בינה לעיתים חלק א פט
Binah Le-Itim part 1 89 · בינה לעיתים חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים. וקשר אלו הלמודים יובן אצלי באותה שאמרו פ' במה מדליקין מעשה בע"א אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד. דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה א"ל דעלך סני לחברך לא תעבד זו הוא כל התור' כלה ואידך פירושא זיל גמור הנה לאשר היה רוצה ללמוד בנקל הודיעו הלל ע"ה כי עקר ושרש התורה והמביא עליו היא יסוד זה שלא לעשות לחברו מה שלא ירצה לעצמו. אשר בלי ספק הדבר הראשיי בזה הוא ענין הממון. וזה הוא מבוא ומסלול ודרך לבא מתוכו לגמור וללמוד כל יתר דברי התורה. כי אינו אלא פירוש לזה ובלאו הכי לא יוכל ללמדה על רגל אחד. והיא כוונת רבי יוסי יהי ממון חברך חביב עליך כשלך שתאהב את ממונו כאשר אתה אוהב הממון שלך. באופן שלא תעשה בו מה שהוא מתועב אצלך ובשמירת עיקר זה התקן עצמך ללמוד תור' הכן לך הדרך ללמוד התורה כלה להיותה פירוש והשגת ידיעה כל פרטי השר הזה אבל לא תחשוב כאותו הע"א ללמוד על רגל א' ברגע כמימרא להיות חכם גדול פעם אחד בלי שום טורח והמשך זמן על דרך היורש ממון מורישו אשר בלי שום עמל ויגיעה ברגע אחד מתעשר במיתת המוריש כי התורה אינה ירושה לך לבא אליך בהסח הדעת ובקלות. אלא עשה מה שאמרתי להזהר במדה המעולה הזאת אשר היא מתקנ' ומכינה אותך ללמוד כל התורה אך הזהר והשמר מאד שכל מעשיך יהיו לשם שמים והכונ' כי מצאנו נאמר אצל דוד ע"ה
ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו. וההרגש מבואר כי כיון שאמר על דוד ב' דברים. א' שהיה משכיל ב' שה' עמו. איך אמר שראה שאול שהיה משכיל ולא הזכיר מאומה ממה שהיה ה' עמו. ואין לומר שזה לא הרגיש שאול שהרי תחלה אמר ויירא שאול מפני דוד כי ה' היה עמו. ועוד למה אמר שראה שאול היותו משכיל מאד. והכתוב לא העיד אלא שהיה לכל דרכיו משכיל בלי מלת מאד. ולמה אמר לכל דרכיו בלמ"ד. היל"ל בכל
אמנם ירצה כי עם היות שאול ע"ה בחיר ה' שלם מאד שעליו נאמר בן שנה וגו'. מ"מ היה נמשך הרבה אחר מה שישפטהו שכלו נכון וישר וזה גרם לו שנפל בטעות פעם ופעמים אם תחלה כשלא המתין את שמואל ע"ה התנצל באמרו כי ראיתי את העם וגו' ואומר עתה ירדו פלשתים אלי ופני ה' לא חליתי ואתאפק ואעלה העולה. ובזה לא נשתעבד לעשות מאמרו יתברך ע"פ נביא מבלי התפתות בטענת שכלו. וכן בענין עמלק שפט היות דבר נרצה ליקח ממיטב הצאן כדי לזבוח לה'. עם היות בא הצויי סתמי ומוחלט. וחשב ג"כ להתנהג במדת הרחמנות עם אגג. בהיותה מהמעלות המדותיות השכליות
אבל דוד ע"ה מדה אחרת היתה בו: כי אם היה לו שכל ישר יודע דעת. ומבין מאד ככל בני גילו והיה לו מקום להתנהג בהשכלה ע"פ שכלו. מ"מ היה נכנע ומשתעבד לבלתי נטות ימין ושמאל מרצון ה' לחלוטין. והוא אמרו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל: כלומר הן אמת כי דוד היה משכיל בעל שכל והבחנה ויודע דעת מצד עצמו שעור מה שהיה מספיק לכל דרכיו לכשיוכל להתנהג בהם כפי השכלתו. אך הוא לא כן עשה אלא וה' עמו. תמיד היה רוצה שיהיה הוא יתברך דבק עמו ומסכים לחלוטין לכל אשר יעשה ולא באופן אחר. ובחלוף זה ראה שאול ע"ה בעצמו. כי הנה הוא לא היתה בו מדת דוד שלא להתנהג בעצת שכלו. אלא אדרבא הוא משכיל מאד עושה כל דבריו כפי מה שישכיל וישער בידיעתו מאד יותר ממה שהיה ראוי. כי בזה לא היה משתעבד לצוויו ית'. ולפיכך נתיירא מפני דוד. כי ראה בו מעלה זו יתירה עליו. ושאין מדתו של שאול ע"ה רצויה לפניו ית' והם דברי המשורר ע"ה
אלהים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים. הוא יתברך צופה ומביט אם יש צדיק מעולה בשלמות זה. שיהיה משכיל בעל השכלה ותמים בשכלו שהוא בעצמו יהיה מספיק להוציא מהשכלתו מה שיאות לו בהנהגתו. ועכ"ז משליך השכלתו מנגד. והוא דורש ומבקש אלהים שאינו רוצה להתנהג אלא כפי מה שהוא יתב' יורהו וילמדהו. ובקושי נמצא איש כזה. מעתה אחרי שצוה רבי יוסי ע"ה על הלמוד הזה יהי ממון חברך חביב עליך כשלך שהוא שרש כולל כל המעלות המדותיות והוא דבר שכלי מודרך מהחכמה המדינית. רבו כמו רבו המאריכים לכתוב ולצוות ע"ז מחוץ לתורה. לפיכך צוה וכל מעשיך יהיו לשם שמים. השמר לך פן יפנה לבבך לעשות שום דבר מזה. מצד היותו נאות ומחוייב מן השכל וטוב ההישרה. אלא כל מעשיך יהיו לשם שמים תעשה הכל לשמו יתברך לאשר הוא צוה כך בלבד ולא לפניה אחרת. ואיך שיהיה הוצרכה האזהרה הגדולה הזאת בזה הענין לרוב המצאו כאשר אמרנו
הבחינה הג' היא מרוב ההסתה בדבר. שהענין שר האדם ניסת בו יותר להיות התאוה מביאה אליו מאד או לרוב הרגל וכיוצא בידוע שלא ימנע ממנו אלא על יראת דבר גדול. וכבר למדנו ז"ל בקדושין כיון שעבר אדם עברה ושנה בה וגו'. וגזרה זאת היא כ"כ מבוארת עד שאפילו הגס שבב"ח נעדר הכח השכלי פרסמוה. והיינו בענין אתון בלעם כשהכה אותה אמרה
מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים. והשיב בלעם כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי