעמים. כלו' ענין זה עצמו שעשה אותי עקב היה שוה בשתי הפעמים. כי בשתיהם היה הענין אחד להשפיל מדרגתי ולהרים מעלתו. כי תחלה לקח בכורתי. מה שהייתי אני הבכור והוא הצעיר. הפך הקערה על פיה ונעשיתי אני עקב והוא הראש והבכור. וגם עתה לקח הברכה שלי האהובה לי מהיות גביר ושולט על הכל ולקח זו הממשלה לעצמו ונשארתי אני גם בזה בגדר העקב טפל ומשועבד אליו. והנה כל זה לא אמרו עשו מדבר עם אביו ממש. כ"א היה אומר לו לקח בכורתי היה שואל מה ענין זה של הבכורה ויגלו מומיו הנסתרים מתכונתו הנשחתת. אבל היו דבריו בינו לבינו. כמתמיה על הוראת השם עצמות ומהות הענינים. ולכן אמר קרא שמו. ומיד חזר לדבר עם אביו כמתחלה ואמר הלא אצלת לי ברכה וגו'. באופן שהשם הוא הוראת הגדר המהותי. ע"כ נכון הדבר לדעת כונת שם זה של אבות. למה נתייחס למסכת זו ראיתי למחברים ז"ל בזה ג' טעמים. הא' היותר מפורסם ומוסכם לפי שבה הוזכרה שלשלת קבלת התורה שבע"פ אשר אב לבנים הודיע איש מפי איש ממרע"ה עד רבינו הקדוש ז"ל. והיא באמת כונה נכונה ונכבדת מהמסדר מסכת זו שהיא כולה דברי מוסרים ותוכחות במשלות מידותיות. להודיענו בשם זה של אבות. שאינם מוסרים פלוסופיים המציאום מוצאים מדעתם ושכלם אבל הם מיוסדים על הקבלה האמתית מקדמונינו הקדושים שנמסרו מאבות לבנים. ולכן ראוי להזהר ביותר בשמירתן כפי מעלת האומרים אותם. כי מזקנים וקדמונים אתבונן. על דרך שאמר המשורר ע"ה ע"י אסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי אפתחה במשל וגו' אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו כאלו יאמר שיחוייבו להטות אזן ולהקשיב כל מה שיאמר. מצד שהדברים ההם מלבד מה שיש לנו בהם מהידיעה להיותם ישרים ונכונים. עוד תתוסף מעלתם להיותם נאמרים מאבותינו הקדושים שספרום לנו

והטעם השני כי להיות דברי זאת המסכת הנהגות להדריך האדם אל הדרך הישרה בעבודת שמים ולמוד התורה וכל המשלים את חברו הרי הוא כאלו ילדו נמצא אם כן שהמלמדים יקראו אבות והלומדים בנים

והוא המובן במאמרנו שהדיוק בדבריו מבואר למה אמר את בן חברו ולא אמר את חברו כדאמר בסמוך ר' אבהו כל המעשה את חברו לדבר מצוה כאלו עשהו וכו'. אמנם יראה כי עיקר מהות אדם וגדרו שהוא צורתו ונפשו. אין לאב שום חלק בה כי היא באה מאת ה' מן השמים. ורק את החלק החמרי יוליד האב בבנו כנודע מדבריהם ז"ל. נמצא א"כ שהאב לא יקרא עושה את הבן כיון שהעיקר חסר ממנו שהיא הנשמה. ולא תאמר עשיה אלא בדבר הנשלם והעשוי ומתוקן מכל וכל. כמו שאמרו גבי עשו שנקרא כן להיותו עשוי ונגמר. ואצל האדם לא יתכן שם עשיה אלא מצד הנפש כאומרו ונשמות אני עשיתי. מה שאין זה בכח האב. הוא מה שאמר משה עליו השלום מוכיח לישראל

הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך כלומר הוא יתברך אצלך במדרגת אב במה שקנך שבראך ונתן לך ההויה. שמלת קנין תצדק באב הטבעי וכן באם ששניהם מולידים כענין קניתי איש את ה'. אבל יעדיף על אביך במה שהוא עשך. הוא ולא אביך. עשה אותך עשיה מושלמת ונתן לך התכוננות ע"י הנשמה שזרק בך. ועתה אמר ר"ל ע"ה כי עם היות בן אצל האב הטבעי שאינו עושה את בנו אלא מולידו. הנה יכול להיות אחר שיקרא ממש עושה הבן בשלמותו העיקרי שהוא תקון נפשו וזה המלמד את בן חברו תורה. כי אע"פ שהוא בן לחברו אשר ילדו. מ"מ זה הוא בלבד מצד החומר. אבל זה המלמדו יאמר עליו שעשאו ממש כי נשמת זה הבן. עשאה המלמד ע"י למודו. והראיה ע"ז נפלאה מאמרו ואת הנפש אשר עשו בחרן. כי לפי שגיירם ולמדם להכנס תחת כנפי השכינה אמר שעשה את נפשם ממש. ובזה מתיישב אצלי הקושי הנמצא בדברי אדוננו דוד ע"ה על מיתת אבשלום שהעידה הנבואה: שש וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני. ומאמרם ז"ל נודע על אלו הפעמים שקראו בני להעלותו מגיהנם ולהביאו לגן עדן. ובמה שנדייק באמרו מי יתי מותי אני תחתך יתיר מלת אני. נבין אופן דבריו שלא אמר מלות בני תכופות זו אחר זו. אלא עשה ג' חלוקות תחלה אמר בני אבשלום ושוב אמר בני בני אבשלום שתי פעמים והפסיק באמרו מי יתן וגו'. ושוב חזר לומר אבשלום בני בני. וכאן אמר קודם אבשלום ואח"כ אמר בני. מה שלא עשה עד הנה

אבל הכונה במה שאמרנו. שהבן יקרא בן בב' בחינות. אם בהיותו ירך אביו יוצא חלציו. ואם בהיותו תלמיד לרבו. כי בלמדו מפיו תורה יקרא בנו כמו בני הנביאים. וידענו כמה חשו ז"ל שלא לשנות לתלמיד שאינו הגון שנופל בגיהנם כדאיתא בחולין. ואמרו במי שמתו שלא יהא בן או תלמיד שיקדיח תבשילו. וכן הזהירונו באמרם שלא יהא הוא בג"ע ותלמידו בגיהנם.