בינה לעיתים חלק א צו

אבל הודיענו כי יש שתי מיני כניעה. הא' מעולה שמתעורר האדם מעצמו להיות נכנע ושפל בעיניו מבלי שום סבה תניעהו לזה. אלא מצד הכרתו שפלות ערכו אצל גדולתו יתברך. והב' בהיותו מדוכא ביסורין נגוע מוכה אלהים ומעונה אז יכנע לבבו מאימת היסורין אשר ישפילו רום לבבו. אמר כי הזבחים האמתיים הנרצים ונאהבים אליו ית' הוא רוח נשברה שהרוח עצמה תהיה נשברה שנשברה רוחו בקרבו בנפש חפצה ורצון מוחלט. אבל לב נשבר ונדכה אם אולי ימצא שנשתתפו בלב שני ענינים שברון הגאוה ויהיה נדכא מהיסורים עד דכדוכה של נפש שזה יביאהו אל השברון. עם היות שאין שברון זה שלם ומובחר מ"מ לא יבזהו האל יתברך. כי גדול כח ההכנעה איך שתהיה שמביאה את האדם להכיר את עצמו ע"י כך עושה מה שמוטל עליו להשלמתו. וע"כ אמר דעו לפני מי אתה עומדים. והנה ממה שלמדם כל אלו הלמודים והודיעם המושכלות האלה. ממילא נמשך מה שהם שאלו שבודאי באלו החיים ירגישו ויזכו לחיות חיי העוה"ב. והוסיף עתה להם רבם שעם היות בזה אתם אוכלים בחיים מה שהוא חיי העוה"ב עם כל זה דעו כי סוף השכר לבא ולא תאבדו כלום לעתיד. אלא בשביל כך בעבור כל זה תזכו עוד לחיי העוה"ב ותתענגו מזיו השכינה ונמצא א"כ שהשלמים וכל צדיק וצדיק הן בעודנו חי בעוה"ז זוכה ומתעדן מעין העוה"ב על ידי מושכלותיו. והוא שאמר המשורר ע"ה

הללו את שם ה' הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלהינו. אם הם שני מקומות כאשר הם באמת בית ה' וגם חצרות הבית א"כ היה לו לומר ובחצרות בית אלהינו

אמנם נודע כי העולם הבא הוא הבית האמתי הנקבע לבית דירה והעוה"ז הוא כחצר חיצוני שממנו נכנסים אל הבית. וכאותו שאמרו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכו' ע"כ אמר שעבדי ה' יראיו וחושבי שמו יהללוהו תמיד כי צדיקים אלו יצדק עליהם לומר שהם עומדי' ממש בבית ה' הפנימי הוא העוה"ב בהיותם בחצרות בית אלהינו. שבעוד היותם בעוה"ז שהם חצרות של הבית הנזכר ומבוא אליו יקראו עומדים בבית עצמו ע"י מה שמתענגים במושכלות הידיעות כי בזה הם עומדים בבית ובחצר ברגע א' וסוף דבר נחתום במה שסיים משה רבינו ע"ה פרשת קבלת עול מצות באמרו למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע וגו' כימי השמים על הארץ. אשר לא נעלם קושי הבנת דברים אלו כימי השמים על הארץ ולפי דרכנו ירצה הוו זהירים מאד בשמירת המצות ולקבל עולם עליכם למען בעבור זה תזכו שירבו ימיכם ותאריכו ימים בשנות חיים. ולא בלבד על עצמות הימים העולמיים התלויים בזמן ממש אני מדבר אלא כימי השמים על הארץ כונתו שירבו לכם ימים כאותם הימים של השמים ממעל. בהיות האדם עולה השמימה אחרי יציאתו מן הארץ שהם ימי חיי העוה"ב הנה כימים האלה של השמים ירבו לכם על הארץ בהיותכם עדין על הארץ קודם עלותכם לשמים שתראו עולמכם בחייכם ואלו הם החיים האמתיים אשר ראוי לנו לבקש ממנו ית' בימים אלו לשנוכל לעבוד בהם עבודתו ושמענו ועשינו כי בזה נחיה חיי עולם בעודנו בחיי שעה. וכל זה נרמז בנושא הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים בכמה פנים מבוארים. הוא ברחמיו יזכרנו לחיים למענו לעבדו שכם אחד עם כל הכתובים לחיים אמן: עת האסף דרושים לסכות חג האסיף זמן האסף הביתה תבואת השדה שכתוב בו באספך מגרנך ומיקבך: דרוש א' ליום א' של סכות זבח ונסכים דבר יום ביומו

מדרש שוחר טוב. טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים שכן דוד הוא אומר אל תבטחו בנדיבים

למדנו להועיל הרב החסיד ז"ל בחובת הלבבות שלו כי הבטחון בו יתברך הוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים בעבור התועלת הנמשכות ממנו בענין התורה והעולם כי הבוטח בזולת ה' מסיר השגחתו ית' מעליו ומניח אותו ביד מי שבוטח עליו ועליו צווח הנביא ע"ה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומה' יסור לבו וגו' וכבר הפליג המשורר ע"ה להרחיקנו מבטחון שהוא חוץ מבטחונו ית' באמרו

אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנותיו אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו וגו'. יצוה בזריזות גדול שלא נבטח בנדיבים עם כל מה שנתפרסם מעצם נדבותם ונתן סבה כוללת לזה. כי אלו האדם אשר בו נבטח הי' נוגע בדבר אשר עליו שמנו מבטחנו. היה מקום לומר שנקוה ממנו יעשה שאלתנו בעבור מה שימשך גם לו מהתשועה. אבל אין הדבר כן אלא בבן אדם שאין לו תשועה התשועה שמבקש ממנו איננה נוגעת לו כלל. וא"כ לא יתעורר לעשות מאומה כי יאמר מה לי ולצרה זו: