בינה לעיתים חלק א פז

ודאי יהיה עלולם על צד החנינה והרחמים. או כשהוא משלחו על ידי שלוחיו ומלאכיו כי יקוב הדין לגמרי ובאכזריות חמה נקום ינקם לא יחמול ולא יכסה. וכאמרו ומלאך אכזרי ישולח בו. והמלך דוד עצמו ע"ה כשקלל את מבקשי נפשו אמר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם וגו'. מה שלא יהיה כן בלי ספק בבא הדבר מידו יתברך. כי לעולם יקל מאד מהעונש. ויתרצה ויתפייס בחלק קטן ממה שראוי. ובזה אני מבין דברי הנביא ישעיהו ע"ה באמרו

דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. כי מלבד מה שהורגלו להקשות איך יתכן יתן ה' עונש כפול מהחטאים. עוד יש לדייק אמרו תחלה נרצה עונה בלשון יחיד ואח"כ בכל חטאתיה לשון רבים. וברבוי כל אלא שהכונה כי ירושלים היתה מתלוננת מתוקף היסורין כאלו קבלה יותר מהראוי לה. ואמר יתב' שידברו על לבה יתיישב לבה עליה ולא תקרא תגר. כי הנה מלאה צבאה היה הזמן שלה מלא וכאלו נשלם אע"פ שבאמת עדין לא הגיעה השעה. והיה זה כן מחסדו ית'. שאילו היה מוסר נתינת העונש לאיזה משלוחיו או מלאכיו היה מדקדק כחוט השערה להפרע מכל החטאים והעונות א' לא' אין נקי. אך לא היה כן כי הוא ית' רצה לעשות הוא עצמו ונמשך מזה שתוכל לומר שירצה עונה. עון א' שלא היה לרצון וזה כי עליו לקחה מיד ה' עונש כפלים מהראוי לאותו עון ונתפייס בעונש זה המכופל על עון א' שיהיה בעבור כל חטאתיה שכל מה שהיו בה מהחטאים כלם יספיק לעונשם מה שלקחה כפלים על העון ההוא. אשר זה בלי ספק הוא חסד מופלג היה כן להיות הדבר מאת ה' ולא מיד מלאך. ולפיכך מעיקרא כשאמר הכתוב ויתן ה' דבר בישראל שהוא הוא יתברך הנותן ועל ידו בא. אמר איני צריך להיות מטריח לפניו יתברך בתפלה כי מטובו הגדול חפץ חסד הוא ומידי נגפו יתמלא עליהם רחמים כאשר אמר תחלה נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו

אך אח"כ הגידה הנבואה וישלח ידו המלאך וגו'. שנסתלק הוא יתברך מזה ונמסר הדבר אל המלאך ובזה לא עצר כח אלא ויאמר דוד אל ה' בראותו את המלאך וגו'. ירצה ענין זה שאמר עתה שהמלאך שלח ידו. אמר דוד ע"ה אליו ית' תכף ומיד כשראה המלאך המכה כמו שמודיע אליו אבי ראה גם ראה שזה נעשה עתה ע"י מלאך אשר יש לחוש ולירא לא יחוס ולא ירחם באופן שהיתה אמירתו הדבר האמור למעלה מהכאת המלאך. וכיון שבא לידי מדה זו נתוספה לו עתה אמירת אחרת שלא היה מדבר בו קודם לכן והיא הנה אנכי חטאתי וגו'

ונמצא שעתה היה צר לו הרבה משני צדדים שעליהם באו שתי אמירות. אם מצד הנותן שהיה המלאך. ואם מצד המקבל שהיו עם בני ישראל אשר לדעתו לא חטאו והיה חפץ ושואל תתחלף השיטה בשניהם. אם מפאת הפועל תהי נא ידך. תבא הפעולה על ידך המלאה חסד ורחמים ולא ע"י המלאך. ואם מפאת המתפעל שהיו עם בני ישראל. תהיה בי ובבית אבי ולא בעם ה' אלה. ויצא לנו מזה כי העונש הבא ע"י מלאך הוא יותר קשה מהבא על ידו יתברך. וממילא כי בהיות המלאך הוא המעניש יורה היות החטא יותר חמור. כי מהיות החטא קל יענישהו הוא יתברך על ידו בקלות האפשר ולא ימסרהו אל המלאך. ובראות רב קטינא ע"ה דברי המלאך אשר דבר אליו קשות על הציצית וכאלו ירצה להענישו על ככה אמר לו ידעתי אני ידעתי, כי גם על בטול מצות עשה יש עונש בעבור מה שבאה עליו האזהרה בלשון השמר כאלו היה לאו. אבל חשבתי שעונש זה לא יהיה אלא על ידו יתברך במדה של רחמים דדוקא העובר על מצות לא תעשה ממש מפני חומרתו יש מקום למלאך להעניש עליהם אבל אעשה שהוא קל ענשיתו. לא יתכן למסור הדבר לכם שאתם תענישו כי כפי מהות ענינו עונש זה היה ראוי להעשות על ידו יתברך בלבד ולא על ידכם. והשיב המלאך כי כן הוא הדבר בעלמא שאין לנו מקום להעניש אנחנו אעשה לפי שאינו כ"כ חמור. אבל בעידן ריתחא ענשינן. אנחנו המענישים והמייסרים אפילו על העשה כי בזמן כזה קלות שבקלות נדונות כחמורות

ועתה חל עלינו חובת ההסתכלות וההשערה לצייר בנפשותינו אם בעבור בטול מצות עשה מבלי הסתכן בעבירות החמורות הנמנעות ממנו. החמיר הוא ית' להעניש עליהם מה יהיה כאשר ח"ו המצא ימצא בנו עון אשר חטא לעבור בקום עשה על א' מכל מצות ה' אשר לא תעשינה כמה מהעונש יחוייב על כך. וכ"ש וק"ו הוא העונש קשה יותר עצום ורב כפי מה שיגדל חומר העבירות. הן לזאת יחרד לב כל חוטא וישים כל פני הסתכלותו לברוח מפח יוקשי העונות. למען ינצל מלהלכד בעונשיהם. והדרך הנכונה המביאה לידי מדה זו הוא לחקור על הסבות העצמיות המגדילות העונש ומכבידות אותו על החוטא כי בבואו לידי הכרה זו שומר נפשו ירחק מהם. וינוח על משכבו אורן של ישראל הרמב"ם ז"ל. אשר סלק מעלינו הטורח והקל לנו השגת הדברים האלה בפ' מ"ה מהחלק הג' בהעמיד אותנו על ד'. דברים אשר יהיו סבה לגודל העונש וחזקתו

הא' בבחינת גודל החטא ואיכותו מצד עצמו. שהפעולות שיבאו מהם הפסד גדול עונשם