בינה לעיתים חלק ב קעו

אל צורך איכות הטבע יוסר ממך כל מין מחלה כי הוא עיקר גדול בשמירת הבריאות. וזה הוא המין הראשון מההשגחה במה שהוא יתברך משפיע לישראל מה שהם צריכים

המין השני שנתן להם בכלל ולטובים שבהם בפרט רשות וממשלה על כל מעשה בראשית לפעול בהם כחפצם לעת המצטרך ולשדד הטבע ולהרסו כאלו כב"י מסר להם כחו הגדול בזה להיות כמוהו בשכל צבאית מעלה ומטה ישתעבדו אל השלם כאמרם ז"ל מה הקב"ה פוקד עקרות מה הקב"ה מחיה מתים אף הצדיקים כן. והוא המכוון אצלי בדברי המשורר ע"ה אמרו מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ. והמפרשים ז"ל אמרו כי יו"ד המגביהי המשפילי היא נוספת. ואחרים פירשו שהוא כאלו אמר בשבילי הקב"ה מגביהי לשבת וכו'.. ואני מפרשה כפשוטה שהיא כנוי לעם בני ישראל המדברים בעדם בזה המזמור. וזה כי על פ' הבט נא השמימה וספור הכוכבים אמרו ז"ל מלמד שהעלה אותו הקב"ה למעלה מכיפת הרקיע אין הבטה אלא מלמעלה למטה אמר רבי לוי עד דסגר לך ברגליך דרוך סבא וכו'. לומר כי ל"מ הנפש כפי מהותה בעצמה יש לה יתרון על הגרמים השמימיים. אלא אפי' בהיותה מלובשת עם הגשם והחמר תמשול בהם. וזהו עד דסגר לך ברגליך שלא תצטרך על זה להפרד מן החמר כמו שנאמר למשה ע"ה של נעליך וגו'. ומתנה זו הנחילה הוא יתברך לבניו אחריו להיות להם הכח הזה עצמו. כי כן הבטיחו כה יהיה זרעך. בשרו שגם זרעו האמתי שעליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע. יהיה כן כמוהו עליון על כל צבאות מעלה ושליט עליהם. יאמר אם כן מי כה' אלהינו מי בכל אלהי העמים יתן לעמו הגדולה והממשלה שנתן לי אלהי עולם ה' כי הגביהני לשבת ששם מושבי גבוה למעלה מן הגבוהים הם השמים ונשארו הם תחתיו באופן שכשארצה לראות בשמים אינני כשאר יושבי הארץ שצריכים לשאת עיניהם לצד מעלה לראות בהם. אבל אני להיות מושבי למעלה מהם. חנני אלהים והגדיל חסדו עמו כי אדרבה הוא עושה שאני משפיל עיני למטה לראות בשמים ובארץ בפעם אחד. כי כמו שאני צריך להביט למטה לראות הארץ כך אביט מלמעלה למטה לראות השמים כי שניהם תחתי בשוה. ובזה הקב"ה משוה אותי ומושיבני יחד עם נדיבים וגו'. הם אברהם ושרה ע"ה נשתבחו במדת הנדיבות ומהם ירשתי זאת הגדולה וכב"י אנו שוים עם ה' בכח זה. האופן השלישי הוא כי לא בלבד נתן לנו ממשלה על הברואים אלא כב"י גם על גזרותיו יתברך נתן כח לקדושים לסתרה ועליהם נאמר גבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזרות כאומרם ומי מושל בי צדיק מושל יראת אלהים וכו'. ויש כמה הוכחות על כל אלה אין צריך להאריך. ובזה נבוא אל הבאור כי לאשר כל שלמה האמור בשיר השירים הוא קדש. איך יצדק לומר עליו אמי. ע"כ שאל רשב"י ע"ה פי' ענין זה לרבי אלעזר ברבי יוסי ע"ה שיאמר לו בפירושו דבר מתיישב. ואז פי' לו כי הכונה לומר מגודל חסדיו יתברך עם ישראל ועד היכן העלה אותם שכמעט אין השכל יכול לציירו והוא כמשל המלך שמרוב אהבתו לבתו היה קורא אותה בתי. כי מדרך האב המשכיל עם היותו אוהב מאד את בנו אינו מראה לו זה בפרסים בדברי געגועים וחבה כפי אהבתו אותו אלא אדרבא צריך להראות לו פנים זועמות ולדבר אתו קשות להטיל מוראו עליו כי בלאו הכי יגרום לבן לצאת ממחיצת המוסר לתרבות רעה עד אשר ישנאהו תחת אהבתו אותו ועד נאמן אמנון בן המלך דוד ע"ה כמאמר הכתוב. ולא עצבו אביו מימיו לומר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תואר מאד ואותו ילדה אחרי אבשלום ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדוניהו. ואמרו ואותו ילדה אחרי אבשלום נתקשה אצל המפרשים. ולי עוד דקדוק אמרו ויעזרו אחרי אדוניהו. כי כיון שאמר תחלה ויהיו דבריו וגו' שכנוי דבריו חוזר אל אדוניהו הנזכר למעלה למה חזר לומר בסוף מילת אדוניהו כי ודאי היה מספיק לומר אחריו. וממילא היה מובן שהוא על אדוניהו. אך נראה כי הכתוב רצה לתת התנצלות לדוד ע"ה איך היתה כזאת מלפניו שלא הוכיח את בנו ועזבו ברשותו לעשות כחפצו עד שבא לידי מדה זו למרוד במלכותו. ע"כ אמר כי היה זה לג' סבות האחד מצד הטבע כי האב להיות אב מדרכו הוא שלא להעציב את הבן באהבתו אותו. וזה הוא ולא עצבו אביו מימיו לאמר וגו'. והב' מפני שהוא טוב תואר מאד ואפי' לא היה אביו ממש אלא זר אצלו. מ"מ יופי התאר גרם לכל איש להיות חנו בעיניו ולהטות אליו חוט של חסד ולא יכריעהו לכף חובה. והג' להיות שאותו ילדה אחרי אבשלום וחשש כיון שנולדו זה אחר זה. שמא יקרה לו גם כן מה שקרה לאבשלום אשר נולד לפניו. כי ברצותו להכניעו ולמנעו ממה שבקש למלוך בחייו. גרם מיתתו אשר נתפעל כ"כ מזה. ולכן לא עשה שום השתדלות בענין זה עם אדוניהו ממש פן יקרהו כאבשלום אבל עם שלא דבר המלך דוד עם אדוניהו ממש. מ"מ היו דבריו של המלך עם יואב לאביתר להיותם יועצים ואנשי סודו של אדוניהו ומחזיקים ידו עמהם דבר התרעומת שהיה לו על זה למען הם עצמם שהיו סבה במרד זה יתקנו המעוות ויחזירו את אדוניהו למוטב והנה במקום שהיה להם לשמוע דברי המלך ולהחזיר את אדוניהו מרעתו. אדרבא