בינה לעיתים חלק א פח

גדול ואשר הפסדם מועט גם עונשם מועט. והתבאר זה באור מספיק במה שאמר י"ת לא"א ע"ה בענין סדום

זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. וכבר אתה רואה גזרה כלה כמה היא חסרה שהוצרך להוסיף מלת אעשה לו כיוצא בו גם לשון אדעה יפרשוהו מלשון רחמים. ומובנו הפשוט הוא מלשון ידיעה והשגה ומלת נא היא מיותרת. ועוד יש לי מהקושי. כי נראו דבריו יתברך סותרים את עצמם חלילה כי באמרו תחלה וחטאתם כי כבדה מאד. הרי מניח לדבר קיים ומאומת לודאי שהחטאת שלהם כבדה מאד על הצעקה ואם היא רבה. או לפחות לא יבצר מהיות החטאת כמו הצעקה ולא פחות ותכף אמר כמסתפק הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא וגו'. כאלו יש מקום לומר אולי אין מה שעשו כמו הצעקה ולא תשוה לה. וזה הפך המונח חטאתם כי כבדה מאד. גם מלת כי ללא צורך היא ויספיק לומר זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כבדה מאד

ונאמר בזה כי בחטא דור הפלגה שכתוב שם וירד ה' לראות וגו'. תרגם אונקלוס ז"ל ואתגלי ה' להתפרעא וכו'. פירשו מלת לראות מענין פורענות ועונש מה שאינו במשמע. כי לחצהו דוחק יחס ראיה בו יתברך. ורז"ל אמרו ללמד לדיינים וכו'. אמנם הענין אצלי כי הוא מפורסם ההפרש הגדול אשר יש בין הרואה הוא עצמו בעיניו איזה דבר לאשר ידעהו מזולתו ע"י שמיעה וכיוצא. כי הראיה עושה רושם חזק ויתפעל בה הרואה הרבה מאד יותר ממה שיעשה היודע מפי השמועה וכיוצא בה. כאשר הורגלו לומר ממשה רבינו ע"ה בשבירת הלוחות. ואין ספק כי הוא ית' ויתעלה שמו רחוק ומסולק מכל אלו ההפעליות ולא יצוייר אצל גדולתו שום מין הפרש בין ידיעה או ראיה או שמיעה. כי הכל לפניו דבר אחד. אלא שבענותנותו הרשה ורצה להכתיב על עצמו ענינים אלו כאלו היה כב"י כאחד ממנו למען נוכל להבין תכלית הכונה כפי מה שנוכל בקצורנו ממה שהורגלנו בו. ולכן כשרצה להודיע היות ברצונו הפשוט להתעורר אל עונש עצמי וקשה על חטא אשר עשו דור הפלגה כי כן חייב קושיו של אותו עון וחמרתו אמר וירד ה' לראות וגו'. כי לפי שאצלנו ראיית הדבר הנעשה עושה רושם חזק ותעורר אל הנקמה גם הוא יתברך ירד כדי לראות ע"י ראיית המעשה הרע ההוא. למען תעורר ראיה זו חוזק הנקמה והעונש. וזה מה שתרגם אונקלוס ואתגלי לההפרעא לא שהוציא מלת לראות מפשטה מלשון ראיה. אלא פירש כונת הפסוק בלשון זה של ראיה כאלו יאמר רצה הוא יתברך להתגלות ולראות ממש ולא הספיק לו מה שידע מחטאם ומעשיהם. וזה כדי להפרע מהם כי הראיה מעוררת ההפרע מהם יותר ממה שהוא דרך להתעורר מהידיעה שאינה בראיה. נמצא א"כ שכשאומר ירידה לראות הוא כאלו יאמר התחזקות הנקמה והעונש. ולפ"ז אמר בענין סדום

ויאמר ה' צעקת סדום וגו'. הלא ראינו כי מאז נפרד לוט מאברהם ע"ה ובחר ככר הירדן. העיד הכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. ובלי ספק עברו מאז ועד עתה יותר מעשרים שנה. כי עכשיו היה אברהם בן תשעים ותשע. ובאותו הזמן לא הגיע ודאי לשמונים. וא"כ יקשה איך בכל המשך השנים האלה לא נתעורר יתברך לומר כלום מזעקתם וחטאתם. כיון שזה כמה שנים היו רעים וחטאים מאד ע"כ אמר הכתוב שעם היות מימי קדם היו רעים וחטאים מאד. וממילא היתה צעקתם עולה. מ"מ החטאת שלהם היה כבד. אבל לא הגיע לגדר כבד מאד. וממילא ג"כ הזעקה לא רבתה כל כך אלא כפי ערך החטאת. ולפיכך היה הוא יתברך מעביר והולך מבלי אמרו כלום על ככה. אולם אמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה. ירצה עלתה הסכמתו יתברך לומר ולהגיד זעקתם של סדום ועמורה. בשכבר רבה שהגיע לשעור רב. וכן החטאת שלהם פרסמה בשכבר כבדה מאד. כי מדת הדין לא יכלה עוד הצפינו. והיו דבריו יתברך ארדה נא ואראה. עתה בעת הזאת לא אתאפק עוד כאשר עשיתי קודם לכן כי כבר רבתה הצעקה ונתמלאה הסאה. ועל כן אם האמת הוא שכפי ערך הצעקה אשר עתה באה אלי בהפלגה. כן עשו כלה מכל וכל בשלמות. שהיו מעשיהם כל כך נכרים שהיתה ראויה עליהם אותה הצעקה הרבה שעשו. אז כדי להתעורר בתוקף אל העונש לא אתאפק מידיעת רעתם אלא ארדה נא ואראה בראיה ממש. למען הראיה תעיר כל חמתי להתפרעא מנהון בחזקה. ואם לא. שלא היו המעשים כל כך רעים כשעור הצעקה הגדולה ההיא. אז אדעה. אסתפק בידיעה בלבד ולא אבא לידי ראיה כי הידיעה לא תעשה כל כך רושם ויקל ענשם. כי מהראוי הוא שכפי גודל החטא או מעוטו. כן יגדל או ימעט העונש עליו

והבחינה הב' היא רוב המצא העון. כי הדבר הנמצא יותר ראוי למונעו ע"י עונש חזק. והנמצא מעט יספיק מעט מן העונש למניעתו כי על כן מצינו כמה וכמה הקפידה התורה להזהיר מאד ולהרחיק חמדת ממון הזולת. להיות דבר נמצא מאד אצל רוב האנשים כאמרם ז"ל רובם בגזל ומעוטם וכו'. ולפיכך צריך לעשות לזה הרחקה יתירה בהזהרה מרובה. ע"ד בקעה פרוצה מצא וגו'. והגדר המוכרח לזה הוא להחמיר מאד בענינו. וע"ז א"ר יוסי הכהן ע"ה בשני דאבות.