בינה לעיתים חלק א צג

ואפשר כי ג' חלוקות אלו נכללו באמרנו פעמים באהבה בקבלת עול מלכות שמים

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. יראה צריך שתהיה אהבתך אליו יתברך מכוונת לעצמה ולא להנאתך אלא תשעבד ותכניע כל מה שיוכל להגיע לך באלו הג' דברים מודרך הכל לעבודת טוביותו במה שהוא טוב. ואל תפן אל בקשת הכבוד ע"מ שיכבדוך שזה התפעלות נמשך מהלב בכח המתעורר שבו יגבה לבו וישתוקק ההתנשאות והכבוד. תכניע לבך זה אל האהבה האמתית. גם בכל נפשך אל תדרוש בכונה מכוונה אפילו מה שנוגע לנפש שהוא חיי הע"ב. כי גם בנפשך תאהבהו. שלא תשים נגדך מה שיגיע לה מהחיים בעה"ב. אלא האהבה לשמו יתברך. וכ"ש בכל מאדך הממון שאין מקום לאהבו כדי שיתתעשר. ושם הפסוק ענין הנפש בין שניהם. להורות שהוא שוה וקרוב לכל אחד מהם. ואיך א"כ בקשו אלו התלמידים מרבם ילמדם ארחות חיים לזכות בהם לחיי העה"ב: הג' בתשובה ר"א מה מצא באלו הג' דברים שתלה בהם ארחות החיים והשגת חיי הע"הב מכל מצותיה של תורה: הד' כיון שה שאלו ארחות חיים ובארו הכונה באמרם ונזכה בהם וכו' למה הוצרך הוא ג"כ לחזור ולומר ובשביל כך תזכו וכו'. דהא על דא קיימין. יאמר להם בסתם תשובה מה שמוטל עליהם לעשות וממילא ידעו שבכך יזכו לחיי העה"ב. ובכל זה מה שנמצא מהשנוי שהתלמידים אמרו ונזכה בהם. והוא אמר ובשביל כך תזכו ולא אמר ותזכו גם מלת בהם שאמרו נרא' מיותרת והיה מספיק לומר ונזכה לחיי העה"ב

ובישוב כל זה נאמר כי עם היות אין השגתנו מגעת לידע אמתת מהות העה"ב ועונג הצדיקים שם כי עין לא ראתה וגו'. מ"מ כבר השרישונו גדולי קדמונינו ע"ה כי עיקר התענוג הוא בדרך כלל השגת הידיעה האמתית בכל הדברים. כי זו היא תשוקת הנפש המשכלת ונטייתה הטבעית. וכבר הורגלו לבאר ע"ז מאמרם ז"ל העה"ב אין בו לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. שהעטרות הם המושכלות המיוחסות אל הראש כי שם בית מקורם וזה הוא מה שגורם להם הנאה ועונג אין ערוך אליו. וכבר תורה זה הנסיון בכאן כי האדם בהיותו מעיין וחוקר באיזה דבר קשה ההשגה. הנה כאשר התבאר אליו אמתתו. יגיע לו כל כך מהתענוג והשמחה כאלו הנפש מתעדנת עדון נצחי. והוא בלי ספק מעין העה"ב. וכל אשר ירבה ויוסיף בידיעות ובמושכלות. יצדק יותר עליו שהוא מרגיש בחייו מעין עדון הנפשות בעה"ב אמרו בפ' היה קורא כי הוו מיפטרי רבנן מבי רבי אמי אמרו ליה הכי עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העה"ב וכו' פירש"י ז"ל עולמך תראה בחייך כל צרכך תמצא ע"כ. ולדעתי אפשר כי לפי שדחז"ל על ותשחק ליום אחרון בשעת סלוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מה שמתוקן להם לע"ל. דהיינו שבעת אפיסת כחות הגוף מתגבר הכח השכלי ואז נתוספת באדם ידיעה יתירה כנודע באמרו תוסף רוחם יגועון ובהיות מה שמתוקן לצדיקים לע"הב הוא עצם ההשגה והידיעה. נמצא שבעת ההסתלקות אשר אז גדלה ידיעתם. באותה שעה הם רואים ויודעים מה הוא השכר המתוקן להם לע"ל. והם שמחים בזה כי נפשם שבעה. ע"כ היו אומרים החכמים לר' אמי ע"ה. יהי רצון שהעולם אשר מדרך הצדיקים הוא לראותו ולהשיגו בעת פטירתם אתה תראהו ותדעהו בחייך. במשך זמן ימי חלדך שהוא רבוי החכמה והידיעה שתשיג בחיים חייתך. כאשר בארו מיד הכונה באמרם לבך יהגה תבונה ופיך ידבר חכמות וגו' שהיא פי' עולמך תראה בחייך. ואע"פ שיהיה לך בעה"ז מעין העה"ב. לא בעבור זה תנכה אז כלום בעוה"ב ממה שזכית דוגמתו כאן. אלא ואחריתך לחיי העה"ב וכו'

ונמצינו למדים. כי למודי המושכלות והשגת הידיעה הם באמת ענינים יתייחסו בהם חיי העה"ב. וזאת היתה שאלת ובקשת התלמידים לר' אליעזר למדנו ארחות חיים תודיע ותלמד לנו רבינו הארחות אשר נדרוך בהם באלו החיים שאנו חיים בע"הז כי במה שתשכילנו ותלמדנו דעת זו. נזכה בהם לחיי העה"ב ונהיה זוכים בהם ר"ל באלו החיים עצמם עודנו על פני האדמה נגיע אל החיים של העה"ב. שהכל הוא הידיעה וההשכלה. כאלו יאמרו נטעום בע"הז מעין העה"ב. אז השיב להם רבם. אם תרצו לבא עד תכונת גדר זה. צריכים אתם להזדרז בג' מיני הנהגות אשר ירשנום מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ע"ה. אברהם אבינו הוא ראש לכל מנהיגי המדינה וגדול שבמלמדים הנהגה זו. וכי ראינו זה דרכו כל הימים להשגיח על זולתו להדריכם בדרך זו ילכו בה ולהאיר עיניהם וללמדם להועיל לדעת את ה'. ויצחק ע"ה נשתלם בהנהגת עצמו בהתכת חמקו שפשט צוארו על גבי המזבח והיה עולה תמימה ולא יצא חוצה לארץ. ויעקב ע"ה בחיר שבאבות נתעלה בהנהגת הבית כנודע תמיד נטפל עם בניו להוליכם אנה ואנה ולהיישירם בדרכיו יתברך עד סוף ימיו קבצם כלם והוכיחם. ככה יעשה כל הימים. והתבונן באמרם ז"ל פ' ר"ע

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן. מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וגו'. לע"ל אומר הקב"ה לאברהם אבינו בניך חטאו. אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליה ליעקב דה"ל צער גדול בנים אפשר דבעי רחמי עליה. א"ל בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. א"ל ליצחק בניך חטאו אמר לפניו בני