בינה לעיתים חלק ב קפב

הוצרך לומר כי אני ה' ולהזכיר שמו. יאמר בסתם כי אני רופאך. על כן פירשו כי כונתו יתב' להודיע משלמות סגולת התורה היותה בדברים הנעימים ומוסרים המועילים. מרפאה כל כתמי הנפש להוציא ממנה כל התכונות הרעות והמדות המגונות. על הכל היא לה רפואה שלמה. וגם לכל תחלואי הגוף. אבל לא יקרה לה כמקרה ההרקות הגופיות אשר מידי נקותם הגוף פעמים רבות באורך הזמן. יבואו לגרום המיתה. בהתכת עצמות הלחות השרשי מעט מעט. כי אין ד"ת כן אלא הם רפואה. ובאותה הרפואה הם עצמם החיים. לפי שהיא פועלת בשכל רצוני והבחנה אל הטוב. ולפיכך תדחה המותרות וכל הדבר המזיק. ותקיים הנאות לשלמות ולחוזק הבריאות. האמנם באר תנאי דבק שצריך לזה. והוא מה שאמר תורה שנתתי לכם וכו'. ירצה מה שיש בד"ת סגולה זו הגדולה שאמרתי להיות רפואה וגם להיות חיים. זה הוא מצד שנתתי לכם. בבחינת היותי אני הנותן אותם לכם. כי כשתשמרו אותם לקיים צוויי. תשיגו מעלה זו. אבל אם תשמרו אותם מצד עצמם. להיותם בעיניכם דברים טובים והגוגים. תהיו בזה כהמון הפילסופים ואין לכם בזה שום יתרון. ונמצא בזה שעצם הרפואה הסגוליי' אשר בתורה כאמור באה מצדו יתברך להיות הוא הנותן אותה. וזה הוא כי אני ה' רופאך. יאמר אם תשמע בקול ה' בשמירת מצותיו. תזכה שלא תהיה בך שום מחלה מתחלואי מצרים. ודע נא וראה כי רפואה זו באה לך מצדי ואני ה' הוא הרופא. כי לאשר אני מצוה אותם. והיותם מצות מלך. קונים הויה זו לסגולת הרפואה הכוללת השלמה. וכיון שהתורה תכלול כל מין רפואה ראוי א"כ לעשות ממנה עיקר בבקשות הבריאות לרפאות פעם אחת הנפש עם הבשר ולפיכך ע"פ דרך המפרשים ז"ל אנו לומדים עתה מסכת זו בזמן האביב הזה כי בבקשת תרופת הגוף ע"י ההרקות והשקויים תצטרף ג"כ התרופה הנפשיית בלמוד המוסריים התוריים הנחמדים. ובא זה מכוון יפה עם דרכי הרפוא'. כי המורגל בין הרופאים האומנים אינם נותנים מיד הרקה כבדה וחדה מאד. כי לא ימצאו עדיין הליחה מבושלת. וגם מלוי הכרס יעכב שתפעול בפנימיות הליחה המחליאה. לכן תחלה יסדרו מין תרופה קלה נקראת בלשונה ליניטיב"ה או מנוראטיב"ה. ויתמידו במיני משקין מבשלים הליחות ומכינים אותם. ואח"כ לבסוף נותנים ההרקה החדה. כי אז תמצא הכל מתוקן ומבושל ותפעול פעולת' בעצם בדחיית רבוי הליחות והנה כל זה נמצא בתורה הקדושה דכלא בה ובדבריה המסולאים תפעול כל אלו הפעולות. והיא אצלי כונה אחרת באמרו רפאו' תהי לשרך ושקוי לעצמותיך כי התורה תהיה כמו התרופה להקל משא הכרס מהמלוי אשר בו כעין המנוראטיב"ה וזה הוא הנרמז בשרך וגם תהיה כמשקה חד להריק עצמותיך להכנס בעצם החלקים הפנימיים ולהריק משם הליחות הרעות. ומעין המשקים המבשלים. הם פרקי אבות ששותים ה' ו' מהם. ולבסוף בא יום מתן תורה. היא ההרקה האמתית. ולי בזה ג' טעמים. א' בבחינת העבר. ב' בבחינת העתיד. וג' בבחינת ההוה

הא' כי נודע היות סבה עצמית אל תגבורת התאוה ושלוח הדמיון. מה שירבה האדם בתענוגים ועדונים ממאכל ומשתה ורוב שמחה. כי יחסר רסן השכל המגביל הדברים ונשאר היצר משולח לכל אשר יחפוץ. וכמה הורה זה איוב במה שאמר הכתוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם וגו'. ואם כי מלת וברכו. אנו מפרשים אותם פעל עבר לאשר באה אחר מלת חטאו. מ"מ הוראתה העצמית מטעם וי"ו ההפוך הוא לעתיד. ויאמר הכתוב כי לאשר ראה איוב רבוי המשתאות אשר עשו בניו. חשש פן יגרום זה בהם עון אשר חטא בבעיטה ופריקת עול. ולכן עשה לזה ב' תקונים הא' שלח בעדם וקדשם ר"ל קדש אותם והדריך אותם לדרוך מהלך הקדוש והשלמות. ועוד הקריב עולות מספר כלם. ונתן טעם לכל החרדה הזאת כי אמר איוב שמא מתוך שמחת המאכל והמשתה פרקו עול וגרם להם להכנס בפחיתיות החטאים. והיותר מבהיל בזה כי לאשר עברה גוררת עברה חשש פן ממה שחטאו עברות קלות יבואו לחמורות יותר בברכת האל ח"ו ולכפור בעיקר ויהיה. סבה שיצטרך איוב לעשות כן כל הימים. כי לא יספיק לעשות זה בסוף היקף ימי המשתה. אלא בכל יום ויום יצטרכו להשתדלות זה כי יהיו שקועים מאד למלאות תאותם. ע"כ בחר לעשות כל זה כאשר הקיפו ימי המשתה כי יועיל מאד לרסנם ולא יוצרך לטרוח בזה בכל יום ויום. ורז"ל אמרו פ' צו

א"ר יודן בר חלפוי בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל הקרבנות שבתורה ע"כ. ואני אומר דכלהו איתנהו ולכלהו נתכוון באמרו מספר כלם. והכתוב מפרש שלשתם בטעמם כי הקריב מספר כל הימים מפני שאמר איוב אולי חטאו בני בסתם. וכיון שלא נודע מי ומי חוטאים צריך להקריב מספר כל הבנים. ועוד שנית הקריב מספר כל הקרבנות מפני שלא ידע עצם פרטיית החטא. ושמא חטאו ח"ו בכפירה במציאות יתברך וכפירה כזו למעשה תחשב כנודע. והרי זה עקירת כל התורה. והיו כעוברים כל עברות שבתורה לכן צריך להקריב כל הקרבנות לכפר על כל העונות. ועוד שלישית ככה יעשה איוב כל הימים. כלומר כמו שעשה מספר כל הבנים ומספר כל הקרבנות. ככה עשה ג"כ מספר כל