בינה לעיתים חלק א צב

כיוצא בזה אולי כיון המשורר ע"ה באמרו לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. יאמר מי הוא אשר יצדק ליפול לב אדם עליו ובמה נחשב הוא האיש אשר חפץ וחושק החיים וכל מאויי נפשו בתשוקה זו. אינה אלא שהוא אוהב הימים שיתרבו כדי לראות בהם טובה הרבה ולהשביע בצחצחות נפשו בתאותו זמן רב. איש כזה בלי ספק ולא כלום הוא ואמר עליו הלשון ממש שאמר על גלית מי הפלשתי הערל הזה וכן בכאן מי הוא האיש אשר כוונתו באהבת הימים. אינה אלא לראות טוב. ודאי נבזה הוא ונמאס. אבל פנימיות הדבר הוא סור מרע ועשה טוב. והיה התכלית בדרישתנו החיים הארוכים על הדרך אשר היה חפץ בם משה אדוננו ע"ה בהיותו מסרב למות כאשר דרשו עליו פסוק לא אמות כי אחיה. ובאר מיד למה היה רוצה בחיים והוא ואספר מעשי יה. ירצה מובטח אני בנטייתי אל עבודתו יתברך שלא יתכן בי ח"ו מה שנאמר על הרשעים בחייהם קרויים מתים. כי אני לא אמות כשאהיה חי. וזה כי כל משך ימי חיי אתעסק בהגדלת שמו יתברך ובספור מעשיו. וזה כל חמדת לבבי כאמרו תנתן לי נפשי בשאלתי וחיי בבקשתי. כי לא המתים יהללו יה ובמתים חפשי והיום לעשותן ולא למחר וגם אנחנו צאן מרעיתו הלא כה יהיה מבטנו בשאל החיים האלה כי לאשר הזמן הזה הוא עת האסף האדם בינו לבינו לחשוב בעצמו כמה הוא חסר משלמותו וירצה לתקן עותתו להרבות מצות ומ"ט לעבודתו. ולא יוכל לעשות כן אלא כל ימי היותו על האדמה. ע"כ נשאל החיים למען יהיה לנו זמן להתעסק במצות ה' ולעבדו שכם א'. והסתכל איך אנו מורים כונתנו זאת בשאלתנו הראשונה על החיים פתח שער התפלה באמרנו זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהי' חיים כאלו נאמר הנה אנו מחלים פני אלהותך בכל תוקף תזכרנו ותכתבנו לחיים לאורך ימים. אך אין בקשתנו זאת לצורך עצמנו למה שנוגע לנו מהתענוג והשמחה והטובה ברבות ימינו עלי ארץ. אלא כל תכליתנו וכונתנו היא לש"ש למענך אלהים כדי לעבדך ולעשות רצונך שאין מקום לזה אלא ע"י החיים. האמנם אחרי אשר חיים אלו אינם נדרשים כי אם למה שנשיג בהם מהשלמות בעבודת שמים. נדעה נרדפה לדעת איככה נשתמש מהם. ובמה נעבוד בהם את ה' אלהינו ולא נשגה בהבלי נכר ללכת אחרי חקירות עורי לב אשר חשכו הרואות בארובות שכליהם ואור לא נגה עליהם מזהר זיו תורתנו שתתעלה. נרעה את גויותינו על משכנות רועי ישראל רבותינו הקדושים ע"ה הלא המה הורונו אמרו לנו אורח חיים ובמה נשתלם בהיות ימינו עלי ארץ. והכל נתייסד בוכוח הבא במאמרנו כי ממנו תוצאות חיים

וליותר באור פנימיות לעורר בו דקדוקים מה תחלה מה שאלו תלמידים אלו לרבי ילמדם ארחו' חיים לזכות לחיי העוה"ב הנעלם מהם ונסתר מנגד עיני שכלם דרך משפטי התורה חוקיה ומצותי' אשר הוא פשוט היותם ארחות חיים לעלות לזכות לחיי עוה"ב. ועליהם אמר בפי' בפרשת הברית

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לעשות את כל וגו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. אשר לדעתי רמז בבאור השכר הרוחני הנצחי. כאשר נדייק כי אמרו ונתנך ה' אלהיך עליון. כבר הוא מכלל הברכות והתחלתן. כמו ברוך אתה וגו'. וא"כ למה שם בין הדבקים ובאו עליך כל הברכות האלה וגו' כאלו עכשיו רוצה להתחיל בהודעת הברכות ושעדיין לא זכר מהם כלום. והלא כבר נאמר ונתנך ה' אלהיך עליון שהוא באמת מהיקרות שבברכות. ומהראוי היה לו להקדים תחלה ובאו עליך כל הברכות וגו'. ואח"כ יתחיל ויאמר יתנך ה' עליון וגו' ברוך אתה וגו' ואגב אורחין נבין אמרו על כל גויי הארץ כי ודאי מהארץ המה. אבל היתה הכונה אצלי לייעד לשומרי מצותיו שני מיני שכר. א' רוחני ונפשיי בעוה"ב. והב' גשמי מטובות העוה"ז. ועל הראשון אמר כי כשתשמע בקול ה' ויצטרף בזה פרטיות שמירת ועשית כל מצותיו. הנה שכרך אתך לא בהיותך כאן למטה בזה העולם השפל אלא יתנך ה' עליון לצד גבוה מעל גבוה ומרומים תשכון. וזה הוא היתרון האמתי שיהי' לך על שאר עכו"ם אשר כל תכלית מה שיוכלו להשיג מרוב ההצלחה הוא בזה העולה באופן שיקראו גויי הארץ כי להם לבדם נתנה הארץ לבדה. ואין להם צד עליונות במקום הרוחני למעלה ומלבד זה יהיה לכם עוד שכר אחר גופני. כי יבואו עליך אלו הברכות שאומר מהטובות הזמניות. וזה מצד שתשמע וגו'. רצונו ההשמע וההשתעבד לקול ה' דרך כלל. מבלי השגיח אל פרטיות דקדוקי המעשים אשר השתעבדות זה הוא כולל לכל בעלי המצות יבא עליך ברוך אתה וגו'. ונמצא שהתורה עצמה הדריכתנו אל הדרך והארח אשר בו נזכה לחיי העוה"ב. ואין לצייר יסכלו כל זה תלמידי ר"א עד שיצטרכו לשאול אותו לרבם

הב' כי לכאורה נראה כונתם בלתי הוגנת. שבאמרם למדנו ארחות חיים ונזכה וכו'. מורים היות תכליתם לעבוד ע"מ לקבל פרס לתקנת חיי העוה"ב. וזה לא יתכן בחק שלמים שכמותם. רק לעבוד את ה' מצד העבוד' עצמה ולא לשום פנייה אחרת אפי' לשכר הנפש. ובפי' אמרו בספרי יכול יאמר אדם הריני לומד תורה כדי שאקרא רבי כדי שיהיה לי חלק לעוה"ב ת"ל לאהבה וגו'. הרי שהשוו כונת בקשת חלק לעוה"ב לבקשת העושר והכבוד. כי אין ראוי תהיה אהבת ה' אלא מצד מה שאנו מחוייבים למעלת גדולתו ית' מבלי שום כונה אחרת.