בינה לעיתים חלק א צה

האופן הנזכר יצדק עליו כי אתה אבינו וגומר. ונמצא כי אבותינו ע"ה שהוא שרש יחוסנו נתיחדו באלו הג' הנהגות ועל זה אמר ר"א לתלמידיו אם תרצו לזכות בחייכם ולטעום מה שהוא חיי העוה"ב השלימו עצמיכם בשלשה דברים. אלו אם הנהגת המדינה הזהרו בכבוד חבריכם זה הוא יתד שהכל תלוי בו להשגיח תמיד על זולתו ולהיות חס על כבודו. כי יכלול בזה כל מה שיוכל השכל לצייר אם להטיב עמו להשגיח עליו שלא יצטרך כלום כי זה הוא כבודו שלא יצטרך לבריות. ואם להצילו מחרפת אדם ובזוי עם אשר יחרפוהו. שהבזיון דבק בנפש. ואם להדריכו במעגלי צדק להציל נפשו מני שחת ולא יראה באותה בושה ובתוכחותיו יהיה חס על כבודו ולא ילבין פניו וכאלה רבות הנכנסים בכלל כבוד חברו שהוא טוב ההנהגה המדינית וסוף דבר כל מה שיוכל להזיק לחברך תרחיקהו ממנו ולא יגיע לו מצדך שום העדר כבוד וחסרון אפילו בסבה רחוקה ואפילו יהיה הוא ראוי לכך. הלא תראה מה שהזהיר הכתוב כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. ירצה שמא תאמר הרי אין עניני ישראל במקרה אלא בהשגחה ובלי ספק לא יסתכן אלא מי שנגזרה עליו גזרה של מיתה מבית דינו יתברך. ומלאך המות מה לי הכא ומה לי התם מ"מ לא תהיה אתה כלי זעמו של הקב"ה ולא יבא הדבר בסבתך שעל ידך תבא תקלה זו. אלא יפול הנופל ממנו אותו שראוי ליפול תבא לו הנפילה ממנו ומעצמו ולא באמצעותך על דרך מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בו כי מגלגלין זכות וכו'. וא"כ הזהרו בכבוד חבריכם ואם בהנהגת הבית עיקרא היא בהדרכת הבנים לתורה ולתעודה לעבודתו יתברך לכן מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת"ח כפירוש רש"י ז"ל ובכלל מנעו בניכם מן ההגיון שפירושו משיחת הילדים. כי הרמז גם כן למנעם משיחה בטלה אשר אין בה תועלת שהיא נקראת באמת שיחת של ילדים. אלא ידברו בדברי מעלה חכמת ושלמות שהוא דבור אנושי של איש ולא של קטן. כי על כיוצא בזה אמר התנא ע"ה שיחת הילדים מוציאין את האדם מן העולם. ורחוק היא להבין ששיחת הילדים הוא לדבר עם הילדים ושזה יספיק להוציא האדם מן העולם אבל יכוין על אותם שהם מדברים דברים שפלים ונבזים שאין בהם ממש הבלים ורוחות אשר יתכן לומר שהוא שיחה של ילדים קטנים לא תאר לה ולא הדר. ולכן מנעו בניכם מן ההגיון וזולת זה הושיבום בין ברכי ת"ח לא הספיק לו לצוות שיבקשו להם ת"ח ללמדם תורה אבל הזהיר שיושיבום בין ברכיהן להורות על השקידה להיות יושבים תמיד עמהם בחברתם ולא ילכו אנה ואנה בשוקים וברחובות לנפשם כי ימסרו למי השלוח ויבואו לידי בטלה. ומשם לאבדון מתמיד ועיקר הודאת ר' נחוניא בן הקנה ביציאתו מבית המדרש היה אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות וכו'. ומסקנת דבריו שהם משכימים לדברים בטלים ולבסוף והם רצים לבאר שחת. והן אמת כי הנסיון הוכיח לנו כמה וכמה רעה כפולה גורם לנו הטיול וישיבת הקרנות. כי ממנו תוצאות מות. ועל כרחם בהיותם ברחובות קריה יפנו עיניהם לכל עובר ושב ועוד יביטו יראו פני כל אשה העוברת בשוק פנויה וא"א טובה ורעה ובהכרח יתורו אחרי לבם ואחרי עיניהם. ואל ישעו בדברי שקר לאמר. כי אדרבא בזה מגדילים זכותם להכניע יצרם כי ההיא דניזיל כי היכי דנכפייה ליצרין וכו'. כי אמת הוא שזכות גדול יתייחס לאשר יוכל בנפשו להתאפק בזה כדברי שלמה ע"ה במשליו

שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע יאמר היות האדם מאריך אפו וכובש את יצרו בעת בואו להחטיאו הוא בלי ספק דבר שכלי וראוי לאדם. אך התפארת האמתי הראוי לשבח ולהלל הוא מי שלכתחלה עובר על הפשע שהולך אל המקום אשר שמה הרשע והפשע מוכן לפשוע ולחטא. ועכ"ז מרחק את עצמו זה ודאי תפארת לו מיתר האדם. האמנם לא כל אדם יוכל לומר זה אלא מי שכונתו רצויה מאד. בלי שום תערובת ערמה ובהיותו מובטח מאד להנצל מן החטא. אבל בדורנו זה בעונותינו לא זו הדרך. ואין התכלית כי אם ראית העין רחמנא ליצלן והכל נמשך מישיבת הקרנות. ומפני זה הזהיר לתלמידים על הבנים והושיבום בין ברכי ת"ח להתמיד הישיבה בין הת"ח ולא יתחברו עם הטיילים ומפסידי זמנם. ועל הנהגת עצמם אמר וכשאתם מתפללים דעו וכו' כלומר על מה שנוגע לעצמיכם כדי שתשתלמו בהנהגתכם אין לכם מקצוע גדול להביא האדם לידי הכנעה ושפלות רוח. אלא שמירת הדקדוקים הצריכים לתפלה להסתכל מי הוא ולפני מי עומד. כי בחשבו ובהעריכו שפלת מצבו. אל גדולת רוממותו יתברך הלא יכלם ויכניע לבבו. כאשר אני מפרש אמרם ז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה וכו' וזה יוליד פרי כל השלמות ומה לנו ראיה גדולה ממה שאמר המשורר ע"ה

זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ומלבד הכפל מבואר קושי הפסוק כי אם הוא אמר שהרוח נשברה חשובה ככל הקרבנות מה זה שאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. כאלו אין כאן אלא שאין ה' מבזהו ומהיכא תיסק אדעתין יבזהו ה' ומה גם בהיותו מוכפל נשבר ונדכה: