בינה לעיתים חלק ב קפד

תלו אותו בחלק החכמה והעיון. לא יוכלו כלם להשיגו ובהכרח יעדר מקצתם. אבל אצלנו כל ישראל בכללות. יש להם חלק מיוחד נשמור ולעשות. אשר הוא סולם מוצב לעלות לעה"ב. והוא חלק המעשה ויראתו ית' שהוא שוה לכל איש לא נעדר מלהשיגו אם ירצה. כי כל אחד ואחד נכון ומזומן לכך להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. כי אפילו לא יוכל להיות כן בפעל איזו סבה. מ"מ יספיק חפצו ורצונו והשתעבדות כשלא בא מידו יותר. וזהו ועמך כלם צדיקים כאשר העם הזה יהיו כלם צדיקים כראוי להם וכאשר הוא בידם להיות. כי לא צויתי יהיו כלם חכמים. אז ודאי יירשו ארץ החיים לפי שהאושר תלו במעש' ולא בחכמ' כי נצר מטעי הוא התורה הקדושה שהיא נצר ממטע חכמתו ית' הבלתי בעלת תכלית. ומה שהוא עיקר בה לפאר ועטרה. הוא מעשה המצות. אשר כתב הוא יתברך בידיו האלהייות בתורתו. ע"ד והמכתב מכתב אלהים הוא. זהו מה שראוי להתפאר בו וא"כ גדלה מאד מעלת החלק המעשי על החלק העיוני. ולא לבד על עיון פשוטי הדברים אלא אפי' על ידיעת הסודות העמוקים נתעלו המעשים. ואני מבין כן מדברי המשורר ע"ה

אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. ירצה באמת יש לי לתת תודות אליו יתברך בלב שלם על ענין הסוד העמוק של הישרים שישיגהו ישרי לב ועדה קדושה כי הוא בלי ספק ענין נפלא ומעולה מאד. אך אמנם גדולים מעשי ה' יותר גדולים מאד הם המעשים של ה' אשר נעשים לעבודתו בצוויו מהשגת הסוד הזה. וטעם הדבר הוא כי הם דרושים לכל חפציהם. הסוד אינו נדרש לכל ולא כל אשר יחפוץ בו ישיגהו אלא הישרים ועדה שכמותם. אבל המעשים האלהיים שצוה ה' לעשותם הם נדרשים נוחים ונמצאים לכל חפציהם כל החפץ ימלא את ידו כי הם פתח פתוח לכל ההמון לא יסגר לשום נברא. ואם רשב"י ע"ה אמר ראיתי בני עליה והנם מועטים על מועט חפץ האנשים דבר שמעטים הם אשר ירצו להשתעבד ולהכניע עצמם לעול העבודה ע"כ כי ראו קדמונינו ע"ה היות עתה זמן האביב שבו נרמזו ימי הבחרות בחיי האדם למען יהיה ראשית בכורי זמנם משועבד אל קבלת עול המצות בעבודת מעשים שהוא העיקר באושר ושלמותו לפיכך תקנו ללמוד פרקים אלו כי זה כל פרי למודו. להדריכנו במעגלי יושר במצות ומע"ט כאשר הוא מפורסם מענינם

הג' מבחינת הזמן העתיד. הוא חג השבועות שבו נתנה התורה שתתעלה בהר סיני אשר שם שמעו מפיו יתברך עשרת הדברים ונכתבו על הלוחות. ומשם בארה כל התורה כלה בספר הקדוש והשרש אצלנו שהתורה הכתובה מתבארת היטב ע"י תורה שבע"פ אשר קבל משה ע"ה מפי הגבורה. וזולתה לא היינו יודעים אמתת שמירת המצות. והוא מה שאמר יתברך ליהושע ע"ה

רק חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה הזאת אשר צוך משה עבדי וגו'. אשר ראוי לדייק אמרו ככל התורה הזאת בכ"ף הדמיון כי היל"ל כל התורה. ומה חזוק הוא זה שהזהירו כ"כ עליו. ולשון תשכיל עם שאנו מפרשים אותו לשון הצלחה מ"מ הבנתו הוא ענין השכלה וידיעה וצריך לדעת הכונה. אמנם נראה כי באה האזהרה זו על דבר שמירת הדברים המקובלים מפי מרע"ה שלא באו מפורשים בתורה. לבל יעלה בלב איש לגלגל עליהם ולומר שאין לו לשמור אלא מה שכתוב בתורה אבל המצווה מפי משה אינו מן העיקר ר"ל. לכן אמר התחזק מאד ושים נגד עיניך ולבך לשמור ולעשו' ככל התורה ויש כאן טעם מספיק. ירצה תשמור ותעשה כעין התורה עצמה ותחשוב כמוהו ממש מה שצוך משה עבדי מפיו אל פיך תשמרהו כמו שתשמור התורה כי ממנו יצאו כל הדברים. וזה כי ע"פ דבריו המקובלים תשכיל ותבין אמתת הדברים הראוים לך לעשות. וזולת תורה שבע"פ תעדר הבנתם ותהיה כעור ממשש. כי מאין תדע פרי עץ הדר מה הוא וכל א' וא' יקחהו כפי חפצו ורצונו ומי יאמר לך מה הכתוב בתפילין. וכמה ענינים נעלמים שאין מקום להבינם כ"א ע"י קבלת תורה שבע"פ. מעתה כיון שבחג השבועות אנו באים לקבל התורה אשר זכינו לשמוע מפיו יתברך בהר סיני ונכתבה על הלוחות. ורצו ז"ל להעמידנו על תכלית השלמות בזה שהוא להשתעבד בהבנתה ובשמירתה אל המוגבל בתורה שבע"פ כאשר בארנו בענין הכרובים. ולפיכך אנו מקדימים לקרא מסכת זו באלו השבתות הקודמים למועד הבא. אשר באה בה שלשלת הקבלה ומסורת תורה שבע"פ מתחלת משה קבל תורה מסיני ומסרה וכו' וכן כל המקבלים אלו מאלו איש מפי איש כי כבא יום מתן תורה כבר שעבדנו עצמנו לשמוע בפירושה ובשמירתה אל מסורת קדמונינו המקבלים מאשר קדמום עד מרע"ה. וזה כל פרי אושר חמדתנו

ועל זה נתייסדו דברי רבא ע"ה במאמר שפתחנו בו וכונתו בכלל לפי שעורי. כי. אחרי היה נטיית אישי המין האנושי נחלק לג' אהבות הידועות. הוא מבואר כי תקף שלמותו תלוי בהגבלת פעולותיו בשלשתן לרסנן לבלתי יתפשטו כפי הרצון והחפץ המשולח. ולאשר האהבה היותר כוללת ומרובה באוכלסין מכלן היא בולמוס חמדת הממון ובקשת המועיל. לכן א"ר יהודה. כי הרוצה לקנות מדת החסידות צריך שיקיים בעצמו הראוי והנאות בעסק חמדת הממון. וזה במה שישתדל להרחיק ממנו מכל וכל מה שיגרום שום נזק לחבירו. כי בהיות ממון חברו חביב עליו