בינה לעיתים חלק א צא

כי מניעה זה א"א אלא ביראת עונש גדול וחזק. הלא ראינו במעשה דוד ע"ה כמה הכביד עליו יתברך העונש באמרו. כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך וגו'. שהפליג בהגזמת העונש. ובאר מיד הסבה. כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל וגו'. כי לפי שהיה הדבר קל אצלך לעשות. לסבת העלמו והיותו נסתר. ע"כ צריך לעשות דבר רשום

והמפרשים ע"ה לא מצאו דבר מתיישב במ"ש ולקחתי את נשיך לעיניך. כיון שבאמת לא היה זה לעיני דוד ע"ה בהיותו במקום רחוק. ואולי נאמר בשיטת רלב"ג ורד"ק ע"ה שאלו הפלגשים לא היו בקדושין וא"כ לא היה בדבר איסור חמור כי מפותת האב מותרת אבל היה צד איסור מפני היותן כלי שנשתמש בו המלך. ומזה הצד היה חושב דהע"ה לא יגע בהן שום אדם. ותהיינה ממש כנשים נשואות לו. ע"כ אמר הוא יתברך ולקחתי את נשיך לעיניך. אותן אשר הן בגדר נשיך נשואות לך. לפי מראה עיניך ושפיטתך. אני אתן אותן לרעך ושכב אותן בפומבי ובפרסום לעיני הכל. כי לא יקפיד יחשיבוהו לעבריין ונכשל בא"א. ויהיה לך עונש זה. אשר הוא ודאי אצלך קשה מאד לפי שגם העון היה חמור במה שעשית אותו בסתר כי זה ההסתר נחשב לעון בפני עצמו. ומיד הודה דוד ע"ה על הדבר הזה ואמר חטאתי לה'. אמת הוא שחטאתי. ושהיה חטאתי נודע וגלוי לו לבדו. כי זה יכביד האשם להגדיל העונש וע"כ תמצא שהוא מתפלל אליו יתברך. שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך. התחנן על ג' מיני עברות ינצל מהם. אם על השגגות כי מי יוכל להבינם ולהשיגם ועוד מנסתרות העברות הנעשות בסתר ובהעלמה. שעשייתן קלה. נקני והצילני מהם. וגם מזדים שהם הזדונות הנעשות ביד רמה ובפרסום חשוך עבדך וגו' באופן שעלה בידינו שההבחנה באלו הד' סבות המגדילות העונש. תביא לידי מורא ופחד מהחטאים ותעורר הלבבות לבקש התקון עליהם ולבקש הכפרה מרחמיו יתברך. וכמה הפחידנו בימים האלה המופת העצום והנורא מאות' הזיקים אשר ירדו בתוך חצר מושבותינו בהכנס האש בכמה בתים ונגוע בקציהם וגם בגופות ברושם מבהיל והיה מחסדו יתברך לבלתי המית כי אם נפש אחת מישראל. הלא אלה ממה שאמר הנביא ע"ה ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן. ואחרי אשר בעונותינו לשנים עברו יד ה' היתה בנו בבנינו ובנותינו ויצאו מהם מה שיצאו ואח"כ ראינו כמה הריגות בבחורי ישראל חללי חרב ועתה האות האחרון הזה מאלו הרעמים והזיקין. קורא אני על קהלתנו מה שאמר ע"י עמוס ע"ה שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם וגו' הפכתי בכם כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה ותהיו כאוד מוצל משרפה ולא שבתם עדי נאם ה'. דכלהו איתנהו בנו ע"כ נחפשה דרכינו ונשכילה היום הקדוש והנורא הבא עלינו לשלום אשר בו כל ישראל מזדמן לראות את פני ה'. לצאת דינו מלפני אלהי המשפט יתברך. נשתדל א"כ לעשות באופן שנוכל ליראות לפניו ע"י מעשינו בתשובה שלמה ועצומה. וזה בקיום גזירת מלך נינוה אשר חוייבנו לקחת ממנו מוסר השכל. והוא הזעיק מטעמו וגדוליו האדם ובהמה אל יטעמו מאומה. שגזר תענית. ועוד יתכסו שקים ויקראו אל אלהים בחזקה. לא אמר ויקראו בחזקה אל אלהים. אולי לפי שאז היו ביניהם כמה אלוהות. וראה היות כח כלם קלוש וחלוש. ולהש"י לבדו הגבורה והחזק. לפיכך אמר יקראו אל האלהי' אשר הוא בחזקה לאותו אשר לו החזקה והכח והיכולת המוחלט. ועוד וישובו מדרכ' הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. כיון שהכפים לא נבראו אלא לעבוד בהם את בוראם יתברך. ולהטריחם במעשים טובים. ואלו עושים מעשים רעים נגד רצונו יתברך נמצאו עושים חמס וחומסים את הכפים מטיב תכליתם. וא"כ ישובו מדרכם הרעה ומן החמס אשר להם בעין כפיהם ע"י מעשיהם הרעים. ולא יצא הדבר מפשוטו שישיבו החמס מכל אשר לרעיהם להשיב מה שאינו שלו כי זה עיקר גדול. גם אנחנו נעשה את כל אלה בדקדוק עצום ונהי' בטוחים ע"י כך נזכה כלנו לראות את פני ה' וכל ישראל עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון ב"ב, ב"י לא"ו: דרוש ו' לשבת תשובה כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים

פרק תפלת השחר ת"ר כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי העה"ב. אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון. והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העה"ב

תל שכל פיות בני ישראל פונים אליו בבקשתם ותפלתם בימים הנוראים האלה. הוא שאלת החיים. ועל קוטב זה סובב הולך עקר תוספת תקנתם ז"ל על שאר ימות השנה. כי עתה אנו מוסיפים עוד זכרנו לחיים. זוכר יצוריו ברחמים לחייו. וכתוב לחיים טובים. ובספר חיים וגו'. ומהמבואר שאין להעלות על לב היות הכוונה לבקש החיים מכוונים לעצמם להארכת הימים כדי לברוח מן המות. כי אין זה ממה שראוי להפליג עליו כ"כ ולהרבות בתחנונים בשרש תפלותינו. והוא דבר פחות נקלה ולאפס ותהו נחשב. ועל