בינה לעיתים חלק ב קעז

נמשך מזה להיפך שעזרו אחרי אדוניהו ולא שמו לבם למאמר המלך. וגרמת כל אלו הנזקין היה באמת המלך עצמו אשר לא הוכיח את בנו כראוי אלא נהג עמו בגעגועי האב. ובזה נבא אל כונת מדרשנו כי לאשר קבלנו היות כל מלך שלמה הנאמר במגילה זו קדש חוץ משנים. איך יתכן לומר בעטרה שעטר' לו אמו אצל הבורא ית' ראשון ואין ראשית לראשיתו. ע"כ אמר כי יתבאר זה במשל למלך שהית' לו בת יחידה. והיה מהפלגת אהבתו אותה כי עם היות מהראוי שהאב לא יפרסם בגלוי לבנו תכלית אהבתו אותו על כל זה לא עצר כח להצפין לה אהבה זו עד שבפה מלא לא היה קורא אותה בשמה העצמי כנהוג אלא היה אומר לה בתי שהוא לשון חבה כמו אומר בתי אהבת לבי. ע"ד חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם. שלא הביא ראיה מפסוק בני בכורי ישראל לפי שלא היה מדבר עמם אבל בדברו עמהם קורא אותם בנים שמודיע ומגלה להם חיבתו העצמית וזו ודאי חבה יתרה היא. ואומר כאן אל תחשוב שגלוי אהב' זו גרם לבת שתזוח דעתה עליה שיהי' סבה לצאת ממחיצתה בגדר המוסר אצל האב עד שתסבב ימעט באהבת' לרוע מעשיה. כי לא זז מחבבה עד שקרא' אחותי שאדרבה הוסיפה בשלימות עד שגם הוא הוסיף בגדרה להשוותה לו כאחות. וכן הוסיף עוד להגדיל מעלת' להחשיבה כאם וכו'. והוא הנמשל בהקב"ה כי תחלה קרא את ישראל בתי להורות שהוא מפרנסם ומשגיח עליהם בפרטות לספק כל צרכיהם כאשר יעשה האב ליוצא חלציו. ואח"כ הוסיף להם מעלה שנית שמסר להם הכח והממשל' אשר לו כב"י לשלוט על כל הנבראים ולשדדם כיהושע ע"ה והדומים לו. וזהו שקראם אחותי רעיתי שהם כריע וכשותף להב"ה במעשה בראשי' לשדד הטבע כמוהו ועוד עלו אל מעלה שלישית גדולה מכלם שכב"י השליטם על עצמו לשיגזרו אומר והוא יקיים כגדר האם שגוזרת על בנה ואמנם ראוי להשכיל להטיב כי שם המשל בבת ואחות ואם ולא המשיל לבן אח ואב. להעמידנו על אמתת הדבר שבכל האמור אין לנו שום כח ויתרון מצד עצמנו. כי אם מצד היותנו מושפעים ממנו ית' כי בהיותנו בגדר נקבה והוא יתברך משפיע בנו אז יפה כחנו וכשנשדד הטבע וגם נאמר אליו יתברך לחזור מגזרתו כמשה ע"ה שאמר סלח נא לעון העם הזה. והוא ית' השיבו סלחתי כדברך אין בזה חסרון ח"ו בחקו יתב'. אדרבא היא היא גדולתו כי מכחו הגדול ומצד רצונו הפשוט אנו עושים כן כעבד מלך. והוא אמרו בעטרה שעטרה לו אמו. עטרה גדולה היא לו ית' שהוא מתעטר ומתפאר בשיהיו ישראל אצלו בגדר אמו לעשות רצונם. כי ממה שמקבלים מחסדו הבב"ת בא להם כן. וכששמע רשב"י ע"ה ענין זה הנכבד בפסוק עמד ונשקו וכו'. ירצה כי הוא שאל ממנו אם שמע מאביו פי' פסוק זה. והיה זה כמעט מקום הקפדה כאלו לא היה ביד ר' אלעזר עצמו לפרש הפסוק מדעתו ומשכלו. וכשאמר לו פי' אביו נמצא שרבי אלעזר לא חדש בזה כלום אלא היותו מגיד בפיו ובשפתיו מה ששמע מאביו אבל משכלו לא הוציא כלום. לפיכך עמד רשב"י ונשקו על ראשו לרמוז לו שהוא מחשיב מאד ראשו של רבי אלעזר ומכיר בשכלו אשר שם משכני היותו זך ובהיר. אבל מה שהוא מהללו עתה ומשבחו היא מנעימות וטוב סדר הדברים אשר אמרם בפיו במתיקות גדול. כי אם היות עצמות הפי' מאביו מ"מ היות הדבר נאמר מפיו של רבי אלעזר נותן ערבות בענין עצמו. וזה הוא אלו לא באתי אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי. ויצא מזה כי היותו יתברך מגדיל את ישראל הן הן גדולותיו. מעתה זאת היתה אצל מעלת הקהל הקדוש המרומם הזה לשים עיני השגחתם עלי ולהעלותי משפל מצבי לשים המשרה על שכמי לשרתם ולברך בשמם עם כל מעוט ערכי הנמוך כי רצו להדמות לקונם ית' כי כן דרכו להגביה שפלים וממנו ראו וכן עשו. הוא שרמזתי בנושא עיניכם הרואות את כל מעשה ה'. כי עיני מעלתכם המה יביטו יראו מעשי ה' ודרכיו הטובי' ללכת בהם כאשר עשיתם היום הזה. הוא ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ויהי נועמו עלינו להרבות תורה ומצות ויזכנו להיות עיניכם ועיני כל ישראל רואות מעשי ה' הנורא אשר יעשה בקבוץ נפוצותינו. יראו עינינו וישמח לבנו בביאת גו אלנו אכי"ר

דרוש ל"ג על אשר חנני הוא ית' להשלים הדפסת ספר גדולי תרומה שלי

משנה התורה הזאת על ספר

פ"ק דברכות חצות לילה אקום להודות לך ודוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא הוה קאי דכתיב קדמתי בנשף ואשוע אמר רב אשי עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירים ותשבחות

ההשכלה היותר חשובה מכל ההשכלות הלא היא לדרוש השגת ידיעת התכלית האמתי בכל הדברים כי הוא העיקר והשרש לכל האמירות ולכל הצווים ולכל