בינה לעיתים חלק ב קפג

הימים כי שמא בכל יום חטאו. והנה אנחנו יצאנו עתה ממועד שמונת ימי חג הפסח אשר בהם היינו שמחים וטובי לב. ומסעודה אל סעודה יצאנו מבלי טורח בשום מלאכה ובלי ספק עלתה חלודה בעול ההשתעבדות והיצר הוא משולח אל העדונים והתאוות. על כן צריך לרסנו ולהכניעו בעול התורה. והמוסרים האלו אשר יועילו מאד להכניסו בברית יראת שמים וההתגברות על היצר ועם היות שגם בחג הסכות יש תשעת ימי שמחה. מ"מ להיותו בחדש אשר תחלתו וסופו ואמצעיתו הוא ימים נוראים מפורסמים לתשובה וצעקה. כי ראשיתו הוא יום הדין האדיר ומיד באים עשרת ימי תשובה ואחריהם היום הגדול והנורא יה"כ. וגם בשלהי ימי חג אנו עושים ביום הושענא רבה כעין יו"כ קטן בסליחות ותחנונים. ע"כ ודאי גם בימי המועד והחג לא פנה שכלנו ולא נתרחק מההכנעה הראויה לימים הנוראים ההם ולפיכך לא הוצרכנו אחר כך לעשות דבר רשום בלמוד הפרקים. משא"כ במועד הפסח כאמור. וזה הוא הטעם הראשון בבחינת הזמן העבר

השני בבחינת הזמן ההווה. ובאור זה בהבנת משנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כלם צדיקים וגו'. המורגלת להאמר בראשית המסכתא. והקושי בו מבואר איך הניח במוחלט היות לכל ישראל חלק לעולם הבא וכמה פושעים שאינם זוכים לזה. ומה גם שהפסוק אומר ועמך כלם צדיקים לעולה יירשו ארץ. נראה כמתנה שבהיותם כלם קדושים אז לעולם יירשו ארץ וממילא שכשאינן צדיקים לא יירשוה. ואני מדייק אמרו יש להם בלשון הווה. כי בין ידבר על עולם הנשמות הבא אחר המות. או על עולם התחייה. מ"מ הוא ענין שעתיד לבא לכל אחד אחר מותו. וא"כ כמו שאמר במקומות אחרים עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו'. עתיד הקב"ה לעשות מחול וכו' כן יאמר כאן. כל ישראל יהיה להם חלק לעה"ב או כיוצא. כ"ש שהוא מאמר סותר את עצמו. מלת יש עם עוה"ב וכן למד של לעולם הבא נראית בלתי מדוייקת כי האות המורה על המקום היא הבי"ת. והול"ל בעולם הבא. ומה שפירשו קצת מן המפרשים שמדבר על הנפש שהיא חלק באדם מוכנת לזכות לחיי עולם. נראה דוחק. כי לפי זה גם מלת להם בלתי צודקת. כי היה לו לומר בהם. כי חלק נפשו הוא בו בעצמו. והעד נשמה שנתת בי כל עוד נשמתי בי

אמנם לדעתי כוונו ז"ל להעמידנו על אמתת שלמותנו היותו מופרש ומובדל מסברת גויי הארץ בהתפלספותם. כי המה שמו כל תכלית אושרם בהשגת המושכלות. ולא פנו כי אם על העיון והשתדלו מאד להשתלם בידיע' מתוך חקירות'. ועל כן המעולים שבהם בחרו חיי ההתבודדות בהתרחקם מן הישוב. כי חשבו אין מקום להשיג האושר האחרון רק ע"י הידיעה והחכמה. וכמה התפרסם טעותם המשובש היותו רחוק מן האמת. שאלו כן היה המין האנושי יותר נבזה וחדל השלמות וחסר התכלית מכל הנבראים הפחותים. כי בכל מיני הנבראים מן הטבע בחכמת בוראו ית' שיהיה כל פרט ופרט מהם נכון ומזומן לבוא עד תכליתו המיוחד לו ואין לשום אחר מהם צד שיהיה אצלו נמנע ובלתי אפשר להשיגו. ואלו מין האדם. אם היה תכלית אשרו המיוחד. השגת ידיעת החכמה. אין זה בחק האפשרות לכל אישי המין בפרטות דרך כלל. כי יש לקצתם הכנה ומבוא על ככה. ולקצתם או לרובם הוא כמעט נמנע מפחיתות שכלם או חוסר מזגם או כמה מונעים אחרים. ונמצא א"כ האושר הראוי להיות כללי. לא יוכל להמצא אלא פרטי מעט מן המעט. וזה ודאי פחיתות וחסרון עצמי בחק האושר. ע"כ אנחנו היונקים משוד תנחומי תורתנו הקדושה ידענו נאמנה כי תכלית האושר ועיקר השלמות תלוי ברצון וחפץ ובחירת האדם. כל הרוצה וחפץ הוא נכון ומזומן לכך. וכלם שוים בו כקטן כגדול חכם וטפש. וכמאמר קהלת ע"ה

סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. אחרי שבספרו הרבה לדבר בעניני החכמה בכמה מיני חקירות עיוניות ואמר שדברי חכמים הם כדרבונות וכו'. שהרבה לספר בשבח בעלי החכמה. באה מסקנת דבריו באמרו ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ וכו' אעפ"י שהגדלתי בשבח החכמים בדבריהם. הנה אתה בני הזהר ודע לך באמת. כי חבור הרבה ספרים בדברי חכמה וחקירות. אין זה לפי האמת קץ השלמות ותכלית האושר האמתי. ולכן אל תתעצב אם אולי לא תהיה מכת בעלי העיון. ולא נתפזרו ספריך חוצה. ועוד מצד אחר אין לך להתחמץ מזה. והוא כי כל מה שהאדם עושה להג הרבה והוא יגע מאד בבשרו על הוצאת דברי חכמה הנה זה באמת אינו שלו מחודש מעצמו בהחלט. אלא סוף דבר הכל נשמע. סוף סוף כל מה שהוא אומר וכותב. כבר נשמע מקדם. ואם אינו כבר ידוע. אך אשר איעצך על האושר האמתי והקיים. הוא בחלק המעשה שתירא את ה' ותשמור מצותיו. כי זה זה ענין כולל ואפשרי לכל האדם מאיזה מין שיהיה כי הכל תלוי ברצונו. מה שאין כן השגת החכמה כי לא רבים יחכמו. והיא כונת משנתנו כל ישראל יש להם וכו'. ירצה לא כתכלית האושר אשר לאומות הוא תכלית עם בני ישראל. כי הם לאשר