בינה לעיתים חלק ב קפה

כשלו. בלי ספק יתרחק מאד מן החמדה ולא תזיקהו אהבת המועיל. ורבא הוסיף כי אפילו באהבת הטוב במה שהוא טוב הן בדעות הן במדות. צריך גם כן הגבלה ורסן. כי לא כל אשר יראה לעינים מדה טובה או דעה והשכל. יורשה האדם להחזיק בה לבקש שלמותו. כי אם אותם אשר יהיו נוזלים מן המעיין הטהור יתברך שמו ועל אדני תורתנו התמימה הם מיוסדים ע"פ הדבר אשר הורונו רבותינו הקדושים ע"ה ולמדונו במסכת הנפלאה הזאת מסכת אבות. ולכן אמר מילי דאבות. ואמרי לה מילי דברכות. למה שנוגע אל אהבת העה"ב מכל מה שהאדם נהנה ומתענג בו בעה"ז. למען לא ישולח אל התאוות הגשמיות והעדונין ותענוגות בני אדם יקיים מילי דברכות. אשר נתקנו כל דבר ודבר שהוא מתהנה ומתענג בו. להורות כי הוא מכיר ממשלתו יתברך על כל הדברים וכי הכל שלו ובלי ספק ברכות אלו. יהיו לו מתג ורסן לבלתי התגאה ברבוי המותרות, וכבר הוזהרנו ממנו יתברך על הברכה כשאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ויכוון למה שאמרו על סתירת פ' לה' הארץ ומלואה. עם פסוק והארץ נתן לבני אדם. כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. כי כאשר נצא ידי חובת הברכה הראויה אז נתנה לנו הארץ ושלנו היא. על כן אמר כשתאכל ותשבע. תזכור לפרוע ולשלם אליו יתברך מה שהאכילך. וזה בברכך אותו ותתן לו שבח והודאה על מה שזכית לנחול הארץ הטובה הנז' למעלה. יען ע"י הברכה הזו. הוא יתברך נותנה לך כדבר המשורר והארץ נתן לבני אדם. מה שלא היה כן בחסרון הברכה. כי לה' הארץ ומלואה. וגזל היתה בידך. נדעה נרדפה לקיים מילי דאבות למען יקיים בנו יתברך והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. בב"י אכי"ר: דרוש ב לפרקים

סנהדרין פרק חלק. אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חברו תורה מעלה, עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן

לאשר קדם לנו באור טעם מנהג כל ישראל לשנות בשבתות האלה מסכת אבות ראינו עתה לדבר בהוראות שם המסכת למה נקראת אבות. כי השמות יורו על מהות הדברים בגדרם האמתי. וזה היתה חכמת אדה"ר שנשתבח בקריאתו השמות לכל הבעלי חיים שאמר עליו הכתוב

ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו' וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ויקרא האדם שמות וגו'. כי אמרו וכל אשר יקרא לו האדם וגו'. נראים דברים משוללי הבנה. אמנם לדעתי הכונה להעיד על הבחנת גודל חכמת האדם הזה. אשר הגיע מחכמתו בהקף ידיעת מהות כל ב"ח וב"ח בפני עצמו. עד שיתן לכל אחד מהם שם מיוחד בו יבדילהו מזולתו ולא שם כולל משתתף לא יורגש בו ההבדל כי הנה כל אשר נראה שלא יקרא לו האדם שם פרטי. אלא יקרא לו נפש חיה בכלל. הלא זה הוא שמו של האדם עצמו ג"כ. כי כמוהו כמוהם כלם הם נפש חיה ולא יבדלו בזה כל יתר הבעלי חיים ממנו כיון שגם עליו נאמר ויהי האדם לנפש חיה. וא"כ לא יורה בזה שום חכמה. וההקש בזה בעל נפש מרגשת בלבד. עם שיבדל מהאדם שנתוסף לו הכח השכלי. מ"מ לא יבדלו מיני הבלתי מדברים. והוא לא כן עשה. אלא קרא שמות רבים לכל הבהמה ולכל החיה ולכל העוף. לכל אחד וא' כפי מה שיאות לו לגדרו. ובזה הודיע חכמתו. ויעקב אבינו ע"ה כשרצה לדעת ענין המלאך שנתאבק עמו שאל לו הגידה נא שמך כאשר פי במקומו. מה שאמר עשו הרשע לאביו ע"ה הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי וגו'. כי צריך להבין מה נתחדש לו עתה בהבנת שם זה. ומה היא מלת זה. ומה טעם בכפל ויאמר שתי פעמים וגם כיון שהיה מדבר עם אביו. למה לא אמר הכי קראת שמו יעקב. כמו שאמר אח"כ אצלת. כי בלי ספק כשאמר ויקרא שמו יעקב. חוזר אל אביו ע"ה. כי אמרם הקב"ה קראו הוא דרשתם ז"ל. אשר ודאי לא עליה נתכוון עשו. ויראה לי כי לפי שעשו היה צד את אביו בפיו בהראות לו סימני טהרה ויראת שמים והיה רוצה שיחזיקהו לכשר ובעל מעשים טובים. בלי ספק זה היא סבה שעשו היה מעלים בכל האפשר ענין מכירת הבכורה. שאין לך גנות גדול מזה להחליף הקיים באובד והנכבד בנקלה. שכבר הורה באותה מכירה הוראה גמורה דפקר טפי. ושאין לו אמונה בהשארות בנפש חלילה וא"כ אלו היתה לאביו שום ידיע' מזה יחזיקהו לרשע גמור ולפיכך בקש עשו שלא ידע יצחק מעולם כלום מענין הבכורה למען יברכהו אלו הברכות הגשמיות להיות גביר לכל ושיעבדוהו וישתחוו לו כל זולתו. כי זה הוא הנרצה אצלו,. ועתה אשר ההפך עליו בלהות כי אדרבא שם את יעקב ע"ה גביר לו והוא הצעיר ואמר לו אביו שאחיו במרמה לקח ברכתו. אז אמר בלבו עתה אני מבין עצם השם אשר קראו אביו ליעקב בשם עקב שנצנצה בו רוח נבואה להורות על עצמות המעשה אשר יעשה ואינה בלבד הוראה כוללת על ענין הרמאות איך שיהיה בשלוח. שאם כן היה שמו רמאי כדברי יצחק בא אחיך במרמה. אבל