בינה לעיתים חלק א פה

בברית ה' אלהיך וגו' למען הקים אותך היום לו לעם. ואחרי אשר האריך להגזים על עונשי הפונים מעם ה' חלילה לא יאבה ה' וגו' והבדילו וגו' חתם המאמר בפסוק

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. וכבר נאמרו בו פירושים שונים. ואשר אני משער כעת בהבנתו הוא כי למדונו ז"ל בפ' שלוח הקן. כי למען יהא אדם יושב ומשקל מצותיה של תורה לומר זו ששכרה מרובה אעשה אותה וזו שהיא קלה איני עושה לפיכך לא גלה הקב"ה מתן שכרן של מצות כדי שיעשו כל המצות בתום וכמשל הפרדס. חוץ משתי מצות הקלה שבקלות שהיא שלוח הקן והחמורה שבחמורות שהיא כבוד אב ואם. שגלה שכרן היותו אריכות ימים. נמצא כי בשני ענינים הפכים נתחכם הוא ית' למען סבב שמירת כל המצות כלן. מבלי יפנה האדם לזו ביותר מזו בחשבו היות לזו יתרון שכר מהאחרות. האחד בהעלימו את שכרן מבלי הודיע הגמול הפרטי לכל אחד ואחד. והב' מקביל לזה במה שגלה שכר שתי מצות שלהיות א' חמורה והא' קלה ואנו רואין יעד שכר שוה לשתיהן. מזה נבוא להשכיל כי לא נוכל לרדת לסוף דעתו יתברך בתשלום הגמול שיהיה מרובה לאחת מזולתה שהרי ראינו אשר חשבנוה קלה היה שכרה מרובה כמו החמורה שהיא לבן המכבד את מולידיו

וע"ז אמר מרע"ה הלא הזהרתי אתכם על שמירת ברית התורה ומצותיה ורמזתי מהעונשים המועדים לאשר ימוטו פעמיו מהם ח"ו ואם תראה שהוא יתברך לא גלה את מצפוניהם אבל העלים והסתיר ענינם ושכרם וענשן זולת השתי מצות האמורות. דעו כי היה זה כן שהנסתרות שנשארו נעלמות אצלו ית' מבלי יתגלה לשום בריה וגם מה שהיו נגלות שתי המצות בשכרן: הא' לנו המצות שנעשה אנחנו: והב' לבנינו המצות שיעשו בנינו בתורת בנים דהיינו הבנים שיכבדו אב ואם. ואנחנו בשמירת מצות שלוח הקן אשר לשתיהן נגלה שכרן בשוה אריכות ימים. הנה היה כל זה כדי לעשות את כל דברי התורה הזאת. כדי שאנחנו נעשה בשוה כל דברי התורה כלן. ולא שנעשה קצתן ונניח קצתן. כאשר נדמה היות לאלו שכר מרובה על אלו. אבל עכשיו במה שהיו כלן נסתרות ואלו השתים נגלות ידענו שלא ידענו מאומה. ושצריך לשמור את כלן בלי שום התחלפות כי אפילו מה שנגלה לנו מהם אין אנו משיגים בו ידיעה אמתית והרי אנו רואין בו מהזרות בהשוות שכר הקל לחומר. ומזה נקיש ליתר הדברים. אשר הם לעינינו גלוים. כי ע"כ יש בהם מהסוד הנעלם. לא ידע אלא הוא יתברך. ועל זה אנו אומרים

הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע. דמאי רבותיה שיודע הנגלות. אלא הכונה לא מיבעיא הנסתרות שודאי אין מי יודע אותם אלהים זולתך. אלא גם הנגלות שנראה לנו היותנו יודעים אותם. אין הדבר כן. אלא אתה יודע. אתה יתברך לבדך היודע אותם כפי אמתת סודותיהם. ואין לנו בהם ידיעה מאומתת. והיה א"כ עיקר תכלית כונתו יתברך להמציא המצאות לשנרדוף אחר קיום כל המצות ולשמרן בשלמות מבלי תחסר א' מהן אם יהיה כן בחק האפשרות. וליותר חזוק ואומץ צאת לפעל כונה זו. הוא יתברך גזר לדעתי ענין עצמי. כי כבר נודע כמה וכמה יעשה רושם חזק באדם והתפעלות יותר. בהיותו מופחד מן העונש המעותד לבוא עליו ממה שיהיה מתקנת יעוד השכר אשר הובטח להנתן לו. כי זה הוא אחד מהטעמים החשובים שנאמרו במה שהפליגה התורה כ"כ להרבות בקללות שעור גדול מאד ממה שעשה בברכות למען ע"י האיום והגזום ההוא הנורא יתעורר הלב ליראה את ה' מפני פחד ה' ומחמת העונש. ע"כ גזרה חכמתו יתב' מה שאמר המשורר ע"ה

אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. ומה שפי' בו ז"ל ישב אדם ולא עבר וכו' הוא נודע. ובקצורי אני מפרש להפך. שכתב רש"י ז"ל על פ' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שנתרבה אצל אזהר' הוי במקום לאו. והוא מדבריהם ז"ל. ולפי זה אמר התנא ע"ה

הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה. כי היה ראוי יאמר וברח בלשון צווי או כמו שאמר הוי רץ יאמר ג"כ והוי בורח. וגם אות הה"א שנתוספה בעבירה ולא הספיק לו לומר ובורח מעבירה כמ"ש למצוה קלה הלא דבר הוא. אבל עם האמור יבא על נכון שלא יחשוב האדם דדוקא בעשותו גוף עבירה בפעל ממש הוא חוטא ועושה עון ולא בהיותו יושב ובטל מן המצות המעשיות. כי אין הדבר כן. אלא כמו שאמר החכם שע"ה במשליו גם מתרפה במלאכתו אח הוא לאיש משחית. אל תדמה בנפשך שלא יקרא משחית ועושה עבירה אלא העובר בידים על המצות אשר לא תעשינה. כי דע שלא בלבד העובר בקום עשה על מה שאסרה תורה הוא המשחית. אלא גם המתרפה שמתבטל מלעשות מה שעליו לעשות ואינו פועל מאומה גם זה הוא אח וחבר ושותף לאיש המשחית ממש. כי יקרא עובר על לא תעשה ועושה עבירה בבטול קיום המצוה וא"כ מזהיר התנא בכל כחך הוי רץ לעשות איזה מצוה קלה שתהיה. וממילא בההיא שעתא גופא בהיותך מתעסק בעשייתה הנך בורח ונצול מן העבירה הקשורה ודבוקה במצוה עצמה מאיסור הלאו שיש בבטולה ובהמנע מעשות אותה.