בינה לעיתים חלק ב קפא

לזה אמר בסוף האותיות תבא תחנתי לפניך כאמרתך הצילני תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חוקיך. התפלל שתגיע תחנתו לפניו יתברך והוא שיצילהו משגיאות ומכשול בדבר הלכה ושיהי' למודו תמיד כדרך אמרתו הצרופה כי אמרות ה' אמרות טהורות. ואח"כ תבענה שפתי תהלה. אתן ההודאה ותהלה לשמך הגדול על אשר אתה תלמד אותי חוקיך הישרים. ואני בעניי ככה אני עושה. כי מתחלה התפללתי לפניו ית' ינחני במעגלי צדק למען שמו

ועתה אני נותן הודאה לשמך הגדול ברבים בד"ת אלו לפני מעלתכם בסוד ישרים ועדה. על חלקי אשר חנני בספרי הדל המודפס. ועליו רמזתי בנושאי משנה התורה הזאת כי שנון התורה הזאת אשר אני דובר באזניכם הוא על ספר בעבור הספר שלי אשר הפליא חסדו לי הוא יתב' להביאו לידי גמר ההדפסה. ברוך הגומל לחייבים טובות אשר גמלני כל טוב ואליו פי קראתי יגמור בעדי להוציא לאור יתר החבורים קטני הערך אשר לי. ולהוסיף אליהם לעבודתו ית' ויקוים בכל העדה ומלאה הארץ דעה את ה' כפלים לתושיה. בביאת הגואל מגיד משנה. אכי"ר: עת לעשות דרוש ל"ד דרושים לזמן פרקי אבות המביאים לידי מעשה ועבודת ה'

דרוש א לפרקי אבות

פרק המניח האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזקין רבא אמר מילי דאבות. ואמרי לה מילי דברכות

המובחר שבטעמי המפרשים על למוד פרקי מסכתא זו בשבתות אלו שבין פסח לעצרת. הוא מה שאמרו. כי כאשר לענין שמירת בריאות הגוף הורגלו רוב האנשים בזמן הזה שהוא תחלת האביב לנקות את גופם ע"י ההרקות וההקזות. להיות עתה זמן תגבורת רתיחת הדם כן לשמירת הבריאות הנפשיי אשר לו מבוא גדול בתכונת הגוף וטוב ההתמזגות אנו מרגילים עצמנו בלמוד דברי מוסר השלמים האלה ותקוני המדות המעולות אשר היא הרפואה האמתית. ואמרו ז"ל במכילתא

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ומה ת"ל כי אני ה' רופאך א"ל הקדוש ב"ה למשה אמור להם לישראל ד"ת שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ויש לדייק בו כי לכאורה מנדקט תחלה הפסוק כל המחלה וגו'. ואמר מיד מה ת"ל כי אני ה' רופאך נראה שכונתו להקשות ההרגש המורגל שאם לא ישים מחלה. רפואה למה צריכין. ואם הדבר כן לא תירץ כלום באמרו ד"ת רפואה הם חיים הם. כי עדיין יקשה למה יצטרכו ד"ת להיות רפואה וחיים. כיון שאין כאן מחלה. שנית באריכות לשון זו. אמר הקב"ה אמור לישראל ד"ת שנתתי לכם וכו'. כבר נודע שד"ת ה' נתנם. יביא בקצור פי' הפסוק ויאמר מה ת"ל כי אני ה' רופאך ד"ת רפואה הם חיים הם וכו'. ג' כפל זה רפואה הם וחיים הם שאחר הרפואה בהכרח יש חיים שאם אין חיים א"כ אינה רפואה. ד' אם רפואה וחיים הם שני ענינים הרי בפ' כי אני ה' רופאך לא נזכרה כי אם הרפואה ואם סמך על פ' כי חיים הם שמביא למה שנה מסדר הכתוב שנאמר בו תחלה חיים ולבסוף מרפא והוא הזכיר תחלה רפואה הם וכו'

ונאמר בבאורו כי נודע מעניני התרופות וההרקות. כי הן אמת מועילות לגוף להוציא ממנו הליחות המחליאות ומנקות אותו. אך אין בהרקה גבול שכלי רצוניי. להוציא בלבד הליחה הרעה ולהניח הליחות השרשיי העצמי שבו תלוי חיות האדם. אלא אגב דוחקא היא דוחה ומוציאה מן הגוף ליחה טובה עם הרעה בערבוביא. ומזה נמשך תשות הכח וחלישות המזג. וכאשר יתרבו ההרקות פעם אחר פעם יתמעט תמיד עצם ליחותו עד שבמקרה נמצאו התרופות סבת קצור חיי האדם. וכבר נודע למשל הנאות אשר שמו בזה לבגדי פשתים הנתונה לכביסה שע"י הגהוץ בנתר ובורית בלי ספק הם מתלבנים וסרו מהם הכתמים. אבל בכל פעם שיכובסו הם חסרים גם כן מעצמותן ונעשים בלויי הסחבות ובאים להקרע בנקל. ואמנה התרופה הנפשיית הבאה לנו ע"י תורתנו שתתעלה היא נבדלת מאד מזה החסרון הקורה בתרופה הגופנית. כי מעצם סגולתה להביא התועלת בלי שום נזק והפסד. וזה הוא פירוש רפאות תהי לשרך. שתרפא ותריק הליחה הרעה. אבל לא יקרך כתרופה הגופנית. שאגב ההרקה תוציא גם כן מהלחות השרשי ותייבש העצמות שתשארנה כיבשות. אלא אדרבא תהיה שקוי שתתן משקה ולחות לגוף העצמות דשנים ורעננים יהיו

והוא מה שרצו ז"ל במאמרנו אשר לדעתי דייקו בכתוב כי אחר שאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' כלשון מדבר בעדו שמורה מן הסתם היותו הוא יתברך המדבר. אם כן למה