בינה לעיתים חלק ב קפ

אם הרבה ואם מעט ונמצאת בזה היותך משיג התכלי' מזמן ההתחלה והוא מה שיומשך ג"כ ממאמרם ז"ל בקהלת טוב אחרית דבר' מראשיתו. הטוב המוחלט בתכלית הוא מה שיתחלף משאר התכליות שאינם מושגים כ"א בסוף הדבר. וזה יהיה מושג ומגיע אל התכלית ואחריתו. תיכף מראשית והתחלת הדבר. הוא הטוב הגמור כי לא ימצא אלא בעסק התורה האלהית שתתעלה ולכל הנמשך ממנה. ולא עוד אלא אפי' אם בהתעסקו בה לא יוכל להשיג ממנה כלום ולא ידע מאומה מאשר בקש. מ"מ לא אבד תכליתו וכאלו השיגו בהחלט יחשב לו. וכן נמליץ בכונתם ז"ל על צד החדוד באמרם פ"ק דמגילה יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. כלומר אם כשיגעת בתורה לא יכולת למצא בה מאומה כי לא הגיע שכלך לעומקו של אותו דבר או לאיזה מונע אחר. אל תאמן שהוא כן באמת שלא מצאת. כי אדרבא מצאת הרבה לפי שהיגיעה עצמה היא המציאה ותחשב לך להשגת תכלית. ואולי לכונה זו אמר דהע"ה אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ומאליו יתבאר בנקל

הנה כי כן יבורך ויתנשא שמו ית' הגדול המרומם על כל ברכה ותהלה אשר זכני לבא עד קצה הדפסת מה שהשיג שכלי הקצר בחלק קטן כטיפה מן הים בתורתו הקדושה. וחנני כי יצא לאור העולם ספרי הזך

גדולי תרומה פי' לרב בעל התרומות ז"ל. כי כבר אמרנום אין להצטער ולדאוג כאשר בהתעסק האדם בתורה לא יבא עד תכלית חשקו להשיג חלק גדול ממנה כ"א מעט מהרבה או איך שיהיה. כי הלא אותו המועט שישיג הוא חלקו ובו הגיע לתכלית המוגבל לו ויקובל לפניו ית' ברצון

ויהיו דברי אלה ברבים לפני יקר תפארת גדולתכם לקיים מה שאבין מכונת מאמרנו אשר נתקשיתי בו משני צדדים. אם בקושי ודוד בפלגא דלילא הוה קאי כו'. כי מה סתירה יש בזה. הרי אפשר דהא והא איתא שהיה מקדים בנשף ועוסק בתורה בתחלת הלילה ואח"כ שכב על מטתו. ושוב היה קם חצות לילה ועוסק בה מחדש. ומדלא רמי קראי אהדדי לומר כתיב חצות לילה וכתיב קדמתי בנשף וגו' כדרך הגמרא אלא קאמר ודוד בפלגא וכו' משמע שהוא פשוט אצלו למונח קיים דמאורתא קאי. והוקשה לו מפ' חצות לילה ואתמהא מה הכרח יש לזה ונימא איפכא דבפלגא דליליא קאי ויקשה קרא דקדמתי. ומה גם בהיות קר דחצות לילה קודם. ואם במה שתירץ רב אשי מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ופירש רש"י ז"ל דהכי מפרש בההוא קרא אקום להודות לך. וקשה שהרי גם בפסוק קדמתי בנשף קאמר ואשוע שמפרש היותו משוע ומתפלל ומנין לו שהיה עוסק בתורה דמאי אולמיה דהאי מהאי. ונאמר בישובן של דברים כי יש שנוי בכתובים. שבפסוק זה דחצות אמר אקום בלשון עתיד. ובאחר אמר קדמתי לשון עבר. והנראה מפשוטו של לשון אקום היותו דבק עם הפסוק הקוד' חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי. ורצונו עם היות בא לי עכוב מצד הרשעים לא בעבור זה אני שוכח התורה. כי הן אמת שבתחלת הלילה איני עוסק בה אבל לא שבאמת אני שוכח כי הנני מבטיח אומר וגומר בדעתי שבחצות לילה אקום להודות וגו' כאלו יאמר מה שאיני עושה עכשיו אעשה בחצות לילה וע"ז הקשה וכי לענין מעש' שמא היה כן בפועל שדוקא בחצות היה קם ולא מתחלת הלילה. והלא אנו רואים שהוא מעיד על עצמו קדמתי בנשף שכבר עסק מאורתא. ולא המתין עד חצות וא"כ מעיקרא מאי סבר כשאמר ויעד שיקום בחצות. והשיב רב אשי שכן היה כי הדבר אשר עליו יקום בחצות הוא מתחלף מהדבר שהיה מקדים מאורתא. דכאן באורייתא כאן בשירים ותשבחות וגו'. והענין הוא דשנינו בפרק תפלת השחר רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי. ובגמרא מייתי ברייתא בכניסתו מה הוא אומר יהי רצון שלא תארע תקלה על ידי ושלא אכשל בדבר הלכה ויבושו בי חברי וגו'. ביציאתו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות וגו' וזה הוא המכוון כאן לדוד עליו השלום כי הוא לא אמר שבחצות יקום לעסוק בתורה ולא קודם מחמת עכוב הרשעים אלא אדרבא מודיע שלא שכח כלל בעבורם מעסק התורה תמיד. ובאר כי בתחלה מאורתא שהיה רוצה לעסוק בתורה עד חצות אמר קדמתי בנשף ואשועה. ירצה עד שלא אתחיל לעסוק בתורה אני מקדים בשועה ותפלה לפניו יתברך על התורה שאלמוד שלדברך יחלתי אני מיחל ומצפה יבא לי דבר התירה ממך יתברך שלא אכשל בדבר הלכה ולא יארע תקלה על ידי כי מלומדיך הם מלומדים על דבר אמת ובזה אני לומד התורה עד חצות לילה

ואמנם אמר מעיקרא חצות לילה אקום וגומר. דעו שאיני שוכח התורה כי אדרבא עתה מתחלת הלילה עד חצות אני עוסק בה. עד שאני מייעד שכשאסיים ללמוד שהוא בעת חצות לילה. אז אקום מהלמוד כדי להודות לך לתת שירות ותשבחות לך על משפטי צדקך על שלמדתני משפטים צדיקים וישרים דומה ממש לאומרו אני נותן הודאה על חלקי. והוא כי חבר אני לכל אשר יראוך. ישתבח שמך שנתת חלקי מיושבי בית המדרש שאני חבר ועמית ליראיך הם יושבי בבית המדרש. ואיני מתחבר לרשע שהוא מיושבי קרנות וזה ממש אני נותן הודאה על חלקי. ומסכים