בינה לעיתים חלק א צ

עתה הרגתיך ותאמר הלא אנכי אתונך וגו' אשר עם הייתה דברי ב"ח פחות וחדל ההבחנה ובודאי לא בדעת ידבר. מ"מ אחר היות דבורה ע"צ הפלא ראוי לדעת מה זה אמרה מה עשיתי לך. האם מעט בעיניה מה שעשתה לו ממניעת ההליכה אותן הג' פעמים. פשיטא שעל זה היתה ההכאה. ולא היה לה אלא להתנצל ולומר סבת מניעתה. ודברי בלעם כי התעללת בי אינם צודקים שלא יתכן בזה ענין שחוק ולעג שהוא דבר קל. כי כבר היה לדעתו רשע ופשע מפעל רע ומר. ומה הכונה באמרו כי עתה הרגתיך. אבל הוא הדבר אשר דברנו. כי טענה לו טענה נצחת ממעוט השקפת בלעם להעניש עונש הכאה שלא בזמנה. כי הנה בפעם השלישית או אפי' גם בשניה היה מקום וצד להכותה כיון שבאה פשיעתה אחרי היותה פושעת פעם אחרת וכבר היה זה אצלה כדבר מורגל ונהוג ולא תשוב מעט אלא ע"י עונש חמור בהכאה. אבל בפעם הראשונה שאז עדין לא קדם שום פועל מגונה אחר למה יכביד בעונשה להכותה. וזה הוא מה עשיתי לך. איזה דבר עשיתי לך בשכבר קודם הפעם הראשונה שנטיתי מן הדרך אשר בעבור זה הכיחני כל הג' רגלים אפי' בפעם הראשונה. הרי אז עדין לא היה שם שום מעשה רע קודם זו היתה באמת כונתה. אך הטפש הזה לא ירד לסוף דעתה והבין מדבריה שעל הפעמים ההם אמרה מה עשיתי לך. ושהיה דבור זה דרך לעג וקלס כאשר הוא דרך המהתל ומלעיג שהוא עושה איזה דבר לחברו שמצערו בו ועוד אומר לו דרך ליצנות שהוא לא עשה כלום. כי דברים אנו מצערים אותו יותר מהפעל עצמו. כן אמר בלעם מרוב שיחו וכעסו. כי התעללת בי יען שבדברך אלה לעגת בי בתכלית הליצנות והקלס. כיון שעשית הרע הגדול שעשית ואמרת מה עשיתי. על כן מי יתן והיה שיהיה לי חרב בידי כי באמת עתה בפעם הזאת על עזות הלעג הזה הייתי הורג אותך ממש ולא הכאה גרידא כאשר בתחלה. אז בארה לו כונתה שלא אמרה בדרך התול ושחוק. אלא רצונה ההסכן הסכנתי וגו' האם הייתי מורגלת מקדמת דנא לעשות דבר כזה. עד שבהיות הדבר נמצא בי בהרגל הייתי צריך לאותו עונש. אז הודה ולא בוש ואמר לא

וקיום דבר זה נתבאר במאמרנו. אשר יש לדייק באריכות לשון מוחלין כמה פעמים יאמר ראשונה שניה ושלישית מוחלין לו. או יותר בקצור עד שלישית מוחלין לו. רבעית אין מוחלין לו גם אמרו רביעית אין מוחלין לו הוא ללא צורך. כי החדוש אינו אלא מה שמוחלין לו בג' הראשונות וממילא ודאי דרביעית דלא אמר בה מידי פשיטא דאין מוחלין. ויראה לי כי יובן זה במה שאמרו עוד שם

תנו רבנן עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה לא יתודה עליהם יום כפורים אחר. ואם שנה עליהם צריך שיתודה עליהם יום כפורים אחר וכו'. כי לכאורה יקשה היתכן יעלה על הדעת שאם שנה ועשה מחדש אותן עבירות לא יצטרך להתודות עליהן עתה משום שכבר התודה אשתקד על אחרות שעשה כיוצא באלו בשנה שעברה. כי מה יועיל הודוי על הראשונות לאותן שעשה אחר כך. אמנם הענין אצלי כי בהשנות העורון על האדם לחזור על עבירה שכבר עשה פעם אחרת. מכביד עליו החומרא וגורם שחוזר ונעור מחדש העונש הראוי לו על הפעם הראשונה אע"פ שכבר נמחל. כי לאשר נכשל באותה עבירה ונמחל ע"י ודוי היה צריך תהיה לו אזהרה יתירה לבלתי שוב עליה. ולפיכך כששנה בה צריך שביה"כ האחד יתודה עליה. ולא על אותם שעשה עכשיו קאמר כי זהו פשוט וודאי הוא. אלא צריך שיתודה מחדש על אותו של אשתקד ויבקש עליה מחילה. כי חזרו לאיתנן במה ששנה עליהן. שהיא הוראה על חלישות עצמות הודוי הראשון. ועכשו אמר רבי יוסי בר"י כי כשעבר אדם עבירה בפעם הראשונה מוחלין לו. וכשחזר ושנה בו פעם שניה שהיה לו להזהר מאד ממנה. חזרה כמעט למקומה הפעם הראשונה כאמור. ועכ"ז עתה מחדש מוחלין לו הכל. גם את הראשון גם את השני. וכן בפעם השלישית כיוצא בזה. אך בפעם הרביעית שגם אז חזרו הראשונות ונעורו אין מוחלין לו. ירצה אין לו שום מחילה מכלן. ועל הכל יקבל עונשו. והוכיח זה מהכתוב אשר הדיוק מבואר בו שאמר ועל ארבעה לא אשיבנו שהיל"ל ועל הרביעי לא אשיבנו. אלא שהכונה כי אחר שעברו השלשה כבר נמחלו. כשיבא אחריהם עוד אחר. אז יקובצו כלם יחד ועל מעמד כל הארבעה לא אשיבנו

והביא עוד פסוק הן כל אלה. כי יתבאר בו הענין בדקדוק מחודד מאד. כי מה הוא לשון זה פעמים שלש בלא אות הוא"ו. שהיל"ל פעמים ושלש. כ"ש שלא היה צריך לומר פעמים כי בכלל שלש יש שתים. אבל כשנדקדק כאן יש בזה הרבה מחילות. בפעם הראשונה הרי א' ובשניה שנצטרפה גם הראשונה יש שתים הרי שלש. ובשלישית שנקבצו שלשתן יש ג' מחילות אחרות ונמצאו א"כ שהם שתי פעמים שלש. וזה הוא יפעל אל פעמים שלש שהם בין הכל שש. אלא שלהיות מדה טובה מרובה ממדת פורענות. כשעושה הרביעית הוא נפרע על ארבעה ואינו מכניס בחשבון מה שהיה ראוי ליענש ו' בפעמים שעברו כפי מה שיחייב ההסתבך וההרגל בחטא

הבחינה הד' היא קלות עשות המעשה ההוא בהסתר ובהעלם בענין שלא ירגיש זה זולתו